יומנים > יומן - מלא 10/10/1929

{P001} {0081-85} ו' תשרי 10 אוקטובר יום ה' טברסקי תובע חוב דפוס הפה"צ מדבר בסכום של 300 לא"י. לפני הקונגרס הסכים טברסקי עם שיביץ שהענין ימסר לבוררות, כי היה וכוח על הסכום ועל הרבית. מפני נסיעת טברסקי נדחתה הבוררות. עכשיו נקבעה הבוררות מחדש. מצד דבר - בר-כוכבא, מצד טברסקי- זייגר. אין הסכמה בדבר השלישי, כי שייביץ מציע סוחרים בתור שלישים. קראנו לשייביץ וגרמנו שיהיה בורר שלישי מאחד מחברי ההסתדרות. אליהו מוסר: שלשום נפגשו האכרים (סמילנסקי, וילנסקי וספיר) עם הועדה שלנו (אליהו, שקולניק וחורין). אליהו הציע לברור שאלת רבוי העבודה, מכיון שלע"ע לא נמצא פתרון לשאלת השכר. שאלה זו תובא לוה"ל. סו יר התנגד, כי לא יוכל להציע לאכר פועלים מבלי שיוכל לענותו מה יהיה שכרו. סמילנסקי טען שעבודת ידים בדונם ע"י ערבי עולה 3 לא"י, ע"י יהודי - 6 לא"י, לפי המאזנים שבידו ממאה פרדסים. לדברי חורין ההוצאות תלויות בשיטת העבודה. אליהו העיר שאפשר היה לדבר על סידור השכר אם יסודרו יחסים קבועים עם האכרים, כי אז אפשר היה למשל לסדר שפועל חדש יקבל 1/2 17, אחרי {0081-86} ששה חדשים שכרו עולה. מלבד זאת אנו רוצים לדעת במה האכרים מתחייבים, ספיר אמר שאינם יכלים להתחייב, כי השפעתם היא רק רוחנית, אבל יוכל להביא לידי כך שעד סוף השנה לא ימצא כמעט משק בפ"ת שלא יהיו בו 50% פועלים יהודים. בדבר הלשכה הם דורשים לשכת הנה"צ עם באי-כוח שני הצדדים. סמילנסקי נגע בנטיעות בעל, ואמר שכאן נשמח אם יקחו פועל יהודי ב1/2- 17 גרוש, בנטיעות שלחין יעלה ממילא המחיר, והוא סובר שבעוד שנה ידרשו האכרים 20 גרוש והפועלים ידרשו יותר. הוא שאל מדוע יקבל פועל חדש בפ"ת 20 ובמושבה אחרת - 1/2 17. אליהו ענה שייעץ למועצת פ.ת. להסכים לשכר של 1/2 17 בעד חדשים. ספיר הודיע, שאמנם 1/2 17 לא מספיק, והמחיר יעלה, אולם רגע זה אינו שעת כושר להעלאת המחיר, כי עכשיו רוצים ברבוי העבודה, והעלאת המחיר מפריעה. אם הפועלים לא יסכימו יש סכנה שמספר הפועלים היהודים ירד למטה מ50%- ממספרו היום. אליהו העיר שאין האכרים צריכים לנצל הרצון לרבוי פועלים לשם הורדת השכר. בפ"ת אין להוריד השכר, כי העבודה שם קשה ורבים נעשו אינוולידים בשכר הקטן, אפשר להסכים רקילשכר מורד .של חדשים. שקולניק הציע להסכים ל1/2- 17 אם יתחייבו שבעוד שנה יעלה השכר. אליהו התנגד להצעה זו. בחדרה מקבלים כל הפועלים 20 גרוש. עברו לשאלת הלשכה (שאלת השכר נדחתה לישיבת הוה"ל). האכרים דרשו לפנות להנה"צ לסדור לשכה שלה בכל המושבות, הפועלים דרשו מקודם לסדר זאת רק בפ"ת. האכרים התנגדו לכך. התלם שהאכרים דורשים מהנה"צ לשכה שלה, ומעירים שהדבר אקטואלי ביחוד בפ"ת. הפועלים יפנו להנה"צ בהודעה שלדעתם רצויה לשכה משותפת, אך היות {0081-87} שהדבר חמור בפ"ת הם מיעצים לעשות נסיון של לשכת הנה"צ בפ"ת. שקולניק הציע שהועד החקלאי ימסו ר לועדה רשימת הפרדסים ופועליהס ויציינו כמה לדעתם אפשר להכניס פועלים עברים, הוסכם לכך. האכרים דרשו שאם יהיה הסכם לא תהיה שום שביתה בלי בוררות. הפועלים הסכימו לכך. מסרנו לועדה שלנו להכניס גם אסור פטורין בלי בוררות. אתמול היה פה דגני מחדרה. לבזובסקי מחדרה שחיה פעם פועל מציע לרכז ע"י אדמה אינפיעת 800 דונם בשביל התישבות פועלים: 50 משפחה. יש שם לקה"ק 200 דונם, ואפשר לרכוש עוד 600 דונם. דגני סובר שמשלשת אלפים אדמת הצבור אפשר להשיג 1.000 דונם ראויים להתישבות. האדמה רשומה עכשיו על-שם 3 פרטים. בחדרה יש עכשיו חוסר פועלים. יש בקוש ואין לספק אותו. הם . ממציאים רק לאכרים המעסיקים 100% פועלים יהודים. דרוש איש לחדרה. צבי ערמון חולה ויש צורך להכניסו לחודש במוצא. מושקובסקי מעכו בא חנה. פועלי נור מרוגזים. אליהו פנה לברל רפטור שיברר אפשרות סידור המומחים. ארק ודובנוב (מבלפוריה) הסכימו לנסוע במשלחת החלוץ. הרצפלד ישב שלשום עם רופין והציע לו תכנית מתנגדת. {0081-88} להושיב 2,500 על אדמת הקה"ק בטירה וע"י המושבות וגידרו, באופן שמשקם יכניס לכל אחד 50 לא"י לשנה ויעבדו בתור שכירים 3 ימים בשבוע, בהכנסה של 24 לא"י לשנה. לשם כך יש לתת לכל אחד לע"ע רק 200 לא"י (100 בית, 50 לול, 20 מים (לשלשה דונם) 10 הכשרה, 20 רזרבה). שאר הכסף הדרוש להתישבות מלאה על 15 דונם יקבל ממשפחתו, מהלוואות (סימון הבטיח 15 לירה לדונם נטיעות) ועוד. . ישיבה עם מזכירות פועלי מגדיאל. עומדים לפני בחירות ועד המושבה. זכות הבחירה יש לכל בעל-קרקע, לכל תושב קבוע הרשום שנה בפנקסי הועד ומשלם 5 גרוש לחודש, ואיננו חייב יותר משלשה חדשים. הבחירות אינן יחסיות. בין הפועלים יש מעטים המשלמים מסים. בעלי זכות בחירה יש עכשיו בין הפועלים 50-40. מספר הבוחרים במקום למעלה משלש מאות, בנקובר מציע לדרוש בחירות יחסיות להקטנת הצנו, אם זה לא יקובל נעביר את השאלה לוה"ל ונדרוש בחירת ועד זמני לע"ע. [ הערה, ראה מקור בכתב יד ] ב.ג. אנו עושים נסיון לברור השאלה הערבית מתוך המציאות, ולשם זה קראנו חברים שיש להם מגע עם חוזים שונים של הערבים בפנות שונות. שאלה א) מה נעשה בין הערבים ב) מה יש לעשות להגברת השלום, ואת מי יש לעשות ועד כמה יש יסוד ריאלי לפעולה זו. {0081-89} בסעיף א) יש לברר מה חושבים על הסבות והתוצאות, אםיש יחס של בקורת ואם יש להם תכנית פעולה, איך מתיחסים לאנגליה, האם הכוון הוא נגד יהודים או גם נגד אנגליה עד כמה שיש סכנת השנות המאורעות בקרוב; מה היחסים הפנימיים בין הנוצרים והמושלימים, הפלחים והבידואים, השכבות הסוציאליות האפנדים וההמון, המשפחות השונות וכו'. בסעיף ב) מהן אפשרויות הפעולה, ההסברה, איך אפשר להקים יחסי שכנים בין ישובים עברים וערבים ואם אפשר להקים יחסים כלכליים. עד כמה אפשרים קשרים פוליטים ביחס לעניני מסים, בריאות ועוד. אין אנו מתכונים הפעם לקשרים ע"י פועלים דוקא שבהם נסינו כבר. וולף. מה שהיה - זהו (מלחמת-דת). הערבים חושבים באמת, כי היהודים פגעו בקדשים. מאמינים, היות והידיעות בוזו מהמופתי והקאדים . הצעקה פגעה אך בשכבות קלות. צעקת הדת נגעה בכלם וגם המתונים ביותר אויבים עתה. שלטון העתונות הערבית הוא בלתי מגבל. קוראים מעטים, אולם המעטים מקריאים. אצלם נוצרה דעת קהל כזו, שגם ידידים ממש פוחדים מדעת הקהל, שולט הקיצוני. תיכף אחר המאורעות באה כאילו התפכחות. בא רצון להטיל את הכל על הבידואים. לרגל ההסתה נשתנה המצב לרעה. יש הסתה לחרם שלם. הממשלה מחונה וחלשה מאוד, ומתגבר הלך הרוח, שיש לעשות חשבון עם היהודים ולכלותם, על הנסיונות של וכוח אין בכוחם לערער את האמונה העורת במופתי. {0081-90} אין כמעט לדבר על דיפנציאציה סוציאלית בין הערבים. קל לחסנות את הזעם נגד הממשלה, אולי ללא הועיל, הערבי מכבד שלטון. הם גם אינם מעיזים במקום שמופיע פקיד בעל מרץ, אולם עפי"ר יש פקידים אנגלים מעטים תוקפים פקידים ערבים, המשתמשים לעתים בתוקפה במשרותיהם. קטיגור בבית שאן מעז להטות עד ולשחר אזנו למוסר כאופן פומבי, על שמעיר לטובת יהודים. יש גס ענין של שוד במאורעות ואין ספק שכצפון נעמוד עוד בחורף לפני מקרים כאלה שבכפר-ילדים, מסחה ועוד. התפרצויות יותר גדולות תבואנה אם תהיה דחיפה מירושלם ואם לא יהיה צבא מספיק, אשר מפניו פוחדים. עתה האחוד בין הערבים הוא מלא. צריך למצוא את היכולת של הכנסת פרוד. הוא יכול להיות על שטח דתי גם בקרב המושלימים עצמם. הפוליטיקה בקרב הערבים היא על יסוד היחסים המשפחתיים. הדעה, כי בסיס המאורעות הוא השאיפה לחזק את משפחת החוסינים היא נכונה. וצריך לחזק את האופוזיציה המושל ימית. יכולים בנקל לרכוש את הבידואים. תפקידים אלה אינם בגדר של ההסת' בלבד. הכרזות השלום אין להן ערך, לעתון שלנו לא יוכל להיות ערך חשוב, כי לא יתיחסו באמון לדברינו. שמואליק הפטר: אנו מכירים את הלך הרוח של שכבות לא נמוכות של הערבים. עם החרתים וכד,אנו באים מעט מאוד במגע. אנו מכירים שיכים, מוכתרים וכמה מן הפלחים. הלוזונג לפרעות לא הקיף את כל הערבים בכל הארץ. אולי נכון שכל המוחות עורפלו. מצד אחד היו יחסי שלום, מצד שני לא יכלו שלא להאמין למופתי ולקאדים. {0081-91} תחלה לא נעתרו רבים, אולם משרבו הידיעות על הנעשה גברה פעולת ההסתה, נפוצו ידיעות על התכוננות היהודים לטביחת הערבים, ושיש על כך תכניות בעתונות העברית. לו החלו בהסתה לאומית לא היו מצליחים, אולם ההסתה הדתית הכשירה את הקרקע. אמונת ההמון תלויה באמונת השיך או המוכתר. גם חלקים שהתנגדו למאורעות לא יכלו לעמוד מנגד מתוך לחץ דעת הקהל ומתוך הפחד שהטילו עליהם, הפחד גבר גם על יסוד שמועות שיהודים הורגים בערבים. ודברים אחדים שנתנו אפשרות להוכיח אמתות הפחדים הזיקו מאוד. העתונות שלהם שלטה. לחרם איני חושש הרבה. הוא נובע בעיקר מאינטרסים כלכליים של קבוצות אנשים הרוצים לנצל את המצב. וזה יפגע בהמונים שיתפכחו. ההסתה נמשכת ואין נעשה דבר נגדה. לא מצדנו ולא מצד הממשלה. במרכזי ההסתה הפקידות והמשטרה-ערבית. שאינה מונעת, אלא גם עוזרת בחלקה להסתה, מכיון שאין הכחשות נקלטים הדברים. כל מה שימשך המצב כך, תקיף השפעת ההסתה חוגים יותר רחבים. גם ההכחשות הנדפסות אינן מגיעות לכפרים, מה אפשר לעשות. הבידואים הם יפנו לצד שכדאי להם, הפלח מאמין לשיך. הוא גם האמין, כי הממשלה עם אלה שמסיתים אותו, מוכרחים למצוא דרך להסברת הדברים, להכחשת הגוזמאות. עתון ערבי שלנו בכפר לא יתן, אולי, הרבה, כי המקריא - השיך או המוכתר לא יקריאו, בכרוזים של הפרקציה הם מקריאים לעתים את החלק המופנה {0081-92} נגד היהודים, יותר תועיל היה עתון ערבי-ערבי. רוב העתונים הערבים יכולים להקנות. אולם אם גם איני רואה את התועלת בעתון ערבי של ההסתדרות צריך להיות. איני מכיר את הפועל העירוני, אולם הוא הרי קורא משהו וקולט משהו. ויש אפשר ות לעורר בקרבו ספקות ביחס לאמתות ההסתה. בר-כוכבא : שבועות אחדים לפני המאורעות בקרתי בסביבת עזה, נפגשתי עם פלחים ואפנדים. או הרגשתי כי משתרש יחס קיים, שבני הארץ היהודים הם אנשים טובים, אולם החדשים מסוכנים. ערבי אחד שאלני למה היה ליהודים לשלם 80.000.000 פונט ל"בלפון" (בלפור) ולקנות ממנו את הארץ. בפני היתה פעם שיחה על המופתי. מורה פוטר ממשרתו, והנה בן המורה אומר לאביו, תאמר למופתי שאם לא ימלא בקשתך, לא תתמלא כאן בקשתו בנוגע ליום החמשי. מה בקשתו לא היה ידוע, אולם ידוע היה, כי הזמנו רבים לענין חשוב ביום ה - ערב הפרעות. איני מאמין גם היום, כי הפלח אויב לנו יותר מאשר לאפנדים. הייתי נוכח בבית דג'ן בזמן אשור מכירת קרקע באופן גלוי ליהודים. אולם אם האפנדי שנוי המופתי קדוש בעיניהם. לולא הצעקה על החרבת מסגד עומר לא היתה השפעת ההסתה כה מכריעה, יש אפשרות להגביר את הנגוד לאפנדי, אולם זה לא יעשה ע"י יהודים, בקרב הערבים יושבים אנשים ב"כ הג'מע,, המקבלים משכורח של 10 לא"י. האפנדים מגדילים את השנאה ליהודים על-יסוד זה שאין היהודים קונים את תוצרתם. אחרי שנכזבות השמועות על מסגד עומר {0081-93} גדלה השנאה עתה על-יסוד חדש. הענשים יש בהם משום השפעה טובה לערבי הפוחד משוט. אולם גם בזה משתמשים להגדלת השנאה. ידוע לי, כי אם כי כלפי חוץ שוררת אחדות היא איננה בפנים. בערב כל ישיבה הנקראת ע"י המופתי יש התיעצויות האופוזיציונרים. בשבוע שעבר דברו אתם בגלוי על תעמולה מצד האופוזיציה נגד הנזק שגרמו הדברים שקרו. על ענין החרם מדברים בתור אמצעי של חנונים נוצרים לנצל את הקונים, אם קורס יכולנו לעשות פעולת הסברה, ולהגיע גם לידי פעולות כלכליות ומדיניות משותפות. אנו מוכרחים לחיות עם הערבים ולמצוא דרכי עבודה משותפת. הפעולה הפוליטית עד כח היתה מגוחכה, אידר שלח שליח ערבי מיוחד ללונדון, שעלה בהון רב ומבלי כל תועלת. במקום זה צריך היה לאחוז בדרכי הסברה שטתית. אולם עתה אין לנו אפשרות של פעולה ישרה מיד, אלא אך ע"י מבני האופוזיציה. כרוזים ועתונים שלנו אין להם כל ערך גם עתון אוהב יהודים לא נקרא. יש דרך של שמוש זהיר בעתונים ערבים. לפני 15 שנים היו נסיונות של מכתבי פלחים, שבהם נזכרו, אגב, דברים על יהודים. בדרך זו אפשר להשתמש להכחשות הדברים שאנו מעונינים בדם. ההסת' צריכה לעבד תכ נית של פעולה מידית ושל פעולה להבא. צריך שתהיה קבוצת מתנדבים לפעולת הסברה בקרב הערבים. אסף : נדמה לי שטעות היא לגשת לדברים מתוך פרט זה או אחר, ולהסית את הדעת מן הכלל שיש תנועה לאומית ערבית. תנועה לאומית אינה דוקא תמיד ממדרגה גבוהה ותנועה לאומית ספונטנית ישנה כאן. {0081-94} למעשה צודקים הערבים בקראם לא"י סוריה הדרומית. א"י ניזונה בכל חייה הרוחניים מהסביבה. אני נפגשתי עם מנהיג האופוזיציה, הוא אמר לי: יכול להיות, כי תצמח לנו תועלת. אולם שום קבוץ אינו רוצה לותר על כוהו ושלטונו. כך לא נותר גם אנו על הרוב ועל השלטון". אם גם מעטים הם כמוהו, אולם לדעה זו יש יסוד. יש תנועה לאומית ערבית, יש אצלם קבוצות, כמו שיש בעמים אחרים, קבוצות שאנו יכולים להשתמש בהן וצריך לעשות זאת בהבנה ובמדה ידועה, אולם העיקר למצוא נקודות אחיזה ואמצעי שתוף. ברגע זה אין אנו מוכנים לפעולה - אין לנו ידיעה ואין לנו אנשים, אין לנו גם הקשרים הדרושים. האגיטטור העיקרי של אגודת המוש לימים הצעירים מחולל הפרעות יכול היה לעבוד בעדנו. מדברים על הדיפרנציאציה של האפנדים והפלחים. ברגעים מכריעים מטשטשת אצל עמים יותר תרבותיים ההכרה המעמדית, הפלח קשור אל האפנדי קשרי עם, יש פילוג בקרב הערבים. אמנם כלם שונאים את היהודים, אבל ביניהם יש מלחמת משפחות קשה על יסוד הדרישות ביחס לחקת המועצה המושלימית. המאורעות פרצו בשעה שהמופתי נוכח שהוא נופל והוא החליט לשבור את התוית ולהעשות לקדוש העם הערבי, וברגע שנפתח צנור הדמים נתאחדו והקו נחצה בארץ אך בין היהודים והערבים. אולם קוי הפילוג מפחמנים כבר מחדש. העתונים הערבים אינם מעתיקים מאמרים מ"דבר", כי אם מ"דואר היום", את הקריאה לשלום הם מפרשים כסימן של פשיטת הרגל של הכלכלה היהודית. קולנו אינו מגיע גם לערבים, שהיו רוצים {0081-95} לחקור ולדעת את האמת. יש גם עולם ערבי מחוץ לא"', שאנו מעונינים בו, אגו זקוקים לספרות ערבית ברוחנו. נגד עתון שלנו ילחמו ודוקא המלחמה תעזור לו. לא עתון ערבי לנו יעזור לנו, אלא עמדה גלויה שלנו. כערבי יש הרבה ערמה וחשדנות, לעתון ערבי שלנו יבוזו. קולנו יהיה קול קורא במדבר כמה שנים, אולם גם הערבים בעלי הטון הגבוה ישלימו אתנו, כשיוכחו שאין להפסיק את תנועתנו, יש הרבה אפשרויות פעולה ואנו צריכים להתחיל בהן לפי תכנית ואחר הכנה. אבישר: בירושלים לא פעלו, כמובן, חרבות הדתיות, ואמנם יש התפתחות ההכרה הלאומית הערבית. בראש התנועה עומדים המורים. המורה היה ההורג הראשון בחברון. באבות יש דתיות, בבנים = לאומיות שוביניסטית. אני זוכר ספור ויצמן, כי היו לו 1.300 בקורים עד שהשיג הצהרת בלסור, ואילו אמצו את הכוחות לגבי הערבים חיו משיגים גם הצהרה ערבית. עלינו לבקש עזר תאחים מהערבים. כשהוכרזה הצהרת בלסור באו מנכבדי הערבים לאחל מז"ט ליהודים . ולא מצאו מענה = כמה נדחו ע"י ההנה"צ, שלא הגישו להם כסא או קפה, מורה מחברון החל להטיף נגד אנגליה והיהודים. הממשלה גרשה אותו, הוא חבר שיר והשיר הביא המפנה. הוא נפוץ בכל ארצות האישלאם. ולכן ? צריך כעת לתכן תכנית מקפת, כיצד למצוא דרך של שותפות. {0081-96} מדברים על הסברה בכתב ובע"פ ואני אומר ביחוד בע"פ. ובפעולה של שנים נגיע לתוצאות. בעתון אני תומך אפילו אם לא מן ההתחלה. צריך גם למצוא דרך של הדבקת מודעות בכפרים. צריך לכוון את הפעולה שלנו גם למזרח.