יומנים > יומן - מלא 10/11/1963

{P001} {0198-200} 10.11.63 בתשע בבוקר בא אצלי זילברג הצעיר. דודו כבר חולה מאוד (הבטיח לי לפני כמה שנים לבקר בארץ וספק אם יקום מחליו). שאל דעתי על קנדי ואייזנהויר. אמרתי לו שלא אדבר על קנדי. ואשר לאייזנהויר אומר שהוא כאדם - איש נחמד, אנושי וסיפרתי לו על פגישתי אתו בפרנקפורט מיד אחרי גמר המלחמה. שאלני על שטרוס - אמרתי הוא ידיד, עזר לנו,ורצה לראות הארץ. {0198-201} שאל על דימונה - אמרתי לו למה נחוץ לנו כוח אטומי וחשיבותו בשביל זיקוק מי ים כי אין בישראל די מים. שאל על נאצר - שהוא מכיר אותו. אמרתי לו שהוא מדינאי חשוב, מקסים, יש לו אמביציה להיות שליט עמי ערב, ואחר שחתיאש כבר מלעמוד בראש עמי אפריקה ועמי האיסלם, וכי רק בנצחו את ישראל הוא סבור שישיג מטרה זו, אבל הוא זהיר, כי הוא מבין שאם ינוצח על ידינו נגמרה הקרירה שלו. שאל מה יהיה ואם ארה"ב ורוסיה ישלימו? אמרתי זה יקרב את השלום אם זה יקרה. שאל על עדות המזרח - אם על ידי עליה מארצות אפריקה ואסיה רמת הצבא לא יורדת. אמרתי לו - לא. בצבא אין אפליה ואין הרגשה של אפליה. כל חיל שלא גמר ב"ס יסודי - מחויב בצבא לגמר ב"ס יסודי, ובני עדות המזרח מתעלים בצבא, אבל בעם הפער בין ילדי עניין וילדי אירופה מהווה בעיה חמורה. לבסוף שאלנו על יוונית ויהדות. אמרתי לו בקצרה דעתי על ההבדל בין שני אלה. אפילו אפלטון לא היה נגד מלחמות, היה רק נגד מלחמת יוונים ביוונים, אם כי לדעתי - ואין זו דעת כל החוקרים - אפלטון היה נגד עבדות, בשעה שהנבואה עיקר להטה היה בעד צדק סוציאלי ושלום בין עמים, שבימים ההם אין זכר לרעיון זה בשום ספרות אחרת, ומגמתנו לבנות חברות שתתבסס על שני אלה: מדע ומוסר הנבואה. ציטטתי דברי ירמיהו ( ט' 22) "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתחלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל היתהלל השכל ויביע אותו כי אם ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה,'" והעיקר: חסד, משפט וצדקה בינתיים באו אורחים אחרים והוא היה מוכרח ללכת. - באו יגאל ידין, דוד אסטור וסופר ה- Observer (יהודי מהונגריה) הרי סקר ואשתו מדזיני הצעיר, נכדת סקר. {0198-202} אחרי שיחה קצרה יצאנו בהליקופטר למצדה. הטיסה נמשכה בדיוק חצי שעה. ראינו החפירות של שלושת השבועות הראשונים וראשית השחזור. אחר כך ראינו התגליות - מטבעות, כחבות, שיירי בגדים, ציציות, כלים ועוד. התיור נמשך שתי שעות וחצי. לבסוף אמר אסטור כמה דברי שבח ואחר כך אנכי (זהו מונומנט יחיד במינו בארץ, ואולי לא רק בארץ, מונומנט של טרגדיה הירואית בתולדותינו, אבל בשבילי יותר חשובה ההבטחה לעתיד. מקום זה ישימון לא רק בימי מלחמת הרומאים אלא גם בימי דוד שהתחבא במדבר שומם זה בברחו מפני שאול, אבל השממה תופרח על ידינו, כאשר התחלנו לעשות בכמה פינות הנגב, וטסנו חזרה. אכלנו כולנו ארוחת צהרים בחדר האוכל של שדה בוקר ואחר כך היתה לי שיחה של שעה בערך עם אסטור ועוזרו. הוא שאלני מתי הגעתי לרעיון המדינה. וסיפרתי לו על מסקנתי מפגישתי עם ועדת פיל - שהאנגלים לא ימשיכו המנדט לטובתנו, ומשיחתי עם סטנלי בסוף המלחמה - שלא ישאר בכלל בארץ וההכנות שעשיתי למקרה מלחמה שידעתי על בואה שלוש שנים לפני קום המדינה. הוא שאלני מתי היתה לי השעה הקשה ביותר. אמרתי היו הרבה שעות קשות, ולא קל להכריע ביניהן. סיפרתי לו על חוויתי המרה כשבאו אצלי שליחי משקי עמק הירדן ואלה היו בן-ציון, הפט ונדמה לי ברץ השלישי) וסיפרו שהצבא הסורי הגיע לשערי המשק והם ביקשו עזרה - ואמרתי שאין, ובן ציון בכה (לא קראתי בשם, כי לו לא היה שם זה אומר כלום) וכמעט נחפקעתי מצער - אבל העמדתי פנים שקטים ואמרתי לשוב הביתה ולהגיד לחברים לעמוד עד כמה שיוכלו, ואם יהיו לנו תותחים אשלח להם.ואמנם למחרת קיבלנו 6 תותחים 65 מילימסר ושלחתי שנים לדגניה והם הצילו המשקים. {0198-203} סיפרתי לו על השיחה שלי עם לויד. לויד בשנת 1938 שתתפרסם בעוד שבועים. - תדי היה כמובן אף הוא במצדה ומסרתי לו רשימתי על אתאתורק, למלאת 25 שנה למותו, בשביל עתון גמהורית וביקשתיו לכתוב לעתון שישלחו לי הגליון שבו תתפרסם רשימתי. - ביקשתי מסופר הטיימס שימציא לי הכתבה שלו על השיחה אתי לפני שליחתם לעתון. הוא הבטיח לעשות זאת.