יומנים > יומן - מלא 11/09/1958

{P001} {0008-81} ביום ה', 11.9.58 [ראה תאריך 13.09.58] נתקיימה ישיבה שבועית של המטה. אחרי הישיבה בא אצלי חזני, לפי דבריו "במחתרת". מה יהיה? הם מוכנים להשלים עם סידורי העבודה, אולם למען יוכלו לשוב יש להבטיח רשום ילדי נשואי תערובת. אמרתי לו עוד לא דנו על כך בועדת השלושה, אבל עלי להגיד לו דבר אחד: אתנגד למתן שלטון ממלכתי נוסף לרבנים - גם אם אסכים לרשום ילדים לפי ההלכה. נתברר שהרבנים מנצלים שלטונם שקיבלו מהעיריה ומורידים כבוד המסורת והרבנות בעיני רבים. חזני רואה הסכנה בהיותם אופוזציה, והודה שהופעת אונא בכנסת בוויכוח המדיני לא הוסיפה לו כבוד, אבל לא רצו שיופיע מי שקרוב לחרות בענינים אלה. בארבע אה"צ הרצאתי בישיבת מרכז המפלגה (לפי החדר המלא בקומה העליונה של הוה"פ היו בישיבה לא רק חברי המרכז, כי החדר היה מלא) על בעיותנו המדיניות. ציינתי כי החלטת העצרת המיוחדת על חובת כל מדינות או"מ לכבד הרבונות ושלמותן הארצית של כל המדינות - היתה לפני כעשר שנים מעוררת אצל רוב העם שמחה בצעד לשלום ולבטחון, עכשיו ראו בהחלטה פגיעה בנו (אנשי חירות ושאר חלקי האופוזיציה) וגם אנשי אה"ע. אם כי איני שותף לזלזול גמור בהחלטות או"מ - לא הייתי גם לפני עשר שנים שותף ליראת-הכבוד מהחלטות או"מ, וגם לא האמנתי בכוח החלטות 29.11.47 להקים מדינה יהודית, וידעתי שרק הכוח יכריע במקרה זה. אולם ידעתי שלא הכל יעשה הכוח, ובישיבת מועצת המדינה ב29.9.48-, אחרי ההפוגה השניה, ולפני כנוס עצרת באירופה לדון על תכנית ברנדוט, קבעתי מספר הנחות-יסוד לגבי מדיניות החוץ שלנו, שבעיקרן הן נכונות גם עכשיו. רבים תלו תקוותם רק בהסברה באו"מ ובבירות שונות, ומעטים רק בכוחנו הצבאי. חלקו גם על אלה וגם על אלה. {0008-82} 1) הנחה ראשונה ועיקרית שקבעתי אז: אנו עומדים לפני מערכה משולבת, גם צבאית וגם מדינית, ויש תלות הדדית בין שתי המערכות, ואין להניח שרק גורם אחד מאלה יכריע סופית בתקופה זו. 2) הנחה שניה: במערכה שלנו יש לראות שני מעגלים של אינטרסים: מעגל קטן: אנו ושכנינו הערבים, מעגל גדול - העולם כולו. בשני המעגלים יש התרוצצות והתנגשות אינטרסים. 3) אילו היה רק המעגל הקטן, והגדול לא היה מעורב ומתערב בדבר, כי אז הגורם הצבאי בלבדו היה מכריע. הערבים האמינו שכוחם הצבאי יכריע, וחשבונם הצבאי היה מוטעה. 4) בימים ההם קבעתי שעדיפותנו במערכה הצבאית גדולה מעדיפותנו במערכה המדינית, ומאזן הכוחות בעולם אינו לטובתנו, ולכן אין לסמוך על המערכה המדינית בלבד, אבל גם המערכה הצבאית, הגם שהיא יכולה להיות לטובתנו, ואולי משום כך, לא תכריע לבדה את הכף, כי יש כוחות עולמיים שלא יתנו זאת. 5) טעות היא לחשוב כי המעגל הגדול מתחלק בפשטות לשנים: מזרח ומערב. המזרח הוא מקשה אחת. אבל המערב אינו אחיד - מבחינתנו אנו. ויש להבחין בין ארה"ב ובין אנגליה, בין אנגליה וצרפת, וגם בין אמריקה ואמריקה. 6) עלינו להבחין בין דברי הממשלות והמדינאים בשאלת א"י ובין נכונותם ויכלתם להפעיל הכוחות העומדים לרשותם - לטובת העמדה המוצהרת. אלמלא ידענו להבחין הבחנה זו - אולי לא היתה קמה מדינת ישראל, כי גדולים ותקיפים התנגדו להקמתה. או"מ החליטה על הקמת שתי מדינות, ולא מנעה מהערבים להרוס בכוח המדינה היהודית. או"מ החליטה על גבולות וירושלים - ואנו שנינו אותם למעשה. {0008-83} 7) אין אנו חופשיים לגמרי בשימוש בכוחנו הצבאי. גם מדינות אדירות אין להן חופש גמור בשטח זה, אבל אסור לנו להסתלק מראש ובכל התנאים משימוש בכוחנו הצבאי, אם כי חירותנו בשטח זה היא מוגבלת. 8) פתרון רצוי בגליל (חלקו היה אז עדיין בידי הערבים), במסדרון לירושלים, בעיר ירושלים ובנגב לא יבוא ע"י הגורם המדיני בלבד. המצרים חנו אז בקו אשדוד-פלוגה-בית גובין וישור הקוים אם לא יעשה על ידינו בכוח צבאי ספק אם יעשה. הנחות אלה נתאמתו כולן ע"י המאורעות שבאו אחר כך: במערכת אוקטובר נגד המצרים בדרום וקואקצי בגליל. במערכת דיצמבר-יאנואר נגד המצרים בנגב, בהעברת הכנסת והממשלה לירושלים - שבכל המפלגות היה על כך וויכוח חריף, כשאום החליטה בדצמבר 1949 על בינאום. תכנית ברנדוט בטלה הודות לכבושנו. גבולות ישראל נקבעו לא לפי החלטת או"מ ב29.11.47-, וירושלים היתה לבירת ישראל, אם כי שר החוץ, אבן וחברים רבים במפלגתנו ובשאר המפלגות התנגדו להעברה. מאז חלו שינויים רבים במצבנו המדיני, גם לרעה וגם לטובה. לרעה: הורחקו סיכוייי השלום, שנראו לאחר כריתתת הסכמי שביתתת הנשק כאילו קרובים. התגבשה שנאת השכנים ותשוקתם להרוס את ישראל. הוחמר מצב בטחוננו. אויבינו מזדיינים בעזרת רוסיה (וגם בעזרת המערב); הופיע מוקד אישי לתנועה הערבית - גמאל עד אל נאצר. הוקמה קע"מ, הפיכה בעיראק, ערעור ירדן, המתיחות בלבנון, נתגברה המתיחות העולמית, הופיעה סין כגורם בינלאומי אקטיבי, נתיישן הנשק שבידינו במלחמת הקוממיות - הרובים, המטוסים, התותחים של אז אינם ראויים לשימוש, והחדשים יקרים רקשה לרכשם. {0008-84} לטובה: השתכלל צבאנו, וצה,ל הוא עכשיו מהצבאות הטובים (לא הגדולים) בעולם, והוא מעלה קרן ישראל. הזמן פעל לטובתנו לא רק בשטח העליה (רבוי של מיליון יהודים) וההתישבות (יהוד יפו, לוד, רמלה, ישוב הדרום, התחלת יהוד נצרת), אלא גם בבעית ירושלים, גבולות ופליטים. אין עוד מערערים (במערב לכל הפחות) על הגבולות, כל השגרירים באים לירושלים בכל הזדמנות, ואחדים גרים בירושלים, ובמערב גברה ההכרה שהפליטים יש לישב בארצות ערב. נעשינו לגורם בינלאומי, ולא רק נושא לדיונים בינלאומיים. רכשנו ידידים. ארה"ב עוזרת עזרה חמרית, הפעם מוכנה גם לתת נשק. הבטחנו שלומין מגרמניה שסייעו לפיתוח הארץ. רכשנו ידידות צרפת לפני שנתיים ורבע - ועזרתה איפשרה נצחוננו במערכת סיני. יש תזוזה ביחס אנגליה, ואולי גם באיטליה. נגנזה תכנית גילדהול. מבצע סיני העלה קרן ישראל באירופה, באמריקה וגם באסיה ובאפרקיה - למרות אי-הרצון שנתגלה בשעת מעשה. פתחנו נתיב ים סוף ליבשת אפריקה ואסיה, והנפט זורם מאילת לחוף ים התיכון. ביטלנו האזור המפורז בניצנה, שיש לו ערך איסטרטסי רב. פרצנו חומת בנדונג. ויש לנו ידידים באסיה, ורוב מדינות אפריקה העצמאיות הן ידידות לישראל. ממדינה המסתייעת על ידי אחרים ועוד נסתייע, נהפכנו גם למדינה המסייעת לאחרים: בבורמה, בגאנא, בליבריה, בסודן, בחבש, ועוד. קרננו עלתה מפני: 1) גבורת צה"ל, 2) התישבות עובדת (קבוץ ומושב), 3) הסתדרות העובדים, 4) הישיגי המדע בישראל, 5) כושר המעשה שלנו בחרושת, בספנות, ובתעופה, 6) כיבוש השממה, 7) קליטת המוני עולים, מיזוגם והעלאתם התרבותית והחברתית, 8) יציבותנו ועצמתו המוסרית בתוך סביבה מעורערת ומושחתת. {0008-85} ויש תקווה לתמורות המרחיקות לכת במזרח התיכון. נגד מצרים על 24 מיליון תושביה, סוריה (4 מ.), עיראק (6), סעודיה (7-6), לבנון (1.5), ירדן (1.5), תימן (4.5), בס"ה 48 מיליון ערבים - יתכן ליכוד של ישראל (2), תרכיה 25, פרס 22, חבש 20, (ואלי סודן 10 מ.), הידוק קשרינו עם מדינות אלה יחזק מעמדנו המדיני גם באירופה וגם בארה"ב ובאמריקה הלטינית. ושלושת הקים היסודיים שציינתי השבוע בכנסת: שמרית הסטטוס קוו, הגברת כוננותנו הבטחונית, רכישת ידידים - הראשון מוטל בספק, השני מתקדם במידה לא קטנה, ולשלישי יש סיוכיים טובים. לא נתקיים וויכוח אחרי הרצאתי, כי שאול הכניס מיד ענין סו"ב, ואולי לא היה על מה להתווכח.