יומנים > יומן - מלא 11/12/1960

{P001} {0193-162} 11.12.06 13 - הויזנר. חזר מחו"ל אמש. נשארו שתי נקודות פתוחות: גבה עדות משלום ווייס שהוא לכאורה שינה המיסמך (עוסק בעניני תיעוד, עכשיו בעניני עליה). גיבלי מעולם לא ביקר אצלו, מעולם לא ביקש ממנו שום דבר. מ. בן-צור בא אליו פעם במכתב פנוי לאשה בשם סוזי או לילה - מ. בן-צור ביקש להכניס שנוי במכתב. ממי המכתב? לא יודע. יודע למי - המכתב היה בצרפתית או באנגלית. בן-צור ביקש לשנות משהו במכתב אולי תאריך. במכתב זה לא נעשה כל שימוש בועדת אולשן או כהן, ואין לו כל שייכות לענין; הדבר נעשה בגלוי. שלום ווייס עושה רושם של איש מהימן, והרושם שהיה כי אמ'ן עסק בזיופים - חוסל לחלוטין. יש גם רב-סרק חיים ווייס שהיה ממנוה על שלום ווייס. שלום ווייס היה עובד אזרחי. חיים ווייס אמנם אומר כי שלום ווייס אמר כי זה היה גיבלי שבא אליו - אבל הוא טעה. ברור להויזנר כי שלום וייס ישר, וזוכר, ודבריו נכונים. הויזנר ראה את פאטי בפריס. בא במיוחד מאה"ב. פאטי סיפר כי אלמוג היה בשליחות בפריס בסוף 1954 או בתחילת 1955, התעלם מלהיפגש עם פאטי וזה היה מוזר בעיניו. אחר-כך נודע לו שאסרו ל אלמוג להודיע לפאטי שאלמוג בפריס. מי אסר? לא יודע. כעבור זמן מה היה אלעד בפריס (אחרי ועדת אולשן) ואמר לפאטי שהוא קיבל הוראה לשנות מספר פעולות קשורות עם מעשה מצרים. נדמה לו לאלעד שההוראה ניתנה על-ידי בן-צור. אלעד אמר לפאטי שקיבל הוראה לפעול באלחוט או בקול ישראל. באפריל 1955 נסע פאטי ללונדון נפגש עם דליה כרמל (מזכירת גבלי בתקופה הנידונה) לשיחה חטופה, והיא סיפרה כי על אמ"ן עברה תקופה חדשה, אילו היה פאטי אולי לא היה זה קורה, והיא שנתה מכתב או משפט במכתב. זה היה במכתב כאילו של גיבלי לדיין. דליה הכחישה הדבר, פאטי חזר באזניה על סיפורה. פאטי בחזירתו ארצה אמר לדיין (רמטכ'ל) על השיחה עם דליה ועם אלעד - דיין צוה על פאטי לבדוק הדברים {0193-163} ואמר שידווח לו. אח"כ נזדמן פאטי עם נחמיה, ומפיו של נחמיה לו שכבר היתה ועדה (אולשן, היה סבור שגם שאול היה בועדה) נחמיה אמר כי נדמה לו שפאטי חשדן יותר מדי. פאטי בדק עצמו. מטרתו העיקרית היתה לארגן את אמ"ן. היחסים עם גיבלי היו מתוחים ולא רצו שגיבלי יחשוד בו שמתוך יחס שלילי לגיבלי; הלך לרמטכ'ל וביקש לשחרר אותו מהבדיקה והסביר נימוקיו. הרמטכ'ל אמר שמבין הנימוקים, אבל זה כבר עבר אלי, ודרושה הוראתי. בכל אופן, אמר לו שעיניו יהיו פקוחות למען יראה. כעבור זמן מה נתקבל פאטי על-ידי. הפגישה הוקדשה לבירור אמ"ן בכלל, וביקש לשחרר אותו מהבדיקה, ואני נעניתי. פאטי ניסה לברר עם כמה אנשים לא העלה דבר. דיין שאל אותו אם גילה משהו - וענה בשלילה. ענין מצרים נשכח, כי ענינים צבאיים אחרים העסיקו אותו. דליה ביקשה תחילה להתקשר עם עו"ד סלומון. דיברה טליפונית עם סלומון. לאחר השיחה ולאחר שהויזנר נתן לה מכתב שהיא, בכל אופן, לא סיקרא למשפט, החלה לדבר. דליה מעריצה את גיבלי כאיש הכי חשוב שפגשה בחייה. היא גם שונאת את לבון מזמן שהיה שר-הבטחון, והיה מתיחס אליה באופן מעליב - נתן לה לחכות במדרגות, לא נתבקשה לשבת. לבסוף התחילה לדבר אמת: ביום מסויים בחודש יוני (נקבה 4 תאריכים), זה היה בערב שבת, כשאנשים לא היו בלשכת אמ"ן הגיע טליפון מלשכת לבון, דיבר אפי או ארנונה (מזכירה של לבון) שתאמר לגיבלי לבוא מיד עם תיק 31. בנימין הלך, חזר כעבור שעה. ביקש מיד לקרוא בן-צור (מפקד 131). הרגישה שהוא מטפל הפעם באיזה ענין חשוב כי היה מתוח שלא כדרכו. לא נוכחה בשעת השיחה בין בן-צור וגיבלי. בן-צור נתן לה להדפיס משהו, לא זוכרת מה. קריאות של לבון לגיבלי לא היו דבר רגיל. היא זוכרת בדיצמבר שיחה בין גיבלי ובן-צור שבה נוכחה. {0193-164} גיבלי היה נרגז, שמעה שלבון מסיר אחריותו מעל המעשה, וגיבלי אמר שמעכשיו יש להחתים אנשים על מה שהם אומרים. באותם הימים (בדצמבר) ביקש ממנה בן-צור לעשות אחרי העבודה משהו - זה היה תרגום מעתונות ערבית הנוגעת לפרשת מצרים. אז בן-צור ביקש ממנה לשנות משהו במיסמך או מיסמכים, באופן שהשנויים ידגישו כי לבון נתן ההוראה למבצע. היא אמרה: הרגשתי שאני עושה מעשה צודק, כי לבון נתן הוראה, והיא בטוחה שהוא נתן הוראה. הבינה ששר-הבטחון משקר, ויש להלחם בשקר נגד שקר. הויזנר הראה לה אז המכתב של גיבלי לרמטכ'ל - אמרה שאינה זוכרת אם מכתב זה היה בכלל המסמכים. אמרה שבן-צור פנה אליה ולא גיבלי. הויזנר שוחח אתה בגלוי-לב, ולמחרת אמרה: אני אומרת עכשיו ב99%- של בטחון כי במכתב מ19- ביולי של גיבלי לדיין היו דברים אחרים, כגון שיחות שנתקיימו, או הוראות שניתנו ובן-צור אמר לה לכתוב שלבון נתן הוראה. מכתב זה הוגש אחר-כך לועדת אולשן. היא בטוחה שגיבלי צודק, ולבון משקר, ולכן מותר לשנות המכתב. רב-סרן אלוף חר-אבן (שם פרטי) אמר בועדת כהן שדליה שינתה משהו במחברת. דליה מכחישה גם המעשה וגם האמירה לרב-סרן אלוף. הויזנר הטיל על עמוס מנור לחקור בן-צור. הוא מכחיש כל הסיפור של דליה.