יומנים > יומן - מלא 12/03/1958

{P001} {0006-21} 12.3.58, יום ד' אחרי התרגיל הרגיל (הפעם נשימה של יוגה) עם מ.פ. בא צאלי דר. יוסף נדבה (איש אצל) מטעם "בצרון" בארה"ב. עומדים להוציא חוברת מוקדשת אלי והוא בא לשוחח אתי על כמה שאלות בשביל בצרון. אחד האורחים (הורבוליישה) ראה הצבא והישובים והילל אותם, אבל קבע שאין זה משהו מיוחד לישראל. אין עדיין רוח. אמרתי לו שאיני מכיר ברוח כדבר נפרד לגמרי מחומר, ואמנם חיילי ישראל נראים כחיילי אנגליה, והכפרים שלנו - נניח - ככפרים של אנגליה, אבל בלי רוח גדולה לא היו אלה נוצרים אצלנו מכוחות שלא עבדו ולא נלחמו דורות - במשך זמן קצר, בשעה שבאנגליה כל זה נעשה במשך מאות שנים. בנוער יש יותר בוחר מאשר בכל הדורות הקודמים, אם כי הנוער הישראלי שונה מהדורות הקודמים, ולא בכולם כמבון יש רוח, אבל הרוח עכשיו מתגלם במעשים, ועדיין לא באו לידי ביטוי ספרותי ורעיוני, ואיני רואה בכך אסון. לא השיקוף הספרותי - אלא המציאות החדשה שאנו יוצרים הוא החידוש הגדול, והביטוי יבוא בזמנו. הוא התחייב להראותנו תמצית השיחה לפני הישלחה לבצרון. תקוע היבא לי הערות למכתבי אורוטיה והמרשילד ומחר יביא לי טיוטה של תשובה. הרופא שטיין (מומחה לעינים) בדק עיני לאה"צ, ומצא שאין סימן של סקלרוס בורדי העינים. לדבריו זה מתחיל כרגיל בשנות הששים, אבל לפנימים אין זה בא לפני שמונים, אמר שאני יכל לעמוד על הראש ואין חשש של התפקעות הורידים. שוחחנו על יוגה. הוא מתיחס בספקנות לעלילות היוגה בהודו.