יומנים > יומן - מלא 12/03/1959

{P001} {0059-93} 12.3.59, יום ה' בבוקר סיירתי יחד עם פלדנקרייז ואהרון קציר במגרש חמד המתפנה ומודיעין נכנס שמה. מוכנים להפריש למ.פ. מגרש וצריף, אבל מ.פ. רוצה דווקא בנייתם במרכז - ומודיעין לא יוכל לסגור עצמו. - בעשר וחצי בא אצלי קריניצה, ולהפתעתי הביא אתו עוד ארבעה ראשי עיריות, להתלונן על שר הפנים שמתערב בכל דבר כבימי המנדט. אמרתי להם כי פגישה זו היא הפתעה בשבילי, כי לי נאמר רק שקרניצי רוצה לראות אותי. אם רוצים לדון אתי על התנהגות שר הפנים אעשה זאת אך ורק במעמדו, ואציע לו לקבוע יום לפגישה אתם בהשתתפותי. - בהיר אמר לי אתמול כי יש אמצעים להתחלת בית ברל בנגב, אבל יש בעית הכביש. הכביש יעלה כ30.000- ל"י. מקורות מוכן להביא מים למקום. בשיחה עם טדי נתברר לי כי הכסף שדיבר עליו בהיר הוא 1)50.000 ל"י שברשות תדי, 2) סכום של 150.000 או 200.000 ל"י שמקווים להשיג ע"י רוי מקרן רוטשילד. אם קרן רוטשילד תשתתף אפשר לגשת לבניה. - שלשום ביקרה אצלי גברת Jacontune שכתבה יחד עם בעלה ספר על מצרים החדשה (ותורגם גם לאנגלית, והגישה לי מתנה הנוסח האנגלי). היא ובעלה ישבו כארבע שנים במצרים. {0059-94} נאצר הוא איש מקסים, היא שללה מבצע סיני. נוכחה במסיבת העתונאים שהיתה לי לפני יום. נאצר פועל לתיעוש מצרים. הקים למשל בית חרושת לברזל שעובדים בו 3000 פועלים. המדריכים והמהנדסים מגרמניה. נאצר מוכן לשלום עם ישראל. סיפרתי לה על הנסיון שנעשה ע"י "אישיות רמת מעלה" בשיחות אתי ועם נאצר, ובתחילה נאצר כאילו נטה לשלום, אבל כשהבין שהשליח של "האישיות" מתכונן ל"ביזנס" נסוג, וסרב אפילו להסכים להפסקת אש, והשליח נסע מאוכזב מנאצר. אחר כך דיברנו ארוכות על ישראל - הסברתי לה זיקתנו לארץ ולספר, קשיינו וכוחנו - עליונות רוח ודבקות באידיאל לאומי ואנושי ובשכון הגשמה חלוצית. - בארבע נסעתי לכפר שלם לסיום מחזור שני של בכירי קציני המשטרה. סיימו 15 קצינים. סיפרתי על נסיוני עם שוטר רוסי בימי נעורי, שוטר תרכי לפני הגירוש שלי ושל ב.צ. ושוטר אנגלי בלונדון - שררק אז למדתי כי שוטר הוא ידיד התושבים ונאמנים. - בערב נוכחתי בפתיחה החגיגית של סמינר הנוער של האינטרנציונלי הסוציאליסטי. נוכחו שליחים מאירופה (שוודיה, אוסטריה, גרמניה - עומדים לבוא מצרפת ומיוגוסלביה), מאפריקה (טנגנייקה, ניגריה, עומדים לבוא מגאנא), מאסיה (הודו, בורמה, עומדים לבוא מוויטנם) מאייד הודו המערביים (גמאייקה - בחורה כושית צעירה חניננית) דיברו באריכות היבשות (שודן, טנגנייקה, בורמה וגמאייקה) וסיימתי אני באנגלית (כל שאר הנאומים תורגמו מלשון ללשון). {0059-95} עמדתי על שתי השגיאות של הסוציאליסם האירופאי: 1) הסתמכות על המדינה בלבד - מבלי לדרוש העלאת האיש והגשמה עצמית, כי סוציאליסם אינו רק השקפה אלא דרך חיים, והלאמה בלבד, בלי יזמה יוצרת של הפועל אינו מביאה למשטר יותר טוב. תפיסה זו הביאה למשטר טוטליטרי. בלי חירות האדם אין סוציאליסם. 2) לא עמדו על הפער שבין עמי אירופה ואמריקה, ובין עמי אסיה ואפריקה. אמרתי להם שאנו עם עולם, מפני שמקורנו באסיה, פה נולדנו ועוצבה דמותנו והקימונו הבית הראשון והשני. המורה והמנהיג הגדול שלנו נולד ביבשת אפריקה - בבית העבדים במצרים, והיולו צרות מאחיו ומאחותו על שנשא אשה כושית. בשלוש המאות האחרונות היה עמנו ברובו עם אירופאי והשתתף בקידום המדע; בשמונים השנים האחרונות הקימונו הקבוץ היהודי הגדול בעולם - ביבשת אמריקה, ולפני האחת עשרה שנה חידשנו שוב עצמאותנו במולדת הקדומה באסיה, משום כך יש לנו מגע עם כל העמים. ואני רואה המאורע הגדול ביותר של המאה העשרים, לא בשתי מלחמות העולם והשנויים הפוליטיים שהיו ובעקבותיהן, אלא בהקצת עמי אסיה ואפריקה, שהם רוב המין האנושי, בהשתחררותם ובהתעצמותם. אולם עצמאות אינה אלא אמצעי - להעלאת העם והאדם במובן הכלכלי התרבותי והחברתי. והבעיה הגדולה של ימינו - חיסול הפער העצום ברמת החיים באירופה ובאמריקה, ובזו של עמי אסיה ואפריקה. והסוציאליסטים באסיה ובאפריקה יסייעו לדבר - אם הסוציאליסם שלהם לא תהיה שאיפה ופרוגרמה אלא דרך חיים, ואולי בנידון זה יש ללמוד משהו מישראל - כי אנו מתחלנו מבראשית - {0059-96} ולא יכלנו לסמוך על מדינה שלא היתה לנו, ויצרנו מה שיצרנו בכוח האמונה ביזמה החלוצית ובאחריות האישית של כל אחד מאתנו - וכך יצרנו התישבות העובדת, הסתדרות העובדים והמדינה.