יומנים > יומן - מלא 12/04/1929

{P001} {0075-22} ב' ניסן 12 אפריל יום ו' רפאלי (ספרדי) יליד קושטא, בא לארץ לפני 8 שנים, עבד בבנק (ברקליס ) כי היה צריך לתמוך בהוריו, עכשיו הוטב מצב הוריו, והוא חפשי לעשות את עצמו כאשר ירצה. יש לו שני מאמרים שמסר לברל. [ ראה כתב היד ] [ נתונים מספריים, ראה מקור מודפס ] ישיבת ב"כ המועצות והסניפים מחיפה, ת"א, ירושלם ועפולה: מ. שפירא, ברל רפטור, אבא חושי י. קיציס, ז. פיינשטין, פ. לוביאניקר, ז. אהרונוביץ, מ. שרטוק, פינקלשטין, רבינוביץ ואנכי - לרון על תוצאות הבחירות ופירושן, ועל פעולת המועצות להבא. מסרתי מספרים משוים מהבחירות. בבחירות למועצות בחשון תרפ"ו הצביעו בחמש הערים 7,355 איש (בת"א 4,062, בירושלם 1,276, בחיפה 1.388, בטבריא 172, בעפולה 457) - הפעם 23 92 איש (בת"א 4,642, בירושלם 1910, בחיפה 2.070, בטבריא 317, בעפולה 284), למרות התמעטות פועלי העיר הצביעו 1.863 יותר. בחיפה לא הצביעו הפעם פועלי נשר (למעלה מ350- איש), מיגור (40), בת"א לא הצביעה הרצליה. לפי הסברתו של נמירובסקי רבוי של מתבאר לרגל, 1) העולים של חדשי אוגוסט ספטמבר אוקטובר 1925 - למעלה מ2.000- - שלא היתה להם זכות בחירה כי היו בארץ פתוח משלשה חדשים, 2) הנוער שנתבגר כאלף איש, 3) נשואים של חברים. בהשואה לבחירות לועידה השלישית ( תרפ"ז) ירד מספר המצביעים בשש הערים מ10.575- (ת"א 5,142, ירושלם 1.830, חיפה 2.872, טבריא 256, עפולה 320, עכו 155) {0075-23} ל9.289- (עכו 66). א"ה קבלה לועידה 6.013 (בשש הערים) - 56,8%, למועצות 5.591 - 60,3%הפה"צ: לועידה 2.230 - 21%, למועצות 1.658 - 17,9%, שתי סיעות פוע"צ: לועידה 910 - 8,6%, למועצות 951 - 10,2%, הגוש השמאלי: לועידה 630 - 5,9%, למועצות 607 - 6,5%. לועידה היו שלוש רשימות שמאליות: פוע"צ, גוש, אופוזיציה. שלשתן קבלו אז 1,694 - 16%, עכשיו 1.558 - 16,9%. בירושלם קבלה עכשיו הפרקציה 257, בשעה שלועידה קבלה רק 166. זוהי ההפתעה העיקרית של בחירות אלו. פינקלשטין באר את תוצאות הבחירות בירושלם: 1) לחברים היה בטחון מופרז. היו בטוחים ב- 25-23 צירים, משום כך התרשלו. שאר המפלגות גלו זריזות מופתיים, 2) הרבה נשי חכרים לא הלכו לקלפי, 3) יותר ממאה פקידים לא הצביעולועידת הפקידים הצביעו יותר ממאחים וארבעים פקיד, מהם בעד א"ה 140, הפעם הצביעו רק כ120- בכלל. 4) חכוכים בין חברינו באגודת פועלי-עץ, 5) פועלי רכבת הצביעו בעד רשימת ושר (כ30-), בגלל סכסוך עם אתי לאה. 6) הרבה חברים לא מרוצים ממזכיר אגודת הבנין איש-שלום. זה מראה שהמצב באגודות רעוע. 7) נפחת מספר החברים מהעדות המזרחיות. התגברות הפרקציה באה מפני: 1) הרבה בחורות?הצביעו בעד, 2) נפסלה רשימת אופוזיציה של לובלינג ויוצאי השה"צ - כשלשים איש, ואלה מסרו קולותיהם לפרקציה, 3) הפרקציה מרכזת חבריה בירושלם. בסניפים יש 180 חבר. שפירא באר תוצאות הבחירות בחיפה: 1) התעסקות החברים {0075-24} בשביתת פחטר הפריעה לעבודתנו בבחירות, ב) בשמן ובטחנות אין תאים מפלגתיים, 3) הפסיקו 3 ימים לפני הבחירה מתן זכות הבחירה. לדעתי יש להבחין בהערכת תוצאות הבחירות בחינה פוליטית, בחינת הקולות, ובחינה תרבותית, בחינת היחס. מבחינה ראשונה אנו יכלים להיות שבעי רצון לגמרי, קבלנו רוב מכריע, בתל-אביב קבלנו את האחוז הכי גדול שקבלנו באילו בחירות שהן (למעלה מ66%-). מספר הקולות רבו לאחר הועידה באופן יחסי (מ56,8%- עד 60,3%), אולם מבחינת היחס יש נקודות-צל. לא היתה התעוררות בבחירות אלה, בת"א בכל אופן הצביעו מאות אנשים רק מתוך זיקה למכונה ההסתדרותית יותר מאשר לרעיון. הפרקציה גדלה בירושלם, ולא דאגנו במדה מספיקה לרבוי אחוזהמצביעים, שזה היה מביא להקטנה יחסית של השמאל. לא הורגש בבחירות הפתוס הכובש של א"ה, לא ניכרו המאמצים שנעשו בחדשים האחרונים. בררנו דרכי הפעולה להבא: אבא חושי (חיפה) מניח את עיפים הבאים כעיקרי הפעולה של המועצה: 1) הגברת הארגון. יש כמאתים שלש מאות פועלים בחיפה שהיו בהסתדרות ונתרחקו ממנה. יש לארגנם מחדש. יש בעלי מקצוע שעומדים כל הזמן מחוץ להסתדרות. יש למשוך אח חוגי האינטלגנציה - בחיפה נמצאים כ650- פקידים ומורים, שכן מעטים מהם בהסתדרות. פועלי העדות המזרחיות בלתי-מאורגנים. יש פועלים בודדים מפוזרים במקומות עבודה קטנים - אופים, משק בית, חיטים, כורכים, תופרות - שאינם בהסתדרות. 2) פעולה בקרב הנוער העובד והלומד. 3) פעולה ארגונית ותרבותית אינטנסיבית במקומות עבודה קבועים הכוללים כאלף איש. {0075-25} במקומות אלה יש להקים תאים מפלגתיים חזקים. עכשיו יש רק תא טוב אצל פחטר, המרכז כשבעים אחוז מהפועלים. במשען התנגדו חברינו ליצירת תא, מחשש שמא על-ידי-כך ירחיקו את שאר הפועלים. 4) קליטת פועלים חדשים. בזמן הקרוב תזקק חיפה לאלף וחמש מאות פועלים חדשים. 5) חוזים עם הקבלנים. יש נטיה אצל הקבלנים בחיפה לבוא לידי הסכם עם ההסתדרות, כי מורגש שבעוד זמן קצר יהיה מחסור בפועלים. הם מסכימים ל8- שעות, למינימום של 30 גרוש, למס מקביל. הקושי הוא בקיום קבוצות קבלניות (60 - 80 איש) המתחרות ביניהן, עובדות יותר מ2- שעות ומנצלות פועלים פשוטים. אולם יש נטיה גם אצל חלק מקבוצות אלה לבוא לידי הסכם עם ההסתדרות, כי הן מעונינות בשמירת המחיר של היחידה הקבלנית. לדעת שפירא לא יצליח הארגון, אם לא יהיה קבלן גדול של ההסתדרות או בעל ברית של ההסת' אשר ירכז את רוב העבודות, - ביחוד במקצועות העץ והבנין. יש צורך לברר יחסי הארגונים: מקום העבודה, האגודה המקצועית והמועצה. לדעת שפירא מעטים כוחות המפלגה בחיפה, ויש צורך להעביר לחיפה איש מרכזי, אחד הדברים העיקריים זוהי פעולה תרבותית. הוי הפועלים בחיפה ירוד, ויש סכנה שירד עוד, כי חיפה תהיה עיר נמל. ברל סובר שנתרופפה בצבור הזיקה להסתדרות, אין לפועל ענין חיוני המקשרו להסתדרות. מסוכנת הליקוידציה של העבודה בקרב הערבים. ת"א - לוביאניקר מציין שבת"א יש כאלף פועלים מחוץ להסתדרות, {0075-26} בתוכם פועלי שני בתי חרושת: לארנקים (של גולדברג) עם 40 פועל. לגרבים (של פרידמן אדלשטיין) 35 פועלים לא מאורגנים עובדי בתי המסחר, מחלקי נפט ועוד. יש להרים בהדרגה את שכר העבודה, קודם כל במקצוע הבנין. מאות פועלים ספרדים אינם מאורגנים, הולכת ומתחדדת שאלת חדירה, מתיקרות הדירות, ויש לדאוג לבנין בתי פועלים. פינשטיין חושב שיש צורך בהתקשרות עם כל נותן עבודה לחוד, כי חוזה קולקטיבי אין לו תקוה. חלק מפועלי הבנין יש להעביר למקצועות אחרים. יש לדאוג לכיסוח פועלי הבנין בכוח העיריה, לדרוש מהעיריה שלא תתן רשיון לבנין כל זמן שהפועלים לא יבוטחו באחריות בנוער העובד יש לדאוג לשכלול המקצוע. מהפועלים הבוגרים צריכים לדרוש יחס יותר טוב לנוער. במקצועות החיטות והאריג מורגש חוסר פועלים מקצועיים. יש להמשיך ביחסים בין האקטיב המפלגתי ובין המועצה, יש לגייס את הפועל הקבוע במפלגה. קיציס דורש שימת לב מיוחדת לפועל היציב והגברת הפעולה התרבותית. זיאמה סובר שבת"א יש ארגון מיבני טוב, אך לא ארגון נפשי. רבים הלכו לבחירות לא מתוך הכרה ציונית סוציאליסטית, כי אם מתוך זיקה לאיש זה או שני. הוא מציין חשיבות "הפועל", ודורש להעמיד לרשותו כוחות חשובים. ירושלם: פינקלשטיין סובר שהעיקר פה הגברת הארגון הקיים, ביחוד בבנין. יש לרכז את הפועלים סביב ההסתדרות. יש צורך ברגולציה של קבלת עבודה, כהרמת השכר, פועלי הבנין יטרידו בעיקר את ההסתדרות בירושלם. את העדות המזרחיות קשה לארגן והארגון לא יתן להם כלום, כי הבסיס הכלכלי של קיומם רעוע. לגבי הפועלים {0075-27} המאורגנים יש קושי "בין הזמנים" שבין פעולה לפעולה. כשאין שביתה או פעולה אחרת אין הפועל מרגיש זיקה להסתדרות. יש צורך בפגישות אולם הכנוסים צריכים להיות מגוונים ומענינים. פעולת הארגון והתרבות צריכות להיות קשורות זו בזו ולהעשות שתיהן על- ידי המועצה. יבנה מעפולה מציין שמכאן יש הכרח להוציא פועלים ולהעבירם למקום אחר, לחיפה או לירושלם. יש קושי בעניני העיריה שנבחרו לפועלים. לדעתי השאלה המרכזית עכשיו - הגברת הזיקה להסתדרות. המועצות החדשות עומדות בפני תקופה של עליה ועבודה מתרבה, אולם בפני סכנות פנימיות וחיצוניות. הזיקה להסתדרות פירושה גם הזיקה לתנועה. בראשותה היתה ההסתדרות רק עכשיו לתנועה וגם הצבור עמד כלו לשרות התנועה. בא שנוי. הצבור הוא בעל צרכים ותובע את ספוקם. ההסתדרות צריכה להיות מכשיר של הצבור לספוק צרכיו. אולם הסכנה היא שתקום נטיה לעשותה מכשיר רק לזה. אז לא יספיקו כוחותיה. הבור לא יתמלא מחוליתו. הצרכים של צבור הפועלים הקיים בארץ לא יקבלו את ספוקם רק מבפנים. לשם כך לא יספיקו כוחותינו ואפשריותנו. בלי הגברת התנועה נכשל. ההסתדרות צריכה למלא שני תפקידים: מכשיר למלוי צרכי הצבור, מכשיר להגברת התנועה. בשני כוונים אלה עלינו לעבוד. עד היום עמלנו בעיקר ביצירת ושכלול הכלים המרכזיים של ההסתדרות. מעכשיו עלינו להעביר את מרכז הכבוד של דאגתנו וטפולנו - לתאים הראשוניים של הצבור.