יומנים > יומן - מלא 12/05/1958

{P001} {0006-103} 12.5.58, יום ב' בא אצלי אה"צ דר. בונץ שהגיע אתמול ארצה ומיד נסע לירדן ונפגש עם רפאעי. המרשילד והוא היו בגנף להכין ועידת האטום. מכיוון שנתעוררו קשיים בהר הצופים ביקרש המרשילד ממנו לגשת הנה. הוא מצא את ריפאי כנבון ומתון, יותר ממלכו (הוא לא ראה הפעם את חוסיין). בדבר השנים שרצו למנוע לעתיתם בשיירא וטעה ריפאעי ע"י .S.I.D שלו. מכיוון שאו"מ אחראי עכשיו על השיירות - אין להעמיד אנשי או"מ כאילו הם סוכני ישראל. התאונן על שני מקרים: 1) גב' מאיר הציעה לאורטיה לראות המקום אחד בהר הצופים. כשאורוטיה הלך עם פלינט נתקל פתאום בשוטר יהודי שאמר לו אסור - וזה לעיני ערבים. אורטיה טען שמאיר ביקשה ממנו, אולם השוטר בשלו. 2) הביאו טנקים של מים לשתיה, פתאום ראו שוטרים יהודים והפריעו - שוב לעיני ערבים. אמרתי לו שאיני יודע פרטים אלה, וידבר עליהם עם איתן ותקוע (חבל שגולדה בבית החולים)(, אבל עלי להעמידו אל חובת שמירת שהנ"נ - ועמדתי על סעיף, ועל החשיבות המיוחדת של הפעלת האוניברסיטה וביה"ח הדסה - וגישה חפשית לכותל המערבי. סיפרתי לו על שיחותי בעינן זה עם המרשילד לפני שנתיים ולפני שנה. {0006-104} בונץ אמר שהוא דיבר על כך עם ריפאעי, וריפאעי ענה כי ישראל .Mac -לא שומרת השה"נ - כי אינה משתתפת ב הסברתי לו למה לא הפצרתי עד לפני זמן קצר על שמירת סעיף 8 - אבל באמרו לי כי ישוב הנה בתחילת יוני אמרתי שאז נעסוק בעיקר בסעיף 8, כי הסכם הר הצופים הוא זמני, והעיקר השה"נ. בונץ הסכים. אמר לי כי ריפאעי באמרת מפחד ממני. אמרתי לו איך אינו מתבייש - כשהם 40 מיליון ואנו פחות משנים, אמר לי, ירדן אינה 40 מיליון. אמרתי - יכרות אתנו הסכם של אי-התקפה ויחדל לפחד. סיפרתי לו על השיחות שלו עם מוסה עלאמי, עוני עבד אל הדי, אנטוניוס, ג'מיל מרדם, ריאד א-סולח, שגרירו של אבן סעוד בלונדון, הפגישה עם כל שליטי ערב בלונדון בסוף 1938 תחילת 1939. סיפרתי גם שליחו של אייזנהויר (לא אמרתי לו מי זה היה). אמר לי כי אייזהויר אינו מתענין בשום דבר - וזהו דבר מדאיג. שאלתיו כיצד הסכים להיבחר שנית. אמר לי כי אנשיו לחצו עליו. אמרו: עזבנו משקים, משכרות, כי אתה קראת לנו. עכשיו אתה רוצה לעזוב אותנו. ואייז. נכנע. על נאצר אמר לי כי בדברו אתו לא שמע כל מרירות בדבריו נגד ישראל (נאצר ערמומי ופיקח דיו לתפוס כל איש שיחה בלבו).