יומנים > יומן - מלא 12/07/1937

{P001} {0138-17} 12.7.37 ברשימתי על הדו"ח מיד לאחר קריאה ראשונה (מיום 10.7.37) התעלמתי מנקודה מרכזית שחשיבותה עולה על כל שאר החיובים ושקולה כנגד כל החסרונות והמגרעות שברפורט, ואם לא תשאר מלה מתה, היא עלולה לתת לנו דבר שלא היו לנוקף פעם, גם כשהיינ עומדים ברשות עצמנו, גם בימי הבית הראשון וגם בימי הבית השני: טרנספר הכפוי ש הערבים מהעמקים המוצעים למדינה היהודית. התעלמתי מנקודה יסודית זו מתוך דעה קדומה שדבר זה לא יתכן, ואין זה אלא דברים בעלמא. אולם כשאני מעיין יותר ויותר במסקנות הועדה והחשיבות הענקית של הצעה זו מתבררת - אני בא לידי מסקנה שהמכשול הראשון בהגשמת הצעה זו היא - חוסר-הערכתנו והיותנו שבויים לדעות והרגלי מחשבה שצמחו בתוכנו במסיבות אחרות. עם פינוי הישוב הערבי מהעמקים אנו מקבלים בפעם הראשונה בתולדותינו מדינה יהודית ממש - גוף חקלאי בן מיליון איש ויותר, רצוף, צפוף, מעורה באדמתו שכולה שלו. אנו מקבלים אפשרות של התישבות לאומית ענקית, על פני שטח גדול שנמצא כולו בידי המדינה וההתישבות נעשית בתכנית מחושבת ובקנה-מידה ממלכתי כאשר לא היה אף פעם בתולדותינו. כבמטה-קסם מוסרים כל הקשיים והפגמים שהתחבטנו בהם עד עכשיו בהתישבותנו: שאלת עבודה עברית, הגנה, משק תכניתי, ניצול רציונלי ומחושב ותכניתי של סגולות הקרקע והמים. ניתנת אפשרות שלא חלמנו עליה ולא יכלנו להעיז לחלום עלי דמיוננו הנועז ביותר. זה דבר מה יותר ממדינה, משלטון, מסוברניות - זוהי התאחדות לאומית במולדת חפשית מכל אזיקים ועכובים חיפוניים היוצרת כוח ואיתנות והשתרשות {0138-18} העולות לעין ערוך על כל שלטון פוליטי וממלכתי בלבד. אפקים לא משוערים נפתחים לפנינו - ואמנם אמצעים כספיים ענקיים וכוחות מדע וארגון ועבודה ומאמצי יצירה ותיכון ידרשו מאתנו, שברגע הזה אולי קשה לראות מהיכן נקחם. אבל עוד גנוזים בעם היהודי מכמנים ומטמונים שרק שמץ מהם ראינו עד כה - ובהנתן ההזדמנות והאפשרות הריאלית יתגלו ויזנקו מתוך השכבות העממיות שטרם נגעה בהן יד. גוש רצוף של שני מיליון דונם וחצי, אדמת עמק מושקה ברובה, בידי שלטון ממלכתי יהודי - אפשרות התישבות חדשה של חמשים או מאה אלף משפחות (אם יחידת המחיה תהיה 50 או 25 דונם) כשיש לנו מדינה יהודית בארץ ועם יהודי של ששה עשר מיליונים בעולם, מאות אלפים חלוצים, קרנות לאומיות, מלווה ממלכתי והון יהודי פרטי - אין דבר אשר יבצר מצרוף זה של כוחות, אפשריות, צרכים ומאווים. ועלינו קודם כל להשתחרר מרפיון המחשבה והרצון והדעה הקדומה - שהטרנספר הזה לא יתכן. אני רואה כמקודם את כל הקושי הנורא לעקור בכוח זר כמאה אלף ערבים מכפריהם שחיו בהם מאות שנים - התעיז לעשות זאת אנגליה? וודאי לא תעשה זאת - אם אנחנו לא נרצה בזאת, ואם אנו לא נדחוף אותה לכך בכל כוח הלחץ שלנו וכוח האמונה שלנו. גם במקסימום של לחץ - יתכן שהיא תרתע. אבל אם בגלל רפיוננו ועזיבתנו ורשלנותנו לא יעשה הדבר אנו מפסידים בידינו שנס שלא היה לנו מעולם, ושמי יודע אם אף פעם יחגור. ובטרם שאנו שואלים את עצמנו: התעשה זאת אנגל - עלינו לעקור מתוך לבנו אנו, ולעקור מן השורש, את ההנחה שהדבר לא יתכן. יתכן ויתכן - ודבר גדול מזה נעשה בימינו ולעינינו. ולא אנו הצענו זאת - הועדה המלכותית שממשלת אנגליה סמכה עליה ידיה, ואשר מסקנות נחקבלו בהתלהבות כזו בכל רחבי אנגליה, ואף קול אחד לא הורס נגד ההצעה - שהיא שהטילה דבר זה על הממשלה האנגלית - ועלינו להאחז במסקנה זו כמו שנאחזנו בהצהרת בלפור, יותר מזו - כמו שנאחזנו בציונות גופה עלינו לעמוד על מסקנה זו, בכל מלוא {0138-19} כוחנו ורצוננו ואמונתנו - כי מכל מסקנות הועדה זוהי האחת שיש בהפיצוי-מה לקריעת שאר חלקי הארץ, ויש בה גם הגיון ממלכתי רב מבחינה ע בית, כי עבר הירדן זקוק להתישבות ולרבוי אוכלוסין ולפיתוח ולכסף, והממשלה האנגלית - העשירה בממשלות - נתבעת על ידי ועדה מלכותית שלה להספיק הכסף הדרוש לכך, ובביצוע ההעברה הזאת צפו ברכה גדולה למדינה הערבית- ולנו היא שאלת חיים, קיום, מגן תרבות, רבוי, חופש ועצמאות. הדו"ח זה של הועדה מעמיד גם היהודים וגם הערבים וגם האנגלים לפני שנויים רבולוצ מעשים נועזים וקביעות בלתי שכיחות החורגות ממסגרת הרגילות והמקובל. ומה שלא יתכ בשעות כתקונן - יתכן בשעות רבולוציוניות, ואם בשעה זו מחמיצים הזדמנות ולא מעיז לעשות הניתן להעשות אך ורק ברגעים גדולים אלה - מפסידים עולם מלא. מאחורי הדו"ח הזה עומדת - אולי בפעם הראשונה - כל דעת הקהל האנגלית. הדו"ח הזה נכתב לא על ידי הוזים וחולמים, ולא מתוך אי-ידיעת מצב הדברים. אם אנו אוהבים או לא אוהבים כל מה שיש בדו"ח זה עלינו להכיר שכאן יש מחשבה נועזת ויגיעה רבה להגי לידי פתרון גדול, רדיקלי, רלולוציוני (כך קוראת כל העתונות את פתרון הועדה: פתר רוולוציוני, ואין האנגלים רגילים יותר מדי בשמוש הטרמין הזה). ולא מתוך תמימות ואמונה נאיבית בישרם הרב וברצונם הטוב של האנגלים אלא מתוך ראי האופן הגדול שפתחה לנו הועדה המלכותית במסקנתה זו - כמו במסקנה של מדינה יהודית סוברנית - עלינו לזיין אח כל רצוננו ועקשנונתנו והעזתנו המחשבתית והמעשית למען מהממשלה את ההתכחשות למסקנה זו, שהיא אחד משני היסודות הראשונים שעליהם נבנה כל הפתרון הגדול והממלכתי של הועדה. ואם כי אין ברצוננו כשלעצמו לבצע את התכנית הג הזאת - המעשה הנועז הזה עלול להעשות רק ע"י הממשלה האנגלית, ופחות מבזמן אחר יש אליה אמון, ביחוד לאחר החזיקות השפלה והאידיוטית בהחלטתה על שמונת אלפים העולים אבל רפיוננו ובטלנותנו עלולים לתת יד לבגידה האנגלית. כל פקפוק שלנו בהכרח הטרנ הזה, כל ספק שלנו באפשרות הגשמתו, כל היסוס שלנו בצדקתו - עלולים להפסיד שנס הי שאינו חוזר. {0138-20} סעיף הטרנספר בעיני חשוב מכל הדרישות שלנו על תוספת שטח. זוהי תוספת השטח הגדול והחשובה והחיונית ביותר. התגייסות מלוא רצוננו ויכלתנו סביב תביעה זו אינה צריכה לרפות במה שהוא אח תביעותינו האחרות - אבל עלינו לראות את הבדלי החשיבות והדחיפות שבדרישותנו השונות. עלינו להכיר בחכמה החשובה ביותר של כל מלאכה היסט את חכמת המוקדם והמאוחר. ישנם כמה דברים שנלחם עליהם עכשיו - ושנוכל להשיגם גם הפעם לא יעלה בידינו לכבשם. למשל הנגב. את פנוי שטחי העמק נשיג עכשיו - או אולי נשיג אף פעם. אם לא יעלה בידינו להוציא עכשיו, כשועדה מלכותית בריטית מציעה זאת לאנגליה - את הערבים מתוכנו ולהעבירם לשטח הערבי - לא יעלה בידינו כל כך בנקל ( יעלה בכלל) לעשות הדבר הזה לאחר שתוקם המדינה, וזכיות המיעוטים יבוטלו, וכל העו העוין אותנו יביט בשבע עינים על התנהגותנו אנו עם מיעוטינו. עכשיו צריך הדבר הזה לעשות - והצעדה הראשון - ואולי המכריע - היא הכשרת עצמנו לביצועו. סעדתי הצהרים עם עורך דיילי טלגרף - אנגלי גבוה, לכל הפחות פי-שנים ממני, ושמו ווטסון. היו גם לוריה וסימון - עוזר הד.ט. שביקר לפני שנים אחדות בארץ וחזר מלא רוגז ועלבון על יחס הזלזול אליו מצד אנשי הסוכנות. שוחחנו כמובן על הדו"ח, על הערבים והיהודים, על הממש לה ועוד. שיחה זו עם ווטסון הזכירה לי מעשיה של נמיר רומבלדי.במשרד החוץ הצרפתי יש "רוסיה" על כל דיפלומט של שאר המדינות. ברוסיה של רומבולד רשום: למרות חיצוניותו הטפשית - הוא אידיוט... בכל אופן יצאתי ממסיבה זו בריווח: ווטסון שילם בעד הסעודה. - - המאמר הראשי שהופיע הבוקר שוב בדיילי טלגרף על א"י - היה בכל זאת, לא רע: המערכת מתרה כנגד דיחויים בהגשמה - ודורשת הנגב ליהודים. - אחרי הצהרים שיחה ארוכה עם נובומייסקי על ים המלח והנגב.