יומנים > יומן - מלא 12/09/1915

{P001} {0174-88} [12.9.1915] ד' תשרי מספרים מחכימים. בימי מלחמת ההשתחררות של אמריקא הרימו (במשך שמונה שנות המלחמה 1775-1783) בערך 252.000 איש צבא. מספר המליציה היה 192.000. צבא זה של 444.000 היו מהאוכלוסין הלבנים שלא עלה מספרם (בשנת 1775) עך 2.500.000 . המספר השנתי הממוצע של הצבא הקונטיננטלי היה 31.500, ביוני 1777 כתב ושינגטון: מספרנו פוחת ע"י הבורחים יותר משהוא מתרבה ע"י התרומה "Our numbers diminish more by desertion then they increase by enlistments". The war for colonial rights becomes a war for national independence. הישוב בא"י הוא רק חלק קטן, חלק מזער מאד של העם העברי - אבל החלק הקטן הזה הוא אותו החלק הקטן - שקוראים לו לב. א"י היא לב האומה. בדם ובדמע היא חרותה על לבנו. ומשום כך הוא מרכז לתשומת לבנו, משום כך כל כך גדולה ההתענינות בכל מה שמתרחש שם. -ברגע זה עלינו להזכיר שוב ולהדגיש בכל כח שגאולתנו ושחרורנו ותחיתנו היא ענינו של העם העברי עצמו. -שאלת ההגדרה הלאומית אינה רק שאלה ההיתר והזכות (פראגע פון מעגן), זו שאלת הרצון, הרצון הסוביקטיבי, ושאלת היכלת האוביקטיבית, הרוצים אנו בהגדר {P002} {0174-89} לאומית, היכולים אנו להגשים את ההגדרה הלאומית. הכל מותר לנו פה, באמריקה. אנו רשאים לדבר בשפתנו, להסתדר כרצוננו, לייסד בתי-ספר משלנו - אלא שאין אנו רוצים, והסביבה הזרה שוללת מאיתנו את היכולת. בא"י אנו רוצים ויכולים. הפוליטיקה שלנו כלפי חוץ היא שאלת הזכויות. מה שאנו יכולים לדרוש מאחרים, מהמדינות, מהאינטרנציונל היא ההכרה, מתן הזכויות. אבל השדת האפשרות המשפטית אינה עדין ערובה מספיקה להגשמת הזכויות הלאומיות. הלא לא נדרש שיכריחו רותנו ללמד את בנינו דוקא בבתי-ספר עבריים, שלא יתנו לנו ללמוד ספרות זרה, שיגדרו לפנינו את הדרך בפני ההשכלה הזרה, שיבנו לנו גיטו שתשמור על עצמותנו הלאומית. --------------- ההיסטוריה שלנו נעשית ע"י אחרים. עושים בנו פרעות - חלק מההיסטוריה, מגרשים אותנו - שוב היסטוריה. אחר כך נותנים לנו זכויות - שוב אחרים. אנחנו משחק בידי המאורעות, אין אנו שליטים על גורלנו. אנחנו התחלנו לעשות בעצמנו את ההיסטוריה בא"י. א"י היא ערישת ילדותינו בעבר. א"י היא גם קו-מהלך חדש בהיסטוריה החדשה שלנו. בידינו אנו, ברצוננו, בהכרתינו ובבחירתנו - אנו עושים את ההיסטוריה ובונים את עמדותינו. מה עשינו בכל הגלות בתור עם? כתבנו ספרים, ספרים אין קץ, ספרים נחוצים ומיותרים, מועילים ומזיקים, בעלי ערך ומחוסרי ערך. ------------------ אין אנו רוצים במולדת של ניר (א פאפירענע היים) אלא במולדת של ברזל, דם, עבודה וחיים. המולדת - זוהי אינה דרישת הרגע- אין זו כלל דרישה כפלי מי שהוא כל עיקר. זו המטרה ההיסטורית שהציגה לה תנועת התחיה של העם העברי. מה שאנו רוצים וצריכים לעשות ברגע הזה הוא- לדרוש את הערובות המשפטיות, שיאפשרו את (את המולדת הזאת אנו רוצים לברא בעצמינו ע"י עבודתנו) עבודתנו התפתחותנו החפשית בארץ ויבטיחו את קיום שאיפותנו לעתיד.