יומנים > יומן - מלא 13/01/1948

 13.1.48, יום ג' ב' שבט.

בררתי החשבון עם הולם. לפי אליעזר הגיעו לו: שני מיליון + 1/4 מהמגבית המיוחדת 750.000 $. הוציא באמריקא 000 .1.700, בתוך זה 150.000 לרדיו שאין לזקוף על חשב נשארים 1.550.000. מוניה הוציא למענו 150.000, בידי פינו יש בשבילו 350.000, ס"ה 2.050.000. מגיע עוד 700.000 (ולא חצי מיליון כפי שאמר קפלן) - חיים מערער על חשבון זה: הוצאות על ט.נ.ט. זה לא על חשבונו. מלבד זאת: עם בואו לאמריקא נתן לו אליעזר 750.000 בלי קשר עם התקציב. הכשלון בקנדה עלה עד 100.000. יגיש לי חש מפורט. ואשר להתפטרותו: הוא חולק על "הקו שלי" - היות שלחיים יש די עבודה, יעשו עבודה גם אחרים. חפיסתו היא - שהוא אחראי להקמת התעשיה כולה. לחימיה יש מומחה אחד בלבד - בחיפה, ושמו פורטונה. הוא אינו רוצה לעזוב עסקו ומוכן לעבוד רק חלקית בתעשיה שלנו. אבל אפשר להכריח אותו. הוא מחנגד לכל מסירת תעשיה, אפילו חלקית, לאחרים, כי מטבע כל תעשיה או מוסד לגדול והלהתרחב, ויש רק איש אחד שהתמח במשך 25 שנה - זהו חיים. קבענו בירור על מפעל החלורטים והמוקשים עם ויל. ושבח, וברור נוסף על מדע בהשתתפות יוחנן. - בא אצלי ון רם, קצין מטיאורולוגי ראשי בשדה תעופה בלוד, יהודי. מוסר: כמעט )Feige ( כל השרות המיטיאורולוגי בירושלם ובלוד הוא יהודי. בראש עומד פייג יהודי גרמני. בסניף הירושלמי עובדים 102 יהודים, מהם פקידים 55 (53 יחידות משפחחיות) 30 מהם רווקים, השאר נשואים. רוצים להעביר כולם לת"א ודורש מקום מתאי נראה לו שזהו התערוכה. קרוב לשדה התעופה ולתחנת רדינג. בלוד יש רדר עם רדיוס ראיה של 900 מיל, אבל בלוד אפשר להשתמש בו רק 3 שעות ביממה, מפני רעש האווירוני הבאים והולכים. זהו הכלי היחיד בארץ, שייך למיניסטריון האויר, מושאל עד 31 במרס לממשלת א"י, שסרבה לקנות אותו מהמיניסטריון. שויו 8.000 לא"י, ערכו - לא ישוער. 

פייג רוצה להעבירו מיד לת"א, דרוש אולם בגובה של 5 מטר, ודרושות דירות בשביל 7 עובדים יהודים (5 רווקים וזוג אחד) יש להם גם Radio sound. מירושלם רוצה פייג להעביר כל הרשימות, המספרים, הציורים, המכונות, מכונת הדפוס ודפוס רוטרי. דרוש 300 מטר חלל משרד, 250 רגל מרובע לענינים אחרים. פקיד אחד פרידמן נמצא בקשר אמיץ עם הסוכנות. פייג קשור עם הסטרין. ביקשתי ישראל לבדוק התערוכה ומגרש RAF לשתי מטרות אלו. - נחמיה גינזבורג מכפר סולד. אש נפתחה ב7.5- בבוקר - חזקה מאוד, שיירה יצאה בבוקר בשבע פחות רבע - בלי הפרעות (יצאה לדרך ת"א). עשרים רגע אחר צאת השיירה החלה אש מרוכזת. ממשגב עם ראו כנופיה נוסעת בכביש בעבר השני לצד הארץ. ירו כ45- איש לפי הערכת המפקד שלנו. האנגלים העריכו 100 איש. אנשי שמיר ראו מאחורי הפלוגה היורה הרבה אחרים. היה קשה לתפוס עמדות בכפר סולד - כי האש היתה חזקה: ירו משני ברנים, תת מקלעים ורובים. חברינו החזירו אש, המפקד שלנו פקד להפסיק אש ולתפוס עמדות. אחרי 20 דקה היו העמדות תפוסות. אילו היה נסיון להתפרץ למשק היה המצב קריטי. חברינו ירו מארבעים רובים ושני מקלעים, לא הוציאו יותר משש מאות כדורים. היתה הנחה שלא תבוא עזרה, ושהדבר ימשך ויש לשמור על כדורים ועל רזרבה לקרב-מגע. לא יודעים אם פגעו בערבים. בשבע וחצי שמעו בכפר גלעדי שיש אש בכפר סולד, שאלו דפנא מה פשר היריות - ענו יש התקפה קטלנית על כפר סולד. אז ניגשו מכ"ג לקולונל ודרשו התערבותו באשר זוהי פגיעה בינלאומית. ענה שיוצא סיור של 4 משורינים בין כך ובין כך ויוסיף עוד 4 משוריינים. בשמונה וחצי הרגיש המפקד שאנו שולטים על המצב (נחום שפיגל היה למעשה המפקד, המעוז הוא הלל למברגר). יש שתי מרגמות קטנות, אחת גדולה. הפגזים היו פסולים, משבעה פגזים שנים לא התפוצצו. למרגמה הגדולה לא היו פגזים, מכונת יריה כבדה לא היתה. הצבא הגיע ב11- פחות עשרים. באו 8 מכוניות, 4 נכנסו לדן, 4 לכפר סולד. היו לצבא הרבה מחסומים בדרך, על יד כל מחסום היו כוח ערבי, כל הדרכים עד לחלסה היו חסומים. 

שפיגל אמר לאנגלים לעלות להר ולירות. אבל הצבא דרש לפתוח להם השער להכנס למשק. שפיגל שאל אם באו לעזור. הצבא ענה כן. שפיגל דרש אז להעמיד הצבא לפיקודו - והם הסכימו. לפי הוראותיו פתחו באש של מכונות כבדות על ההרים וגם פתחו באש בשני תותחי המשורינים - ואש הערבים נפסקה. ברבע אחרי 11 נפסקה האש. בחורינו עלו אז להר - בחיפוי אש של האנגלים, בדקו הרכס ולא נמצאו יותר ערבים. נחום בדק אז ההר והעמדות של הערבים. גינזבורג מציע שנחום שפיגל מקבל הפיקוד בנפת תל-חי (הוא נועד להיות קצין תיכון בחטיבת הדרום). היה להם קשר אלחוטי כל הזמן, ב9.30- קיבלו ידיעה שבשמיר מוכנה עזרה של 15 איש (בשמיר יש מחנה אמונים של פלמח. אבל אמרו להם לחכות, כי הרגישו ששולטים במצב ולאחר שנודע שצבא עומד לבוא אמרו להם לא לבוא. היחסים עם הצבא ויחס הצבא היו מצוינים. הצבא עזב המקום בחמש - כי בשש עליהם להמצא במעונותיהם. היו באים עליהם בימים שאחר כך. נחום דרש מהם להעביר השיירה שנתקעה בכפר הלל - והם עשו זאת. אצל הערבים פעלה קבוצת צלפים מצוינים, שפגעו ומכוון לכל מקום. הרגשה בכפר סולד ובגליל אין ארגון. לא היתה עזרה. דרשו עזרה בציוד ובאנשים - ולא קיבלו. אין כוח מספיק בגליל. יש בדפנה מחנה פלמח 80-90 איש, די חדש. בכפר בלום יש פלמח 35 איש. חיש לא קיים למעשה. אין הגנת מרחב. אין סיורים. אנשי פלמח עסוקים בשמירה על תחבורה. - ביקר אותי שליח דיילי אכספרס בוג'יו. יהודי. שוחחנו על המצב. - ביקר אותי הקונסול לוץ. מדבר עברית רהוטה. מוכן להמליץ בפני ראש המטה בענין רכישה. בטוח שיתנו מפולין לעלות לארץ - בלי כל הפרעה. - חזר אלי הח' גינזבורג מכפר סולד. הנקודה דורשת - מרגמה גדולה נוספת ופגזים, 2 מכונות יריה כבדות, 2 מקלעים נוספים, 20 רובים להשלמת התקן, 5 תתים, מלאי 

תחמושת לנשק קל, 150 רמוני יד - להגנה, חילוף התחמושת הפסולה של מרגמות קטנות. קשר עתונים וטלפונים נוספים. ביצורים: גגות ביטון לבתי הילדים. השלמת העמדות, בנין בטחון. ביצור בתי המגורה, במיוחד בתי הילדים, חדרי חולים, עזרא ראשונה ומפ ביצור תחנת הכוח, מכון המים, טנק מים נוסף, גנרטור נוסף, הגברת הגדר, מיקוש, מג שמירה עם פרויקטור, עמדה מבוצרת בדוארה. תחבורה: שריון לאוטו, זיפות הכביש, טנדר משורין למן. בי"ח שדה. בדפנה, מלוים לעזרה ראשונה. תלבושת צבאית ליוצאים לשדה, בגדים חמים לשומרים בעמדות, חגור. - אה"צ ישיבת ועד הבטחון. - בערב ישיבת ההנהלה שהגיעה הנה מירושלם. הרצאתי על בעיות הבטחון והתקציב הדרוש החלט על נסיעת גולדה לאמריקא.