יומנים > יומן - מלא 13/03/1944

{P001} {0152-07} ירושלים, יום ב,' 13.3.44 פגישה עם באי-כוח תימנים ה'ה' הרב שלום הלוי יצחק, אברהם כהן, יוסף כהן, שלום לוי נחום, דוד צאיר, נתן רצון סולמי, ג'מילי, זכריה עמראני, יוסף משולם. אברהם כהן: יש לי הכבוד להציג את כבוד הרבנים ר' שלום הלוי יצחק ור' יוסף משולם, את בא-כוח הפועלים במחנה-יהודה, את בא-כוח הפועלים בירושלים, בא-כוח הפועלים משומרון, נחליאל, אלישיב, בא-כוח הנוער ועוד. ¯בראש וראשונה רוצה אני לברך את ה' בן-גוריון שהוא חזר ¯למילוי תפקידו הראוי לו בתור מנהיגו. אני מצטער על הצימצום במספר ¯הנוכחים כי המשלחת כולה מורכבת מבאי-כוח כל נקודה ונקודה, והיה רצוי ¯.שגם הם ייהנו מנוכחות בשיחה זו ד' בן-גוריון: ברצון רב אבוא לאסיפה רבת עם של התימנים. אברהם כהן: ידוע לכבודו המצב שהשתורר בעדתנו. אין לנו שום דבר נגד ההסתדרות, נגד כל יהודי באשר הוא יהודי בארץ- ישראל. ארץ-ישראל כוללת יהודים מכל העדות, כל אחד לפי מנהגיו ושיטתו, אך העדה התימנית זהו שבט יחידי במינו, אשר שמר על קיום עמנו בין אומות העולם, והם שמרו אמונים לארץ, והם היו הביל"ויים הראשונים, ולא שמנו אל לב שנגור דווקא בעיר הבירה, כי היינו רוצים להיות חלוצי העבודה, לא רצינו להיות ב"כולל," והיהודים התימנים הם הראשונים אשר באו להחיות את שממות הארץ. כיום קרה מקרה של הסכם בין פקידינו ממרכז התאחדות התימנים וההסתדרות. אין לנו על ההסתדרות שום דבר, מי רוצה למכור - ¯-ימכור, והקונה - יקנה, אך אין לקנות עדה של 35,000 נפש, אי אפשר ששנים ¯שלושה אנשים יקשרו קשר ויעשו זאת, אנחנו לא בהמות ולא עדר. עמדנו ¯על משמר חיינו בגלות, חשבנו שבארץ-ישראל נהיה עדה אחת, אבל לדאבוננו ¯כל אחד בא עם אגודתו, מפלגתו, ישנן בארץ כ60- כיתות, ואנחנו החלטנו ¯לפני 22-21 שנה לסדר את התאחדות התימנים, אשר תמלא את תפקידה כראוי בציונות, במשמעת לאומית. בשטח העבודה התימנים הקריבו קרבנות די {0152-08} ויותר. התימנים נענו לכל קריאה ודרישה, בצבא נתנו יותר מאשר אחינו האשכנזים, ¯למרות זה שגם בנקודות אלה אנחנו מנוצלים, אך אם אין לתת ¯.לנו ,100% הרי לכל הפחות יינתן לנו אחוז אחד, גם זאת לא קבלנו ¯אמרנו נשמור על אחדותנו מבלי להתבולל עם אחרים. כל אחד יודע שהעדה ¯התימנית היא מנוצלת בהרבה מובנים; הם החקלאים הראשונים, אך גם בחקלאות ¯,אין להם החלק המגיע להם; גם בחינוך אין אנו מקבלים את המגיע לנו ¯.הנוער שלנו עזוב ואין עזרה היתה לנו החלטה על משא ומתן להסכם, אך ההחלטה לא נתנה יפוי כוח לחתימת ההסכם, היו צריכים להביא את ההצעה לועידה, והיא ¯היתה מצביעה, ואם היתה מחליטה ברוב של שני שלישים היתה ההסכם נכנס ¯,לתקפו, אבל לא לעשות על דעת עצמם. הארץ כולה רועשת, מדן עד באר שבע ¯כולה בוערת כאש על המעשה שנעשה לא לפי רצוננו. אדוני יודע שבדברים ¯כלליים יש לפנות לכל החברים, אל ישכחו שיכולים לעשות הסכם גם עם הצד ¯השני, עם הימין, אבל לא עשינו זאת. אנחנו לא ארגנו את ההתנגדות של ¯הנקודות. לא סודר כל משאל, לא שאלנו ולא קבלו תשובות, לא היתה כל ¯הסברה, אנשים שמלאו את כריסם על חשבוננו, על חשבון הציבור, הציבור ¯.אינו מזדהה עם חתימת האנשים האלה, שהם לא מוסמכים לעשות כדבר הזה ¯אנו באים אליו כאל אב של ציבורנו בארץ, בכל אופן קשה ¯להשיג אנשים שיכולים לייצג את הציבור, ויש להודות שזכינו לבוא ¯בפני אדוני, אנו כיום דורשים מאת הסוכנות היהודית כמוסד עליון שלנו ¯שהיא תעמוד לימין החלש, לימיננו אנו, ותתן את ידה לבנין הציבור ¯שיעמוד תחת אבטונומיה שלו ושיתופנו בכל המוסדות, בכל הענינים הלאומיים ¯למלחמה, לדראון ולתפילה, אבל לא בצורה הנוכחית. אנחנו באנו לחיות חיי חופש, חיי דרור. איני רוצה להכנס לנקודות רחבות יותר, אנו מבקשים את הכרתכם לאותם האנשים שהוחלט עליהם שהם מנהלים את המוסדות עד הבחירות הקרובות. אנחנו דורשים מהסוכנות שהיא תשתתף גם בהשקטת האש, בפעולת הוצאת הבחירות לפועל. לבסוף אני רוצה לציין: אנו אנשים המתנדבים לעבודה זו בלי כל פרס. {0152-09} ד. בן-גוריון: אני מצטער מאד שהלך זמן לאיבוד, אני הנני שמש הציבור, הזמן שאני חייב בעבודה זו אינו זמני. הנחתי שיהיה צורך לשוחח שעה וחצי, על יסוד זה קבעתי שיחה עם שליח הממשלה האמריקאנית בעניני הפליטים כעבר זמן מה, ואנחנו נצטרך להפסיק. איני רוצה להגיד זאת לאשמתכם, הייתם צריכים להודיע שהכוונה היא לשלושים איש, אבל דברתם על משלחת, ברצון רב אפגש עם מאות, אבל אז תהיה זו אסיפה, אני אבוא אליכם, כבוד הציבור דורש שאני אבוא אל הציבור, אילו הייתם מזמינים אותי לאסיפה ברצון הייתי מקבל, אבל משלחת היא משלחת קטנה, אני מצטער על זמנכם ועל כבודכם, הענין חשוב מאד, ואיני יודע אם בגבולות אלה של הזמן נוכל לסדר דבר מה. זה לא רק ענין התימנים, זה ענין יהודי. אתם אינכם צריכים להחפז. קראתי את התזכיר, אתם יכולים להניח שאני יודע קצת את הענינים כרגע די אם תמסרו בקיצור את הדברים. מכיון שהתימנים הם גם כן יהודים אני אבקש לא לדבר בזילזול, אני רוצה שבשום מקום, ביחוד בבית הזה לא יזלזלו ביהודי אחר. גם הפקיד הוא אדם, אני פקיד של ההנהלה הציונית, אינני מתבייש על כך. איני חושב שזה בזיון שאדם הוא פקיד ושמש הציבור התימני, לא צריכים לדבר בסגנון זה, אפשר להתנגד, לקבול, אבל לא לדבר כך ביחוד כשהאנשים אינם כאן. אש אינה בוערת מעצמה, היא דועכת אם אין מלבים אותה. הרב שלום יצחק הלוי: כפי ששמע מפי מר כהן יש לי רק דבר אחד, אני חושב שכבודו יודע את עדתנו היטב, שהיא עדה עובדת, עדה שקטה, אוהבת לעבוד את עבודתה בשקט. אמנם לרגל המצב רואים אנו שיש שערוריה גדולה, יכול להיות שתביא אחריה תגרות, זה לא לכבודנו. הדרישה שלנו היא שהמוסדות שלנו, ובראשם הסוכנות היהודית, ובראשה מעלת כבוד אדוני הנכבד, שהוא היו"ר, שיכירו בהתאחדות העצמאית, הבלתי תלויה בשום מוסד אחר, כמו שהזכיר מר כהן, שהבחירות תבואנה, ואז כל הציבור יבחר באנשים הרצויים, ובאותו מעמד יוכלו לדון על כל מיני הסכמים. העיקר הוא שאנחנו רוצים שהציבור שלנו ילך בדרך שהלכנו בה כל הזמן, וכולם ייענו בשלום, כל עסקנינו יבינו היטב, שכאן אין מקום לעשות משהו בלי רשות הציבור. לזה יש ערך רב, אתם תשתדלו לעזור לנו {0152-10} ¯.בענין זה כדי להשקיט את הציבור שלנו ¯שלום לוי נחום: לנו שתי דרישות, ואנחנו רוצים להביא בפני מר בן-גוריון ¯את דרישות הציבור: א) להכיר במרכז התאחדות התימנים ¯.היום, שראש מדבריה הוא אברהם כהן, שהוא ממלא עתה את מקומו של ה' טביב ¯מרכז התאחדות התימנים מיוצג על ידיד האסיפה האחרונה שהיתה, ושם הורצה ¯על הסכם ולא הסכם, ומצאו לנכון לא לטפל בשאלת ההסכם, כי אם ¯,בבחירות לועידה הרביעית, באשר ההסכם מתנגד לכל המקובל בעדה התימנית ¯כי המרכז אינו יכול לקבל הסכם זה בלי דעת הציבור והכרעת הועידה, ועתה ¯נשלל ערכו הציבורי, ואין לתמוך עתה רק בצד אחד, ואנחנו מבקשים מאת ¯הסוכנות היהודית, וכפליים מכבודו, שהוא יתמוך בנו בשאלה זו, שיתן ¯את עזרתו כאשר כאילו לא התעוררה שאלת ההסכם. אנחנו דורשים את הכרת ¯מרכז התאחדות התימנים שישנו כיום, שיש עליו אישור המושל; ב) לתמוך ¯תמיכה חמרית ומוסרית בכל שאלה קרובה לעניני העדה התימנית: שאלת ¯;העליה ההתישבות וכל צעד שהיו עוסקים בהם ה'ה' טאביב והרמתי ¯.ג) בשאלת ההסכם תדון הועידה ושם יוחלט ¯.ה' טביב עזב מרצונו הטוב התאחדות התימנים ¯,ד. בן-גוריון: תפקידנו להשרות שלום בציבור, אתם אינם היחידים המתקוטטים ¯גם האשכנזים מתקוטטים יותר מדי, אך התימנים עושים זאת ¯ .יותר מדי בסערה ¯אנחנו נעשה בכל כוחנו, איני מדבר על הריב, הריב צריך ¯שיחדל, אך א) אנחנו תמיד נעמוד בקשר עם התאחדות התימנים ולעזור לה ¯בכל פעולתיה שיש בהן ברכה לשבט התימני ולישוב בארץ; ב) וזה אולי ¯חשוב עוד יותר, בענין זה אנימביע רק את דעתי, ואני מקווה שכל ההנהלה ¯תקבל דעה זו: דחוף הוא להעלות את כל יהדות תימן לארץ. גלות זו הגיע ¯הזמן שאנחנו נחסל אותה ושיהודי תימן ייגאלו מהצרות. אין דבר זה מעבר ¯.ליכלתנו, זה דורש מאמץ מכל התנועה הציונית כולה ומצד העדה התימנית ¯זה יותר חשוב מהריב שלכם, זה גם יותר חשוב מהשלה מי בעד ומי נגד ¯.ההסכם {0152-11} ¯,אני חבר ההסתדרות מיום הווסד ההסתדרות, אני גאה בדבר ¯;אני מקווה להיות בה עד יומי האחרון, אך אני יושב פה לא כבא-כוח ההסתדרות ¯אני יושב כאן כבא-כוח ההסתדרות הציונית - חברי ההסתדרות או לא חברי ¯ההסתדרות הם בשבילי אותו דבר. זהו הדבר העיקרי, ואני רוצה שבזה תשקיעו ¯,כוחותיכם, לא במריבה, לא באש - אש אינה בוערת, אם אין מבעירים אותה ¯-.אילו ה' כהן היית לומד מהרב שלך איך לדבר, היית מועיל להשקיט את הרוחות ¯.דברי חכמים בנחת נשמעים הענין העומד לפנינו הוא להעלות את יהודי תימן, בזה לא אגע, צריך להשריש אותם בארץ. אני רואה זאת כאחד הדברים החשובים ביותר שעומדים לפנינו, מפני שזה ענין דחוף, אנחנו איננו יכולים להגיד זאת ביחס לקיבוץ הגדול, אין כרגע אפשרות להעלות את כולם, את יהודי תימן אפשר להעלות, אנחנו רוצים לעשות זאת, ובזה תשקיעו כוחותיכם; כאשר יבואו צריך להשריש אותם בארץ, בעבודה ובהתישבות. בענין זה נעשו חטאים על ידי כולנו, לא עשו לשבט התימני מה שצריכים היו לעשות, אבל צריך לעשות זאת ואפשר לעשות זאת. הדבר השלישי - אני מוכן לעשות למען השקטת הרוחות ולהשרות שלום. אני לא מוכן לעשות מה שרוצה ה' כהן, ואני רוצה שהוא ידע זאת, אלא אעשה מה שדרוש בשביל כל הציבור. דבר אחד אינו שרוי במחלוקת, אתם והתימנים שאינם כאן, כולכם אתם רוצים בעלית התימנים, בהתישבות יהודי תימן, שיהודי תימן יתפסו את המקום הראוי להם בארץ, זאת נעשה יחד עם כל הציבור התימני, אבל אם יבוא אלי טביב ויאמר לי: אני הציבור התימני, - אני מכיר אותו הרבה שנים, אני מחבב אותו, אינני יכול לדבר עליו כמו שאתה מדבר, אם הוא יבוא ויאמר: אני הציבור התימני: לא אקבל את זאת, כל הזמן שיהיו תימנים אחרים אשר ישללו את זאת. צריך לשמוע את שני הצדדים, לא אוכל לקבל רק מה שאומר לי אברהם טביב, אם האחרים חולקים אליו, ולא אקבל מה שאתה אומר: אני הציבור התימני, כי יש תימנים אחרים החולקים על זאת. ענין שני - השקטת הרוחות והשלטת שלום, שזה כבוד ישראל, כבודכם, הענינים שלנו דורשים שיהיה שלום ביניכם, דבר זה אוכל לעשות {0152-12} מטעם ההנהלה בתנאי אחד: אם אתם תסכימו והצד השני יסכים שאנחנו נתערב בדבר ושנברר את הענין. אני חבר ההסתדרות, אך אני ניגש לבירור הענין לא כחבר ההסתדרות. אם שני הצדדים יסכימו שנעשה את הבירור הזה מי מרכז התאחדות התימנים - אתה אומר אתה מרכז התימנים, מר טביב אומר שהוא מרכז התימנים, אנחנו צריכים לבדוק את הדברים. אני אלך לבדוק את הדברים, אם אתה תגיד, או טביב יגיד לי שאתם תקבלו את המסקנות שלי, אם לא תקבלו את המסקנות - לא אעשה זאת, אסור לי לבזבז את זמני, כי זה זמן התנועה. אני רוצה לעשות למען השלום, אם זה לא עלול להביא שלום - לא אעסוק בזה. ¯התשובה שלי בקצרה: ההנהלה תכיר ותתמוך בהתאחדות ¯התימנים בכל פעולה שיש בה ברכה לציבור התימנים ולישוב בארץ כן-הסכם ¯לא-הסכם זה לא משנה שיש התאחדות התימנים, ההסכם אם הוא קיים הוא חל ¯רק על הפועלים, בין כה וכה צריך שתהיה התאחדות התימנים. אנחנו מקווים ¯שיהיה זמן שזה יבוטל, לעת עתה יש צורך בהתאחדות התימנים יותר מאשר ¯בהתאחדות עולי גרמניה. אנחנו נתמוך אם לא תהיינה מריבות, אנחנו ¯נתמוך בכל פעולה לטובת העליה של התימנים והתישבותם, לטובת כל הציבור כולו. ¯.ב) למען העליה המהירה של כל יהודי תימן וסידורם בארץ ¯ .זאת אני מבקש שתמסרו לכל חבריכם ¯הדבר השלישי תלוי בתנאי. אנחנו איננו יכולים לגזור ¯על טביב, אנחנו איננו יכולים לגזור עליכם, אין לנו משטרה, אין ¯,לנו כוח פיסי, אתם באתם הנה משמע שאתם מודים במרות ההסתדרות הציונית ¯אם תודיעו שאתם רוצים שנברר את הסיכסוך ביניכם, ותודיעו שבינתיים אתם ¯מפסיקים את התבערה, לא רק אתם, מה בצע אם אתם מפסיקים את התבערה והצד ¯- השני ימשיך, אם אתם רוצים שנברר, אם אתם מקבלים עליכם את הדין נעשה זאת. ¯בירור אי אפשר לעשות בשיחה, זה קשה לעשות גם עם כל יהודי, קשה ביחוד עם תימנים. יש לכם כמה מעלות שאתם מצטיינים בהן, {0152-13} אתם אינכם מצטיינים במעלה של התלכדות פנימית, הייתי עם חברים תימנים, זה דורש עבודה רבה, לא אוכל לעשותזאת לבדי, ואצטרך להשתמש בשליחים, אקח אנשים נאמנים וישרים, אניבטוח שלכם יהיה אמון ושלאחרים יהיה אמון; אם אתם תודיעו לי והצד השני חודיע לי שמוכנים לקבל את הדין, אחרת לא אעשה כל צעד לא עם טביב ולא אתך, יש לי אמנם דעות איך צריכים להיות מסודרים החיים בארץ, אך זה ענין פרטי. אם אתם מסכימים לדבר זה - אשאל גם את הצד השני. שלום לוי נחום: אני מקבל בשמחה רבה את דבריך שאתה מוסר עכשיו. אנחנו רצינו לקדם בברכה את ה' טביב, בקשנו אותו לעבוד עבודה משותפת, אך הוא פרש מאתנו. ד. בן - גוריון: הוא טוען שאתה פרשת ממנו, שהרוב אתו. בוערת אש מריבה, זו היא אש זרה, צריך לשכך אש זו, אני שואל אתכם האם אתם רוצים שאני אכנס לענין זה מטעם ההנהלה, לברר את הסיכסוך ואתם תקבלו את המסקנות. מזכיר המשלחת: שום בירור אינו יכול להיות, כל עוד לא קבענו את המצב החוקי, כל עוד המנדט אינו בידיים החוקיות, אין עכשיו דרך אחרת אלא בחירות. ד. בן - גוריון: באתם הנה בתביעות, יש לכם זכות, יש סיכסוך, יש אש, יש מריבה, אתם רוצים שאנחנו נפסיק זאת. איני מעמיד שאלה בנוגע לשני הדברים הראשונים, זו היא חובתנו לציבור התימני ולציבור היהודי בכללו, אך הדבר השלישי - אתם דרשתם שאנחנו נכיר בכם, זאת דורש גם הצד השני, אתם דורשים שאנחנו נכנס לענין זה, תנאי לכניסתנו שאתם תודיעו, אנחנו נשאל גם את הצד השני שהוא יודיע אם הוא רוצה שנתערב בענין ואם תקבלו את הדין. שלום לוי נחום: אנחנו מסכימים. הרב שלום יצחק הלוי: אנחנו צריכים להתיישב בדבר. ד. בן - גוריון: תתיישבו ואני מחכה להודעתכם.