יומנים > יומן - מלא 14/02/1937

{P001} {0185-04} .14.2.1937 ששון שב מבגדד. אליהו (אפשטיין) עוד נשאר שם. נפגשו תחילה עם דאוד פשה חידד (סובי) שנפגש עם חיים ומשה בקהיר. היה מיניסטר בממשלה שלפני הקודמת. בקשו ממנו להפגישם עם חכמן סולימן. דאוד ביקש לא ללחוץ עליו (הוא רק שב מקהירו) ונתן להם מענים של אישים שונים. ששון הלך למנכל מחלקת התעמולה חסין אל-ג'מיל ששון הופיע כעתונאי, ב"כ הסכונות המזרחית שלנו, אפשטיין הופיע ב"כ דיילי הרולד וחבר של החברה האסיאתית. ששון נפגש אצל אלג'מיל עם מספר עתונאים. ג'מיל אמר לו שהממשלה העיראקית מעונינת בכך שהעם היהודי המפוזר בעולם ידע תוכניותיה ושאיפותיה. ג'מיל נתן לו רשימה של אנשים להיפגש אתם בעניני פועלים, מדיניות, כלכלה. צלצל לאנשים אלה וקבע מועדים לפגישות. לפי עצת חידד סודר, שאפשטיין וששון יראו אנשים שונים לא יחד. ששון ביקר במערכות שונות והתראה עם עתונאים תומכי ממשלה זו ותומכי הקודמת. התאונן למה אינם מנפרסמים ידיעות הסוכנות המזרחית - הנפוצות בעתונים גדולים במצרים ובאירופה. ענו, שאינם מקבלים ידיעות אלה והודיעו רצונם לקבל ושאלו על שכר. ששון הבטיח לשלוח זמן מה חינם ואח"כ ידברו על שכר. ששון שאל מדוע אין בעתונינם ידיעות מא"י. אמרו שאין להם כתבים בארץ, ושואבים ידיעות רק מהעתונים שבא"י ומהידיעות שמקבלים ממשרד הועד הפלשתינאי. הציעו לששון לכתוב בשבילם. הציג תנאי שיקבלו גם ידיעות על הערבים וגם על היהודים בארץ. הסכימו ואמרו לו: - {0185-05} קוראי עתונינו רבים מהם יהודים, ואם יהיו ידיעות יהודיות ירבו הקוראים הערבים. ששון שאל אם יפרסמו מאמרים של המוסדות היהודים בארץ - והיהודים ישלמו בעד זה. הסכימו בתנאי שהמאמרים לא יפגעו בעניני הערבים. התנצלו על פרסום ידיעות אנטי-יהודיות, כי יש רק מקום ערבי. ששון שאל על עמדת הממשלה העיראקית בשאלת א"י - והוברר לו שממשלה זו לא מתענינית בא"י - אלא בעניניה היא. העתונאים אמרו שכבר איבדו 17 שנה. שום תוכנית לא נתגשמה. מימי הכיבוש לא נשתנה בעיראק שום דבר - והם רוצים עכשיו לדאוג לעצמם. כשחזר ששון למנהל התעמולה וסיפר על השיחות - אישר את העמדה הזאת. שפך זעמו על חברי הממשלה; וביחוד על יסין ונורי, שאגב שנאו זה את זה, ויסין היה שולח את נורי לכל מיני שליחויות למען הפטר ממנו. ששון שאל ג'מיל מה יחס אבן-סעוד לממשלה הנוכחית. ענה - שאבן-סעוד תומך בממשלה זו. מיד כשבאה ממשלה זו חתמה עם אבן-סעוד על חוזה - ידידות (במשך חמשה ימים). אבן-סעוד גם שולח בקרוב את בנו פייצל לבקר את גזי. לקח את ששון לפחרי פשה אלג'מיל לארוחת - ערב (גם הוא היה מיניסטר). היו שם עוד אנשים; קאסם חסן, בן דודו של מיניסטר הכלכלה החדש, עורך עתון בגדדי (ממשלתי) "אהאלי", צ'דיק כמונה, ראש המפלגה הממשלתית החדשה (ג'מיעת אל אצלח שעבי). שוחחו על המצב בארץ. שאלו מה יהיו מסקנות הועדה המלכותית. פחרי פשה אמר שלדעתו לא יניחו המסקנות לא דעת היהודים ולא דעת הערבים. את דרישות הערבים לא תמלא, {0185-06} וגם לא תתן עליה גדולה, כמו שרוצים היהודים. הערבים היו צריכים להכיר ביהודים - יש חצי מליון ואין להתעלם מהם. שאלו (את ששון) אם היהודים יסכימו להופיע בפני ועדה מתווכת של ערביי הארצות השכנות? ששון ענה בחיוב. סיפר להם על תביעת היהודים לשלחן עגול. התפלאו לשמוע שערבי א"י אינם רוצים לשמוע על שלחן עגול ועל פגישה עם יהודים. ששון סיפר על עדות ויצמן ועל התועלת שההתיישבות היהודים מביאה לערבים. פחרי שאל מדוע אין היהודים פונים למלכים הערבים. היהודים לא מרוצים אולים מהתערבותם, אבל התענינותם היא עובדה והיהודים היו צריכים לפנות אליהם. עורך האהלי (עבד אל קאדר איסמעיל) אמר שהציונות היא תנועה אימפריאליסטית, יהודים קונים קרקעות ומנשלים ערבים. מה שאנגליה עושה במזרח - עושים גם היהודים. כשששון ניסה להסביר המפעל היהודי (באופן ערבי) ראה שאינם מבינים, והבטיח לשלוח להם חומר המסביר הענין. הם ביקשו לשלוח להם על קרקע וחקלאות, תעשיה ועוד. ששון סיפר להם על הסכסוכים שבין הערבים בארץ - בין המופתי ועבדאלה (העיראקים נוטים לעבדאלה), המופתי ונששיבי ועוד. בשעת השיחה שאלו מה דעתכם על סיפוח א"י למדינה ערבית על-מנת שהיהודים יהיו רוב בארץ, והערבים אז לא יחששו ליהפך מיעוט. ששון ענה - תשיגו מקודם הסכמת הערבים והמופתי. התפלאו - כלום לא ירצה המופתי בכך? ששון הסביר שהמופתי לא ירצה להיות תחת שלטון גזי או אבן-סעוד, כי הוא בעצמו {0185-07} יש לו אמביציות להיות חליף ומושל. התפלאו. הוברר לששון שאין הם יודעים המצב האמתי בתנועה הערבית בארץ. השיחה נמשכה משש עד אחת-עשרה בערב. ששון סיפר לאפשטיין על הפגישות האלה. הלכו לחידר שיפגיש דם אפשטיין עם אנשים. אפשטיין ראה את הולט (Holt) המזכיר המזרחי של הנציב הבריטי. הולט ביקש ממנו למסור לו השיחות שיהיו לו עם העיראקים. פקיד אנגלי נתן לו מכתב למנהל התעמולה. שם נפגש עם ששון - וששון סיפר למנהל על גדולת אפשטיין - כסופר אנגלי חשוב ...מנהל התעמולה סידר לאפשטיין פגישות עם מיניסטרים. אפשטיין נפגש עם מיניסטר הכספים (געפר פשה אבו-טומן-שיעי), מיניסטר הכלכלי - כאמל צ'דורג'י (סובי), מיניסטר החינוך (איבראהים ) צ'דורגי מתיימר להיות סוציאליסט. הנוער דורש ממנו תיקונים סוציאליים, אבל הממשלה מפחדת מבעלי הרכוש. ששון נפגש עם סלים עבד-אל רחמן מטול-כרם - במעמד עתונאים עיראקים. סלים קטרג על הציונים וששון ענה לו - והעיראקים הקשיבו. אח"כ נשאר סלים לבדו - ושפך כל לבו בפני ששון: ממשלת עיראק רודפת אותו, אוסרת עליו להיפגש עם עתונאים, לעמוד בקשר עם קאוקגק'י - ולשוב לארץ אסור לו. כסף מהארץ לא שולחים לו והוא גווע מרעב. אביו לא מרוצה מפעילותו ושולח לו רק מעט. וביקש מששון שישתדל אצל מוסדות ציונים שישיגו לו רשיון לשוב לארץ, והוא מבטיח שלא יהיה נגד יהודים. ששון אמר {0185-08} שאין לו קשר עם מוסדות ציונים, וגם לא יתכן שהיהודים יאמינו לו. סלים נשבע שיעמוד בדבורו. ששון שאל את סלים מה עשתה בעיראק המשלחת של עוני. סלים אמר לו שלמשלחת היה וויכוח גדול עם הממשלה העיראקית בשאלה הארי"ת. לא נכון שממשלות ערביות רצו לשלוח ועדה לא"י. הפיצו ידיעות אלה רק למען עודד ערבי א"י. ההצהרות שנתנו אנשי ממשלת עיראק היו רק כלפי חוץ - אבל לעזור אינם רוצים. ששון שאל מדוע אין ממשלת עיראק מעונינת בא"י. סלים הסביר שעיראק נעשתה רק עכשיו עצמאית. הממשלות הקודמות עסקו בפן-ערביות ולא דאגו לעיראק. ממשלה זו אינה רוצה להסתכסך אם אנגליה ורוצה לעשות לנפשה, כמו ממשלת סוריה. אבן-סעוד היה תמיד עצמאי, ואין לו אמביציה פן-ערבית. הוא יודע שהסורים לא יתנו לו לשלוט עליהם, וגן גם עיראק. הוא למד מהנסיון של המלך חוסיין, ומפחד שאנגליה תפיל אותו. סלים הוסיף על פגישת משלחת עוני עם הממשלה, שהממשלה לא תוכל לדון, אלא המשלחת תביא לה הצעה שתתקבל על-דעת אנגליה ותספק במידה ידועה את היהודים. ששון שאל על הועידה המוסלימית במכה שהמופתי רוצה לכנס. סלים ענה שהממשלה סירבה לשלוח צירים ורמזה לאנשים העוסקים בכך (אבראהים אלואיז) שאינם מביטים בעין טובה על האנשים המטפלים בועידה. כי הממשלה אינה רוצה להסתכסך עם אנגליה. {0185-09} למחרת הלך ששון למנהל מחלקת התעמולה ושאל אותו על הענינים שסיפר לו סלים. המנהל אישר הדברים והוסיף: אבן-סעוד אמר שלא יתן בשום אופן לכנס ועידה ביבמי עלית הרגל, כי זוהי טכס דתי, ולא יתן לערבב מדיניות. הוא מפחד שהממשלות שיש להם נתינים מוסלימים יפריעו בעתיד בעד עלית רגל, וחג'ז תסבול בפרנסתה. ששון נפגש אח"כ עם אוליוור. סיפר לש. על מטרת בואו לבגדד. אנשיו באנגליה הטילו עליו לעמוד על כוונת עיראק ביחס לא"י ולהשפיע על סעיד חיסבת (ראש הועדה למען א"י) שלא יתן יד למהומות בא"י. היו לו ראיונות עם מינסטר החוץ, עם סעיד חיסבת, עם מולוד מוחלס (איסתיקלאלי); עם קאוקג', עם עורך Irak Time ועוד. סיפר לו על הנשק שנכנס לארץ מעיראק. סעיד חיסבת ומולוד פשה סיפרו לו על מאמציהם בעיראק לטובת א"י, ואמרו שימשיכו בפעולה זו, וממשלת עיראק מביטה בעין טובה על פעולה זו. אוליוור מאמין שמסקנות הועדה המלכותית לא ירצו הערבים והמהומות תתחדשנה. לפני לכתו לעיראק נפגש בארץ עם המופתי, עוני נג'אג', ראגיב ועזת דרויזה. את ראגיב הוא מבטל לגמרי. המופתי הוא האיש היחידי האומר ועושה. המופתי הגיד לו שלא יסכים בשום אופן {0185-10} להמשכת העליה באיזו מידה שהיא. לדעת אוליוור לא יתכן שלום בארץ. היתה לו שיחה עם שרתוק, וזה אמר לו השהיהודים לא יסכימו בשום אופן לפחות ממאה אלף עולים לשנה... כתב רפורט לחבריו בלונדון ויפרסם בעתונים האנגלים דעתו. לששון נודע (הדבר נודע לחוד גם לאפשטיין) שאוליוור ביקש ראיונות מהמינסטרים. סלים היה המתווך שלו. ששון שמע באזניו כיצד מנהל התעמולה ביקש מרא-הממשלה ראיון בשביל אוליוור, וראש המינסטרים ענה שאינו רוצה לראותו, כי אינו מתענין בא"י. ששון שמע גם טלפון למיניסטר החוץ, ורק לאחר תחנונים הסכים לקבל אותו. שום מיניסטר אחר לא ראה אוליוור. ששון ואפשטיין התעניניו לדעת מדוע הרחיקה הממשלה את קאוקג'י לקרקוק. האנגלים אמרו לאפשטיין שהציר הבריטי דרש זאת - והממשלה שלה הסכימה לכך מיד. מנהל התעמולה אמר לששון שקאוקג'י רצה לארגן לוויה בבגדד בשביל יסין המת; אחד האנשים מסר זאת לממשלה. החרימו הכרוז של קאוקג'י. אסרו צירי הפרלמנט שנתאספו עם קאוקג'י, וגרשו את קאוקג'י. הוא עומד תחת השגחת המשטרה ואסור עליו לעסוק בפוליטיקה. ששון נפגש עם מזכיר הפרלמנט מחמוד אל-סעיד. מפיו נודע לו שלעבדאללה (בעבה"י) יש השפעה בממשלה הנוכחית בעיראק. ש. נפגש אם איסתז קאסם חסן, בן-דוד של מיניסטר הכלכלה. סיפר לו על התעמולה הגרמנית בעיראק (הולט אישר {0185-11} הדברים לאפשטיין). הקונסול הכללי גרובה (היה פעם בארץ) עמד בכל ימי המאורעות בקשר עם סעיד חיסבת וסלים עבל אל-רחמן. בימי הממשלה הקודמת היו כמה עתונים ערביים כותבים בעד גרמניה ונגד היהודים (אלעלם אל-ערבי, אל-צבאח). כל פקידיו הן בחורות גרמניות, היושבות בבתי-מלון בבגדד. תפקידן להתידד עם הערבים ולהשפיע עליהן ולרגל את הנוסעים. צעירות אלו מבקשות גם בבתי מיניסטרים ופקידים ומתידדות עם נשיהם. המהפכה בעיראק הכתה את הממשלה הגרמנית מכה ניצחת. עם בוא הממשלה החדשה נאסר על הפקידים לבקר במסיבות הקונסול הגרמני. ששון נפגש עם יו"ר אגודת הפועלים סאלח אל-קזז. אגודתו מונה, לפי דבריו, 10.000 איש: פועלי רכבת, עיריה, מתכת ועוד. הממשלה הקודמת התנגדה לתנועת פועלים. הממשלה החדשה תומכת בה, והוציאה כבר כמה חוקים להגנת הפועל. הוא התענין בהסתדרות האר"ית. ששון סיפר על מפעלי ההסתדרות, וקזז ביקש להמציא לו חומר. ששון הציע שיבוא ציר מההסתדרות לעיראק. קזז קיבל הצעה זו, וביקש לחכות עד לאחר הבחירות לפרלמנט, כי אז הבטיחה הממשלה לתת לפועלים עזרה רבה. מנהל התעמולה הציע לששון לקבל את קאסם חסן ככתב עיראקי ל"סוכנות המזרחית". וקאם קיבל על עצמו לשלוח ל"סוכנות" פעמים בשבוע ידיעות שממשלת עיראק רוצה בפרסומן (יקבל שש לירות לחודש), ישלח גם לששון בכל שבוע רשימה מפורטת על המצב הפוליטי בעיראק (לא לשם פרסום). הוא גם ידאג לפרסום ידיעות הסוכנות המזרחית בעתוני עיראק. {0185-12} מצב הממשלה והאופוזיציה: מותם של געפר ויסין החלישה האופוזיציה, אבל לא נעלמה. כעת מפחדים מהממשלה. הדיקטטורה נשענת על הצבא, המלך והנוער. הממשלה הקודמת היתה מדכאת את הנוער. שלחו ללמוד רק קרוביהם שקיבלו כל המשרות. הקורופציה שפשטה מקודם - נחסלה (...) עמדת האנגלים לממשלה: כבדהו וחשדהו. יודעים השפעת הממשלה, אי-רצונה עם ממשלות זרות, אבל מטילים ספק באריכות ימיה של הממשלה, ומשום כך אינם רוצים להתקשר יותר מדי, מחשש האופוזיציה שתגיע לשלטון. הפקידים האנגלים העובדים בממשלה תומכים בממשלה זו, כי היא יותר ישרה, ומשפיעים בכוון זה על הצירות האנגלית. - לממשלה זו קוראים ממשלת- מיעוטים, כי היא תומכת בכל מיעוט. היהודים שמחים לממשלה זו, וגן גם המיעוטים האחרים.