יומנים > יומן - מלא 14/02/1938

{P001} {0139-40} לונדון, 14.2.38 זיאמה - אני שלוח לך את דברי במועצת ההסתדרות. איני יודע אם הבחורה תספיק להעתיק הכל במכונה לפני לכת דואר האוויר. אס לא - ישולח הסוף מחר. אני מניח שאתה רואה יומני הנשלח כמעט יום יום למשה. המצב לא משמח אבל לא מייאש. קרה אסון - ולונדון "נתרוקנה" בשני חדשים קריטיים (נובמבר ודצמבר) והאוריינטציה הערבית כמעט כבשה את הממשלה. ועכשיו עלינו שוב לנסות "להוציא את העז". בפרלמנט יש לנו תמיכה כאז, אולם בקרב רבים מתומכינו שוררת מבוכה. ווגווד מושפע מאוד מזבוטינסקי. כשדיברתי אתו לפני הקונגרס אמר לי שהוא תמים דעה אתי - שיש להלחם על תכנית מתוקנת. אבל אין להתנגד לעקרון התכנית. בינתיים חזקה עליו השפעת הרוויזיוניסטים, והוא פוסח על שתי הסעיפים, בזמן האחרון נאחז בהחלטת הבורד אוף דפיוטיס והריהו משתעשע שוב בדמיון של קומיניון בריטי (בכל א"י) - דבר שאין לו כל שחר וטעם. אטלי מתנגד לחלוקה מכמה טעמים: א) אין הוא מאמין בכלל באפשרות פתרון שאלת היהודים בארץ, והציונות בשבילו היא ר מרכז רוחני. ב) הוא חושש שמטעמים איסטרטגיים לא תוכל המדינה היהודית להתקיים. ג) הוא רואה בביטול המנדט מכה למדיניות של חבר הלאומים. אין הוא אמנם מאמין - ומסופקני אם גם יש לו אינטרס - בקיום נאמן של המנדט, אבל לבו לא הולך אחרי מדינה יהודית. מוריסון, שמופיע בנאומים ומאמרים (הכתובים על ידי אחרים) כידיד מושבע - אין לו יחס פנימי לדבר, וגישתו היא תכסיסית בלבד: מכוון שהממשלה היא בעד חלוקה (לכל הפחות היא אומרת ככה) צריכה האופוזיציה להיות נגד. {0139-41} שאר המנהיגים תומכים בתכנית החלוקה ומוכנים לעזור לנו. אחד החשובים שבהם - דלטון - עכשיו באבסטרליה, וחסרונו מורגש מאוד. מנהיג הליברלים - ארצ'י סינקלר - מתנגד אף הוא לחלוקה, אבל מוכן לעזור. בין תומכי החלוקה יש מבוכה בענין הגליל. מהספר הלבן ומשיחות הם למדים שעומדים להוציא את הגליל מהמדינה היהודית. קזלט כבר מוכן להתפשר עם ניתוח זה. בישיבה שהיתה לי עם מפגלת העבודה הפרלמנטרית בסוף השבוע שעבר (כתבתי למשה) לחצו עלי בע הגליל. רצו לדנת אם נסכים לפיצויים בדרום ואני הודעתי ברורות שבלי הגליל לא תקו המדינה. לפי שעה הדבר הבוער הוא ענין המכסימום הפוליטי, ואם כי הסיכויים כרגע אינם מזהירים אין זה לגמרי מן הנמנע שיעלה בידינו לקרוע גזרה זו. גם זוהי רק "הוצאת עז" - אולם מלבד חשיבותה הפרינציפיונית העצומה (למעשה אולי לא תגדל עכשיו העליה ופ אם ינהגו לפי עקרון הקליטה הכלכלית) שיש בביטול "המכסימום" - עלול הדבר להחי את הפתרון היסודי. המצב הכלכלי מדאיג יותר מהמצב הפוליטי. בשטח הפוליטי יש לנו סיכויים. כבר שני שבועות אלה אני מרגיש שנוי באטמוספירה הפוליטית, ועם בואו של ויצמן (חבל מאוד שבואו נתאחר) יתגייסו כוחותינו, ויתכן שיחולו שנויים חשובים. תיקון המצב הכלכלי הרבה יותר קשה. פתרון רדיקלי יתכן רק עם שנוי פוליטי יסודי ומהיר - אבל שנוי כז לא יבוא כל כך מהר, והשאלה היא: הנדע להחזיק מעמד. דואר האויר ילך עוד מעט ועלי לגמור. כתוב אס נעשות ההכנות הפנימיות לועידה, שלך, ד.ב.ג.