יומנים > יומן - מלא 14/11/1956

{P001} {0015-19} הבוקר שבתי לירושלים , כי בכנסת הכניסו מקי וחרות הצעות לסדר היום - הראשונה מדוע אנו מפנים מיני ורצועה עזה ,והשניה למה אנו לא מפנים. בתשובתי הכנסתי לדברי הכנסת שידורי מיום 8 בנובמבר. {0015-20} - הרצוג קיבל אןתי במשרד וציין לפני שני קוים מתנגדים זה לזה שמתמתים באופק - קו אחד של "האח" ,בידל סמיט ועוד.להבנת הסכנה הסובייטית וההכרח להשמיד משטרם של קווטלי . הקו המתנגד הוא של המרטשילד (הפוחז הזה פועל אך ורק מתוך קנטרנות אישית). אתמול טלגרף ראובן על שיחה ארוכה עם בידל סמיט לפי קווים שמסרתי בשבת למשרד החוץ . מצא את ב.ס."חולה ומדוכא". מלא זעם על האנגלים שלא העיזו לנחות ולהתקדם. לדברי ב.ס. היו צריכים לבצע כיבוש התעלה כלה בחמשה ימים לכל היותר. ואז לא היה נאצר, לא היה איום סובייטי והעולם היה נושם לרווחה". בדיוק כדברי אני. שלוח מודיע שהוא מקבל במלואה הערכת רוה"מ (כלומר - שלי) ובמידת יכלתה ינסה להנחילה לאחרים. הוא גם מחייב פגישת רוה"מ והנשיא, אולם ראה חובה להזהיר את ראבן כי הוא מפקפק אם יעלה בכוחו להגבר על הנטיות הקיימות בממשל . הוא מצטער שדלס חולה, כי למרות כל שגאותיו הבין הסכנה הסובייטית יותר מכולם. "שמח מאוד לקבל ד"ש מרוהם, דבר עליו בהערצה וביקש להעביר לו בשמו דברי עדוד וברכה". - דיבון: כל לילה בעזה. גאון כפוף למישאל (מדאיג אותו!) יש בעית מזון. אונרא מזינה 213.000 פליטים; מספר התושבים לדעת אונרה כ100.000-, ולדבריהם קיבלו 60% מתושבי הרצועה הקבועה סיוע ממצרים. גולדה הטילה על דיבון ועזרא להכשיר תושבי עזה להבעי דעתםשלא יוחזרו למצרים, אלא להישאר ברשות ישראל. בסריקה אחמול ברפיח נהרגו 30 [ חסוי ] דיבון מעיד על מישאל שהוא פועל בסדר ובאחריות. {0015-21} - תקוע חזר מאו"מ. יצא בשבה מנ.י. אין סיכוי שהעצרת תקבל דרישתנו על מו"מ ישיר עם הערבים. קורדיה בשם המרשילד נזף בברנס על שסירב להגיד לפני טיסתו שהמצרים חייבים לחזור לעזה. מהטלגרמות של צירינו בארצות שכנות וביחוד בארה"ב: עמדת בריטניה וצרפת היא שאין אנו צריכים לצאת מסיני. צרפת הודיעה בפומבי שאין אנו צריכים לצאת מעזה, צבאם לא יצא מהתעלה עד שיובטח פיקוח בינלאומי. יש להבטיח לישראל חופש שיט בתעלה. בריטניה מודיעה שהכוח אש הבריטי לא יזוז מהתעלה עד שיובטח פיקוח בינלאומי. לגבי ישראל דעתם כי צה"ל לא צריך לצאת מסיני עד שיקום הסדר מצרי ישראלי. לא לרכז כוח צבאי בסיני, ואו"מ יערוב לבטחון ישראל, ימצא פתרון מידי לפליטי עזה. ונאצר יתחייב על חוזה שלום או אי-התקפה ויפסיק פעולות הפידאיון. בארה"ב יש תזוזה לטובה. הנשיא דיבר עם אנשי הקונגרס על נאצר כעל the most wicked man in the world איתן מודיע כי פנינו לממשלות בדרישה לשלום עם מצרים. יוון ענתה בשלילה, כי נאצר לדבריה לא יסכים לשלום. ארגנטינה, בורמה, הולנד, פינלנד, נורביי, אוסטריה, איטליה, יפן, חבש (פה מחכים עוד לאישור הקיסר הנמצא בהודו) - יש להן קו משותף: רצות בשלום במה"ת. הולנד ונורביי הודיעו שהן לא תפנינה למצרים, אבל תהיה יזמה כזו באו"מ יתמכו בה. (גם א בהסווה לא נמצא בביתו - משתתף בועידת קולומבו). חל שינוי ביחס לרוסיה: בניגוד לגוש הסובייטי ובהימנעות הערבים הוחלט בעצרת או"מ לדון על הונגריה. {0015-22} בקולומביה נתקבלה החלטה נגד "מתנדבים" רוסים - ובעד יציאת רוסיה מהונגריה. המרשילד - אחרי רוסיה אויב מספר א' שלנו - סוף סוף החליט לנסוע להונגריה, וימים אחדים יתן לנו מנוח. [ חסוי ] - בשבע בערב הודיע הרדיו כי אייזנהויר במסיבת עתונאים אמר כי או"מ וארה"ב צריכות להתנגד לכל "מתנדבים" רוסים במה"ת. - ההגדרה של "אומץ לב" שהזכרתי היום בכנסת בשם חכם קדמון: נמצאת בפרוטגורם של אפלטון: סוקרטס שאל את פרושגורס: פרוטגורס הסכים לכך וסוקרטס הוסיף לשאול: לבסוף הגיע סוקרטס להגדרת האומץ: פה הסכים גם לכך. (שתי שורות יוונית). - ערכתי אה"צ דברי בכנסת הבוקר. - בדר שסע אותי בהגדירו מה ום אומץ לב - כי אין זו דעתו של שפינוזה. אמנם אין אצל שפינוזה הגדרה. זו של אפלמון (סוקרטס) אבל אין בדברי שפינוזה כל מחירה לדברי סוקרטס. הוא אומר בחלק השלישי של ספר המידות, במשפט נ"א ב"הערת" הדברים האלה: "מכאן אנו למדים, כיצד אפשר שאחד אוהב את שאחד שונא, וזה מפחד את שזה אינו מפחד וכו'. - אף זו מאחר שכל אדם דן עפ"י {0015-23} הפעלתו מה טוב ומה רע, מה טוב יותר ומה רע יותר - הרי מונח שהבריות עלולים להיות שונים זה מזה במשפטיהם כדרך שהם שונים זה מזה בהפעלותיהם. ולפיכך, עם כשאנו מקבילים את האנשים זה כנגד זה, כבר אנו מבדילים ביניהם לפי הפעלותיהם ומשאילים לאלו את הכנוי אמיץ רוח, לאלו את הכינוי: מתירא, ולאלו איזה כנוי אחר. כך, דרך משל, מעלה את השם אמיץ-רוח על אדם הז לאיזו סכנה, שמדרכי אני להתירא ממנה: וכשאני משער עוד שתאותו לעשות רעה לשנוא עליו ולעשות טוב לאהוב עליו אינה נרתעת מפני איזו צרה שמדרכי אני להתירא ממנו, הרינו מכנה אותו עז-נפש. כנגדו אני רואה כמתירא אח המתירא מן איזו סכנה, שמדרכי אני להיות בז לה. ובמקור הלטיני :-