יומנים > יומן - מלא 15/02/1954

{P001} {0021-18} 15.2.54, יום ב' מתחילים להחרבות האורחים יותר מדי. אתמול היו אצלי זלמן ורחל - הוא יוצא ביום ה' לארה"ב, והיה לנו וויכוח על ההסתדרות הציונית ועל כנוס אנשי רוח, כאשר הצעתי לאבן ולחיים גרינברג. זלמן רוצה בכנוס זה מטעם ההסת' הציונית. אמרתי לו שלדעתי זה נוטל ערכו של הכנוס. יש לדון על בעיות העם היהודי ועתידו בלי זיקה {0021-19} לדעות קדומות ול- vested interests . נציגי ההסת' הציונית אינם מסוגלים לעיין בבעיות המחר בעינים פקוחות. זלמן לא הסכים כמובן. מה לעשות, שאל, עם החסת' הציונית. אמרתי לו לשמחתי אין זו דאגתי, אבל ברור לי, שמחוץ לקבוצות קטנות (קומוניסטים ואנשי לסינג רוזנוולד) ומבלי לחשוב האדישים - הרי כל היהודים הם ידידי מדינת ישראל. "הציונים" אינם ציונים אלא ידיד מדינת ישראל, וקיום מסגרת "ציונית" כביכול רק מפריעה לגיוסם ולארגונם הכולל של כל ידידי מדינת ישראל. לעומת זאת יש צורך בארגון לא גדול - נאמני הציוניות, וסימנם שמחנכים בניהם הם לעברית ולחלוציות. קיום קבוצות כאלה בארה"ב ישפיע יותר על היהדות מקיום הסתדרות שהתרוקנה מתכנה. כמובן שזלמן לא הסכים. היום באו אצלי יוסף מילוא ואשתו, אחר כך שיטרית וישראל שוחט בלווית אמריקנים (גולדשטיין מלוס אנגלוס). אחר כך בא אצלי נ. בר שלום: עבד בסוכנות, גמר לפני 30 שנה מקוה ישראל, יש לו 5 ילדים, ארבעת גדולים וילדה בת 6. החליט שעליו ליאחז בחקלאות ובא הנה. אמרתי לו שמכיוון שבא לשאול בעצתי אני מיעץ לו ללכת לישוב חקלאי שיש בו ילדים. ענה - שהוא בלתי מפלגתי, ולא יוכל ללכת למקום מפלגתי. בהמשך השיחה נברר שעוסק גם . . . . . . . ודיבר עם מתי.