יומנים > יומן - מלא 16/01/1936

{P001} {0129-15} תל-אביב, 16.1.36 באנו שנינו, משה ואני, מירושלים להפגש כאן עם ויצמן ולהידבר אתו על המצב הפוליטי. אמרתי לו-ן שמזמן שובו של הנציב יש לי הרגשה על שנוי קורס, והרגשה זו הולכת ונהפכת אצלי יותר ויותר לוודאות. מתחדש מעין הקורס של הספר הלבן. מלבד מועצה מחוקקת מכינים לנו קיצוצים מרחיקי לכת בעליה והגבלות חמורות ברכישת קרקע. ואנו מחויבים לפעול מיד בטרם יהיה מאוחר. עד עכשיו - לפי האינפורמציה הסודית שבידינו - שימשה לונדון כוח מעכב, אבל בלי התקפה מצדנו נעמודאולי בקרוב לפני עובדות. משה מסר על ההגבלות החדשות שרוקמת הממשלה. הרמת ההון מאלף עד אלפים לאי בשביל בעלי הון, הרמת הפקדון מששים לשמונים לאי בשביל תיירים, ועוד. כנראה נפחדו מהעליה של ששים אלף בשנה הקודמת. חיימסון היה פעוט ורשע והציקבדברים קטנים. עם בואו של מילס היתה לו הרגשה שהנגישות הקטנות יפסקו, אולם מילס ישתלט על היקף עניני העליה והוא יוכל להיות מסוכן. כך הווה. כל הנגישות הפעוטות תדלו. מילס התנהג בתבונה ובנדיבות, אולם חדר לעמקם של עניני העליה. ומכיוון שהוא, מילס, מאמין בלבו שאינו אנטישמי הריהו רואה עצמו כשופט אובייקטיבי. אין הוא, מילס, מאמין בכמות, בבית לאומי גדול ובעליה גדולה ואינו מחשיב ישוב יהודי רב-הכמות, ובהיותו מכיר היטב את כל צנורות העליה הוא מתכונן לצמצם. אמרתי, שלדעתי לא הפחד של הששים אלף נפל עליהם - אלא המצב העולמי המסובך, הפחד של אנגליה ממלחמה והרצון להשקיט {0129-16} ולפייס את הערבים, הוא מקור השנוי (גם משה הסכים לכך). ויצמן אמר שהוא יכתוב מכתב אישי לווקופ - כי אין ללכת לבולדווין מעל ראשו של הנציב, והעתק המכתב ישלח לבולדווין ע"י הגבי דוגדייל. הבעתי ספק בנכונות התכסיס הזה. במכתב לווקופ אין אנו יכלים לכתוב כל מה שאנו יודעים, כי רוב הידיעות שבידינו לא הגיעו אלינו מהממשלה ולא נוכל לגלות את מקור האינפורמציה ואת היקף ידיעתנו. הממשלה לע"ע מכסה על מחשבותיה. על הגבלות קרקעיות עוד לא הודיעו לנו, גם לא כל המזימות על העליה נמסרו לנו רשמית. אולם אנו יודעים שווקום לוחץ על טומס שייתן לו אישור להגבלות. דבר העליה הוא הרבה יותר חמור. ווקופ גילה עכשיו פסוק במכתב מקדונלד לויצמן שיש לקחת בחשבון חוסר עבודה ערבי בקביעת השידול, והוא מתכונן בשידול הבא לקצץ כל העליה בשביל החקלאות באמתלא שזה יגרום לחוסר עבודה ערבי. אם נסתפק בשליחת מכתב לווקופ - יגביר הוא את לחצו על אנשיו בלונדון למען השיג את מבוקשו. העתק מכתב לווקופ שבו ידובר רק על הגבלות אחדות לעליה - אלה שנתפרסמו - לא יעשה רושם על בולדווין. עלינו לא רק לנקוט עמדה של הגנה - אלא לעבור להתקפה. האסון הגרמני צריך לשמש מנוף. דעת הקהל הבריטית מושפעת מהמכתב של ג'יימס מקדונלד ומגלה התענינות וסימפטיה בגורל יהודי גרמניה. על יסוד זה עלינו לבוא לממשלה - לא לטומס, כי ממנו אין לקוות אלא לדיחויים - אלא לראש הממשלה בתביעה של עזרה פוזיטיבית לעליה גדולה ומניעת כל ההגבלות. {0129-17} ויצמן הסכים ואמר שיכניס במכתב גם ענין גרמניה. קודם כל יש לדאוג שטומס יעכב את השנויים בחוק העליה, וזאת יוכל לעשות זיוו בפגישה עם ט. אם יש צורך הוא נכון ללכת ללונדון - אם כי מסיבות אישיות ומשפחתיות זה קשה לו מאוד. משה העיר שהגזרה של אלפים פונט היא הכי מסוכנת, כי על ידי כך יסתם זרם ההון לארץ וכל מצבנו יתערער. לא נוכל לדרוש עליה כשיפסק זרם ההון. ויצמן הציע שאנחנו נכין את המכתב וכשיהיה מוכן נפגש שוב. נראה מהי תגובת ווקופ, ואז נחליט על הצעדים הבאים. הוא מוכן לפעולה. נלחמנו בפספילד - נלחם גם בווקופ. נתפרדנו בהחלטה לנסח את המכתב ולהפגש בעוד 3 - 4 ימים, ולהודיע בנתייםעל המצב ללונדון. - הבוקר בא אצלי הפטמן. הוא מציע סגנותו במחלקת הארגון. לפני יומים קבלנו מכתב מסופרסקי בשם "הברית" שהם מציעים את לוונשטיין - לוונשטיין זה שבא בשם הבריח להשתתף במסיבת הסיעות שהוזמנה ע"י מחלקת ההסתדרות. הופעתו במסיבה זו היתה היחידה שפגמה את הרצון הטוב שהובע מצד כל המוזמנים. הופעתו זו ו"פעולתו" בועדת הבחירות של עירית ת"א אינה מכשירה אותו לחברות בהנהלה קואליציונית - אילו גם היה רצוי לקבל עוד סגנים. אמרתי להפטמן שאני מתנגד לסגנים נוספים - מפני ההוצאות היתרות, מפני שאינם נחוצים לגוף העבודה, ומפני החשש {0129-18} שהעבודה תכבד והיחסים יסתבכו. אם "הגזרה" של הסגנים לא תתבטל, ומבחינה פורמלית יכלות הסיעות לעמוד על זכותם זו - הרי אין לדבר על מועמדותו שללוונשטיין. שום מחלקה אינה רוצה לקבל סגנים, ואינה זקוקה להם. מכיוון שאני גרמתי ל"יצירה" זו אהיה מוכן לקבל סגן למחלקת ההסתדרות, ואם כי יש לי חשבונות אתך - אני מוכן לקבל אותך, כי יש לך הסגולות הדרושות לעובד במחלקה זו. אולםבקשתי לעזור לי לבטל כל ענין הסגנות. הפטמן הודיע שהוא גם מוכן ללכת בשליחות המחלקה לעבוד לשקל, אולם יציאתו מדואר היום לזמן מה עלולה לגרום איבוד פרנסתו, והוא שואל מה יהיה אתו לאחר שובו. אמרתי שאיני יכול להבטיח לו כלום, אולם כשנרחיב המחלקה נעיין במועמדותו.