יומנים > יומן - מלא 16/02/1960

{P001} {0191-103} 16.2.60, יום ג' בא הרב טולידאנו אצלי להתיעץ בדבר הצעת הכלליים על הצעת חוק לדחות בחירת הרבנים הראשיים לחדשיים. אמרתי לו שיודיע כי באישור הממשלה יוציא פקודה להאריך תוקף הרבנות, ויציע להסיר ההצעה מעל הפרק. אחריו בא אצלי הציר האוסטרלי Charles Ballasd. היה בארץ ארבע שנים וחצי, וזה שנתיים וחצי מטפל בו פלדנקרייז. הוא בא בעקבות כאבים {0191-104} ברגל, אולם משטעם טעם הטיפולים המשיך (שלוש פעמים בשבוע) גם בלי קשר עם הרגל, והוא טוען שהוא מרגיש עצמו לרגל הטיפולים כאיש חדש. אמרתי לו זוהי גם הרגשתי. שאלהי מה אני רואה כבעיות העיקריות וכהישגים עיקריים. אמרתי לו: 1)מיזוג גלויות. היו שחששו בראשית הקמת המדינה מזרם בלתי מוגבל של עולים מארצות נחשלות, והיה יסוד לחששותיהם ואיני יכול להגיד שסיימנו כבר תהליך הקליטה והמיזוג, אבל האמנתי בדבר, והמציאות הוכיחה צדקת האמונה, אם כי עוד נשאר מה לעשות בשטח זה. 2) הפרחת השממה - הנגב הוא כששים אחוז כל שטח המדינה והוא שומם. עשינו משהו, אבל מה שהגדתי על מיזוג גלויות לא אוכל להגיד לגבי הפרחת השממה. אני מאמין שנוכל למשימה הזאת - אבל כמעט כל המלאכה עודה לפנינו. 3) בטחון ושלום. אם כי אויבינו מתחזקים אנו יודעים שאם יתקפו אותנו ננצח אותם, אבל אנו רחוקים מהשלום כאשר היינו, והסיבה העיקרית קיום רודנות צבאית במצרים - המדינה הערבית הגדולה ביותר. והרודנות הזאת אינה רואה כמונו תפקידה המרכזי משינמות קונסטרוקטיביות בארצה - חינוך, בריאות, פיתוח, אלא השתלטות על ארצות ערב, וישראל משמשת לה אמצעי לרכוש אהדת המוני ערבים, ואין סיכוי קרוב לשלום, אם כי אני מאמין שסוף סוף בוא יבוא. 4) פעולתנו בקרב עמי אסיה ואפריקה. הבעיה המרכזית של ימינו אינה הניגוד בין מזרח למערב ואיני מאמין שפגישת הפסגה השנה תשנה משהו בנידון זה, וגם איני חושש למלחמה בין רוסיה ואמריקה, כי כל אחת מהן יודעת שיש בכוחה להשמיד את {0191-105} חברתה, אלא הריב האמתי הוא על נפש עמי אסיה ואפריקה, וכאן אנו אומה קטנה ודלה ממלאים ועלוליחם למלא תפקיד די חשוב. אין לנו האמצעים החמריים וגם לא הידע הטכנולוגי של מעצמה אדירה, אבל נסיוננו ההתישבותי, יצירתנו החברתית, קליטת העולים, ודווקא העובדה שאנו מדינה מצערה - מאפשרים לנו להיות גורם לא מבוטל בפעולה בקרב עמי אסיה ואפריקה. הם נרתעים מהקומוניסם, וגם הקפטליסם האמריקני אינו הולם אותם. גאנא לומדת מנח"ל, בורמה לומדת מהמושבים שלנו, הרבה ארצות אסיה ואפריקה, לרבות הודו, לומדות מהקואופרציה שלנו ומכושר קליטת עולים הבאים מארצות שונות ומדברים בלשונות שונות. חלוציות מדריכנו נוטעת אמון, היותנו מדינה מצערה מסלקת כל חשש וחשד שכל נסיון השתלטות, וכבר הספקנו לא מעט ברכישת לב מנהיגי עמי אפריקה ואסיה, ועוד נעשה גדולות בשטח זה. פה, כבדבר הראשון, יש לנו כבר מבצעים המחזקים את אמונתנו. הוא ספר לי שגם באוסטרליה מנסים לכבוש השממה, אבל אין להם צורך רב בשטחי התישבות, ובפנים אוסטרליה אין כלל אדמה. אחריו באו אצלי דר. מן, דר. מוזס (מבקר המדינה), הגברת צור ושנהבי בעניין "בית-ירושלים" (זהו רעיונו של שנהבי). אמרתי להם כי אני מוכן לדאוג לפיתוח ירושלים ושיפורה, ואשמח אם הם יכוונו פעולתם לקראת שתי מטרות אלו, אבל ב"בית ירושלים" לא אטפל - כי יש אהובה אחרת, וזהו "בית התנך". הם אמרו שמתכוונים לא ל"בית ירושלים" אלא לפיתוח ירושלים והקימו אגודה עולמית למען {0191-106} ירושלים למשוך עולי רגל, להרבות בנטיעות וכו'. אימתי אותם בפעולה זו. בארבע הלכתי לכנסת לשמוע הרצאת משה דיין על משרדו - משרד החקלאות. ברור לי שהוא יעלה את החקלאות, כאשר לא עשה איש לפניו. הוא שאלני מהי תכניתי. יש לו הרגשה שאני מתכנן משהו. יצחק נבון שאל אותו אם קיבל ממי שהוא אינפורמציה? אמר לו, לא, אבל הוא זוכר שבהיותו רמטכל היו לי כמה תכניות מדיניות, והוא הבין מסקירתי על מצב הבטחון שיש לו איזו תכנית. אמרתי שניפגש בת"א ואשוחח אתו על כך. ביקרתי בערב במשרדה של גולדה, - חדרה יותר נאה ומרווח מחדרי, וחוט של חן מתוח עליו. בררתי אתה הפניה למ. והיא יעצה להזמין את הנקוק ולהביא לפניו מ. את הצעתי. הימים שמהם יבחר 17-17 במרס. היא תזמין את הנקוק ביום ו'.