יומנים > יומן - מלא 16/08/1935

{P001} {0078-102} 16.8.35 אה"צ - ישיבה עם ב': שמורק ושוורצבורד. שוורצבורד - באנו לישיבה זו על יסוד החלטת "הברית". רוצה לדעת מהי תכנית המפלגה. העירותי שעלינו לדון באופן מעשי - אם אנו מתכוונים ברצינות לקואליציה או לא. הפרוגרמה {0078-103} שלנו ידועה: פעולתנו בשתי השנים פלוס הבירורים שהיו לנו בלונדון. אם לקבוצת ב' יש שאלות מיוחדות - יציעו אותן. שמורק - לא בכל הסכמנו. במדיניות - כן. אך בנוגע לרפורמה אורגניזציונית, זכויות השקל, יחסי העבודה, הכשרה ועוד. אם בקונגרס זה יקום איחוד נוכל להשמיד את ההסתדרות הרוויז. אם לא נהיה מאוחדים - לא יעלה בידינו לעשות זאת בקונגרס הבא. קיום שתי הסתדרויות ציוניות יהרוס את שתיהן ואנגליה תשלוט בארץ. בלי וויתורים מצדכם לדרישותנו לא תהיה לדעתי קואליציה. מהי דעתכם ברפורמה אורגניזציונית (שקל, זכות בחירה, הסתדרות אחידה), ביחסי עבודה ויחסכם לארגון הפועלים הציוני, השנוי בהכשרה (דיפוליטיזציה). מתן אפשרות לאלמנטים הדרושים לארץ, ומתן אפשרות לעליה לעסקנים ציונים, באיחוד רשת בתי הספר, דרכי בתירת המתיישבים, אם התיישבות רק על אדמת קרה"ק או גם על אדמה אחרת, אם רק מחוסרי הון או גם בעלי אמצעים. עניתי שנימוקנו בעד קואליציה אינה הסכנה הרוויז. אלא הסכנה היהודית - מצב העם, צרכי הארץ. זכות בחירה אין צורך לשנות. על השקל יש לדון, כי המצב שבשנת קונגרס יש שקל ובשנה שניה לא אינו נורמלי. אנו מחייבים הסתדרות אתידה. על יחסי עבודה יש לדון. מתביעתנו לאחדות הפועלים לא נסתלק. את ההכשרה יש לתקן. אם תביעות ב' אינן אולטימטיביות - יש להגיע לקואליציה. {0078-104} שוורצבורד עמד ביחוד על צורך ה"ארגון", זוהי שאלת חיים בשביל תנועתם, גם ביטול הפריווילגיה של א"י - אם כי לא אולטימטום, היא דרישה נמרצת. כמו כן שקל דו-שנתי. שאלתי. כשנגיע לקואליציה - מה צריך להיות הרכב ההנהלה, ואם היחסים ישתנו. יתחדשו יחסי חברות בתנועה. שוורצבורד ענה: 40 אחוז לפועלים, 20 - 20 לכל שלוש המפלגות האחרון. יחסי חברות - ודאי וודאי. - בבוקר היתה לנו ישיבה שניה עם הלא ציונים: הכסטר, לסקי, סימון (מפריס), קרפ וסנטור. לאחר שדנו ביניהם על עמדתנו שהרכב ההנהלה יהיה x ציונים כפי שיקבע ע"י הקונגרס בתוספת 3 לא ציונים הם מציעים שבטרם נדון על ההרכב נקבל שלוש הנחות אלו: א) שרוב החברים הלא ציונים בהנהלה יוכלו לדרוש במקרה של חילוקי דעות בשאלה חיונית קריאת הועד האדמיניסטרטיבי להחליט בדבר, ועד החלטת הועד תעוכב הפעולה. ב) הסכם הדדי לא רק על אישים אלא גם על תיקים. ג) ארגון הסקציה הלא ציונית בסוכנות. אני הבעתי דעתי שסעיף א' וג' פירושם שנוי החוקה שאין להסכים לו. אם לשנות - יש לשנות את כל החוקה, ומכיוון שהדבר יהיה קשה ועלול להביא לידי ביטול הסוכנות מוטב לבל התחיל בשום שנויים קונסטיטוציונים. אנו מוכרחים להתנגד לסעיפים אלו גם לעצמם. יתכנו מקרים המחייבים כינוס הועד {0078-105} האדמיניסטרטיבי, כמו שיתכנו מקרים המחייבים כינוס הוה"פ הציוני, אבל אין לתת זכות זו למיעוט, ואין לעכב פעולה, כי יש שכל עיכוב מסכן. ונתתי דוגמא מהמו"מ עם הממשלה על המועצה המחוקקת. כשנעמוד לפני מצב המחייב להגיד לממשלה "לא!" - עלול כל דיחוי מצדנו לסכן את עמדתנו האיסטרטיבית. ואשר לסעיף ג' - אנו מתנגדים להקמת ארגון של "לא ציונים". הרעיון של הסוכנות המורחבת היה שלהסתדרות הציונית הבנויה על חברות אישית יצטרפו גופים קבוציים : קהלות,בארצות שיש בהן קהלות מאורגנות וחוקיות, וארגונים ארציים ועולמיים כגון: אליאנס, ועד יהודי אמריקא, יק"א, האגודה, אגודות מקצועיות וכו'. רעיון זה לא נתקיים. נשארו רק מספר אישים, שאין אנו רוצים לאבדם, אבל אין אנו רוצים שהם יקימו ארגון ותנועה של לא-ציונים, כי אנו מאמינים שהתנועה הציונית יכולה וצריכה לכבוש את העם. לסקי הסביר את הקושי הנפשי של הלא ציונים בתור מיעוט וביקש לאפשר את פעולתם בכבוד. דבריו להפתעתנו הנעימה נאמרו באחריות, בטוב-טעם ובחרדה למפעל. כתבתי לו פתקה שאם רוח דבריו הוא רוח הלא ציונים לא קשה יהיה להגיע להסכם. בסוף הישיבה נשא קרפ נאום קנטרני ודרש לבטל הסוכנות. לסקי והכסטר לא הזדהו עם דבריו. הוסכם להמשיך מחר בערב. - בערב ישיבת משרד האיחוד. הודעתי שלא אוכל להרצות בקונגרס אם לא ברורות שתנועתנו מסכימה לעמדתנו בשאלת המדיניות {0078-106} הציונית הפנימית: איחוד ההסתדרות והציונות, קו של שלום וקרוב הלבבות ביחסים המפלגתיים וקו פנימי בעליה והתישבות. הויכוח בשאלה זו לא נסתיים: כי ישיבת הסיעה תהיה רק מחרתיים.