יומנים > יומן - מלא 16/12/1931

{P001} {0091-23} ו' טבת 16 דצמבר יום ד' מזכירות מ.פ. בנימינה : יש פה כ150- איש, מהם 70 בקבוץ, מלבד 30 בשכונת יעקב. {0091-24} אצל אכרים עובדים כעשרה איש (אצל 7 אכרים) במחצבה 7-8, בבתי- מלאכה כ10-, אצל פיקא 5=6. יש הכרח להוציא חלק פועלים מהמקום. קובלים על מרכז העבודה, שאינו מסכים להעביר אנשים מכאן למקום אתר, ואם גם יש גם שם חוסר עבודה, אבל יש סיכוי לעבודה, האנשים נכנסים בלי רשות למקומות שונים, ואם כי הלשכה לא רושמת אותם הם מסתדרים בלעדיה. בינואר יבוא הנה פרנק - חוששים שהוא יצמצם עוד יותר את העבודות. אצל האכרים יש כ50- מקומות עבודה. עובדים כאן כ25- ערבים קבועים. אצל פיקא יש 15-10 מקומות עבודה. דינבורג סובר שסכויי העבודה פחוחים. יש מחשבה אצל האכרים לעבור לשיטת עבודה קואופרטיבית, ולא יצטרכו למספר כזה של פועלים. אין פה מקום ליותר מ35- איש - ז"א לשכונה ואולי לעוד 10 פועלים. שטח הפרדסים יכל להעסיק פה כ60- איש. ריפטין - נגד עבודה ב1/2- 1 לא"י. זה יוריד שכר העובדים בפלחה בשכר יותר גדול. בפלחה בכלל לא יתקיים הפועל, יש סכוי רק בפרדסים, וגם זה בעיקר אם תהיה פה התישבות חדשה. יש מפני זה לדרוש מפיקא עבודות רזרביות למען שאפשר יהיה להתקיים עד שיתרחב המשק. את הקבוץ אין להזיז מהמקום, וההסתדרות צריכה לתת אפשרות שהקבוץ ישלח פלוגות למקומות אחרים, וההסתדרות תעזו ר לחם להתבסס במשקם העצמי. הם רוצים בעתיד להתישב בסביבה זו. {0091-25} הקראתי לחברים כל חליפת המכתבים עם אורנשטיין. אליהו מעיר: לא נכונים דברי אורנשטיין שהוחלט על משמרות משותפות, אלא הוחלט ש"קבוצות של פועלים ערבים ילכו בלוית חבר יהודי אחד או שנים וידרשו מאת הפועלים הערבים העובדים לתת יד לשביתה". בבוא אליהו לבנימינה הכירו כל החברים פה, בתוכם חברי השה"צ, שאין קיימת שביתה של פועלים ערבים, היתה רק הכרזה, אבל שובתים רק פועלים ערבים שאין להם עבודה, כל פועל שאין לו מקום עבודה, או לא הוצע לו מקום עבודה מכ ריזים על עצמם כעל שובתים, והוה"פ כתב למ.פ. בנימינה: "אתם תסבירו לפועלים הערבים, ששביתה בצורה שהיא מתנהלת עתה אינה שביתה וכי לא יתכן לקרוא שביתה לחוסר עבודה של אותם הפועלים שאינם מוזמנים לעבודה, בשעה שהנדרשים לעבודה הולכים לעבוד בתנאים הירודים שנגדם כאילו הוכרזה שביתה". (מכתב הוה"פ מיום י"ג תשרי). על האשמת אורנשטיין שמ.פ.ב. דחתה הוצאה לפועל של הוראות הוה"פ עד באו של אליהו עונים החברים - אליהו טלפן לפנות ערב, ולמחרת בבוקר בא. לאחר קבלת המסקנות בהשתתפות אליהו - קבעה מפא"י שני חבריה - מיכאלי ברסקי, והשה"צ - שנים. פנו למנהלי השביתה הערבים (2) לשם קביעת הפעולות המשותפות והוסכם להתאסף למחר עם כל השובתים. בשעה הקבועה באו רק 4 ערבים (ושני חברי מפא"י) - שני המנהלים ועוד שנים. היתר אמרו לא רוצים לבוא, חלק שב לעבודה. {0091-26} (מארבעה אלה שבו אח"כ 3 לעבודה). הועדה לא עשתה כלום עם ארבעת אלה. חברי מפא"י של הועדה נפגשו אח"כ את חברי השה"צ, מיכאלי ושלמיק נפגשו אז את אחד הערבים, שהסביר שוב שהערבים שבו לעבודה תחת לחץ האכרים. אנו לא עוררנו הרבה תקוות אצל הערבים. הערבים קוו לעזרה כספית. השה"צ עורר בערבים תקוות נפרזות ותקוות אלו נתבדו.