יומנים > יומן - מלא 17/10/1948

 17.10.48, יום א' יד' תשרי תש"ט.

מאתמול אה"צ מודיעים שהאויב מביא תגבורת של תותחים ממגדל לפלוגה וכמה מכוניות משא נכנסו לעיראק מנשיה. יש תכונה של הוצאת מצרים מאשדוד במכוניות משורינות, מכוניות וגיפים יוצאים עם תותחים. מבית דרס (לא רחוק מבאר טוביה). בשעה 1000 (אתמול) החלו להפגיז גבר מ4- תותחים 25 פאונדר ואחר 100 פאונדר. אין נפגעים (בעיר העתיקה אתמול יותר מ-20 הרוגים). 

בלילה מודיעים (17-0100): פוצצנו פסים בין רפיח תל עריש ב15- מקומות לאורך ק"מ. הנחנו מוקשים בין רפיח וחאן יוניס. באחת וארבעים אחרי חצות כבשו כוחותינו הגבעה 113, השולטת על הצטלבות הדרך בין מגדל ועיראק סווידן, וגוליס וכוכובא. התבססותנו במקום נמשכת, התנגדות האויב היתה חזקה. השלל בגבעת 113 - 6 נושאי ברן אחד (זחלים קטנים) עם תותח 6 ליטראות. 200 שבויים. אניותנו היו על יד עזה - אבל לא מצאו שם כל סירה או ספינה מצרית וחזרו צפונה. בוצעה פשיטה על ברברה מניר-עם מוטרדת בתותחים. הופיעו שוב אווירוני אויב. הם חונים מדרום לאל-עריש. חטיבת עודד ירדה הלילה מהגליל, בתשע בבוקר נמצאה כבר במחנה יונה. היא - סבורים תתפוש המשלטים של גבעתי, וישתחררו שני גדודים לפעולת התקפה. הלילה יהיה אולי מכריע (1030). - מאחת עשרה עד אחת ישיבת הממשלה. - בארבע יצאתי עם יעקב לחזית. ביקרנו תחילה במטה של יגאל, ויחד אתו נסענו למטה של שמעון - בחווה ערבית בצפון הנגב, ומשם למטה של יצחק שדה בג'לדיה. אצל שמעון ראינו ספיטפייר מצרי חג על ראשנו בגובה רב מבלי שזרק פצצה. לגלדיה - מטה יצחק - הגענו לאחר שהמבצרים שלנו הפציצו את פלוגה. ראינו תמרות עשן כבדות עולות מהמקום. עד הבוקר שלטנו לגמרי באוויר, אולם במשך היום נראו כבר פעם 4 ספיטפיירים מצרים, ופעם ששה. הפציצו את גבעה 113 שבידינו. בעיראק מנשיה הפסדנו 4 הוצ'קסים. מצב הרוח של הגדוד בכל זאת לא נפל. בכל מקום שאלו אותי שאלה אחת: כמה זמן יש לנו? יגאל אלון סבור שדרושים לנו שבועיים לבצע מלאכתנו בדרום. לפי ספורי החברים יוצא שהמורל המצרי עלה לעומת המלחמות הקודמות. המצרים התחפרו והתבצרו בכל מקום בצורה המעולה ביותר, יש להם ארטילריה רבה. פונדק הגיע הבוקר לדרום, אבל חטיבתו הגיעה רק אה"צ ולא יוכלו להכנס הלילה לפעולה. בפגישה של יגאל (אלון) עם מפקדיו נשמעה דעה לשנות התכנית האורגינלית, 

אבל יגאל - בצדק - החליט נגד דעתם, וימשיכו לפעול בקו גוליס, חולייקאת, לשחרר לנו דרך לנגב. בשמונה בערב חזרתי לגבעה.