יומנים > יומן - מלא 17/12/1923

{P001} {0079-71} ט' טבת 17 דצמבר אני קורא את יומנו של הרצל, כרך ג'. כמה אומלל היה איש זה בחיי משפחתו. פעם הוא חשב ע"ד מותו. "אם אמות בעוד מעט יתאבלו הורי יותר מכל, פחות מהם, ילדי שיתנחמו בנעוריהם - וכל העם העברי יתאבל"(עמוד 120). את אשתו לא הזכיר כלל... 3« אה"צ. אנו מתקרבים לנמל. עוד מעט יתחיל רעש החף. בקורת הפספורטים, הבדיקה, הירידה, המכס - ענין לשלש שעות. הרכבת הולכת בארבע ועלינו להשאר באלכסנדריה בלי כל מטרה יום שלם. בקנטרה מחכה הרכבת 3 שעות, אלו היתה מאחרת לצאת מאלכסנדריה בשלש שעות אפשר היה מחר בבקר להיות בירושלם. עוד שני גבולים (עד עכשיו עברתי שבעה ) - ואני בארץ שוב. והצפיה לי בארץ היא ודאי לא קטנה מצפיתי אני. פנינה והילדים וכל החבריא. הציר מארץ הפלאים... הנתקבל מרוסיה הכל בשלמות - והעיקר כסף הבנק? חבל שלא קניתי אף ספר אחד לזכאי. האוכל להפנות ולסדר את החומר מרוסיה? בשבת אמסור דו"ח - אחר כך יתחילו הישיבות הרגילות בעניני המשרד, חוסר העבודה והמועצות העירוניות. הוגו ברגמן לא ישבע נחת מהבשורות אשר אביא מרוסיה הבולשבית וגם ולטר פרויס יבוש מבבואתו שאהפך ברוסיה לקומוניסט ראובני ישמח לאיד - יקבל ברצון ובהנאה את הכשלונות. היחיד שיחסו יהיה כיחסי יהיה טבנקין. הוא יבין. הצללים הכבדים לא יאפילו {0079-72} על המאור הריבולוציוני. אברמוביץ יעקם חטמו בישיבת המועצה, ובבת צחוקו הערומה, הישועית במקצת, יחזור על טענותיו של ריבוצקי. אלו היו מסדרים את מסירת הדו"ח בעדן - הייתי נפטר בבת אחת מחובת הרצאה פומבית. על עניני רוסיה לא אוכל לדבר פעמים. אלכסנדריה. ריח הארץ נודף. נגוז הסתיו הקודר, הזועף. כמה טוב לשוב הביתה! עוד שני לילות ובוקר - ושוב אחבק את עמוס וגאולה ותשמח האם - יקירי, כמה פעמים אני עוזב אתכם וכמה עוד אעזוב - ויום יבוא - לנצח. טלגרפתי הביתה על בואי - מה תגדל הצפיה כל יום מחרת, עוד מעט - ואתכם אני!