יומנים > יומן - מלא 18/12/1941

{P001} {0065-42} 18 דצמבר מתחנת הרכבת בנ.י. הבהילו לישיבה "ועידת השלום" שקרא ווייז על-פי הצעתי. התברר שסלומון גולדמן לא בא. טלגרף שאין טעם לבטל זמן בשיחות וויכוחים ריקים. תפקידו של סלומון גולדמן מילא הפעם רבי הלר מסי- נסינטי. אחרי כניסת אמריקא למלחמה יש לבדוק הכל מחדש, ק ודם כל יש להסתלק מענין הצבא היהודי, לרבות הצבא בארץ ... לא כולם תמכו בו - אולם הורגש היסוס כללי. על צבא באמריקא בוודאי אין לדבר - אם כי חבר בית הנבחרים. בינגל הכניס הצעת חוק לתת לצבא היהודי בארץ שמוש "החכר והשאל". הלר טען שהמצב נשתנה לרעתנו לעומת המלחמה האחרונה. אז הרימו על גם עקרון הגדרה עצמית - מודה זו חלפה עכשיו (שונא זח לא תופס שעקרון זה היה אז נגדנו, ואעפ"כ יתמוך וילסון בציונות), ויש להזהר. יש להקים ועד פרווויזורי (מהו קסם שם זה ?) ויכוח רב עורר המו"מ עם הוועד לצבא היהודי, אם כי הדסה החליטה פה אחד נגד כל מגע עם ועד זה. סילוור, ליפסקי, ניומן, לוונטל תמכו ב"איחוד". סילוור הקשה מדוע איחוד עם פשיסטים מוול סטריט (כלומר הועד היהודי האמריקאי) ולא עם ציונים ? ... בדבר הרכב ועד החירום נצטרפו בינתיים ציר הציונים הכלליים לדעת הדסה, לבטל חברות at large ולמנות רק ב"כ המפלגות (למען הבטיח השפעת הקוקום) התנגדתי לכך וביצעתי השארת 7-8 אנשים מקובלים על הכל שאינם כפופים להוראות {0065-43} שום מפלגה והרוב קיבל דעתי. נדרשתי להביע דעתי על קשרים עם הועד לצבא יהודי (אצ"ל) אך סרבתי (כבר הבעתי דעתי פעמים והיא לא נתקבלה), אולם הבעתי דעתי בבהירות על שאר השאלות: תפקיד ישיבה זו היה לדעתי ליכוד כוחות ההנהגה הציונית והתווית קו פעולה ברור. בין המפלגות יש מידה לא קטנה של אחדות. דרושה אחדות-העולה בין מספר אישים. מצבי האישי פה קשה ביחוד עכשיו: בהעדרו של ויצמן אני צירו של העם היהודי לאמריקא - בלי כל סמכות רשמית וכוח של ציר. כאן ביהדות מבוכה - אם כי לדעתי ללא כל יסוד, כי כניסת אמריקא למלחמה הקלה על מצב היהודים ועזרה למעמדנו פה ובארץ - כי הננו עכשיו שותפים למלחמה אנושית. אולם היהודים פה נבוכים, וקבעתי לעצמי (להתנהגותי כאן) ארבעה עקרונות : א) שום דבר לא יעשה באמריקא בניגוד לעמדת הממשלה. ב) לפעול מתוך הרמוניה עם התנועה הציונית. ג) לא לקבל דעת יהודי על עמדת "הגויים" באמריקא - אלא לשמוע רק דעת גוי בעצמו. נסיוני עם תרכים, ערבים, רוסים ואנגלים. הראני שאין לסמוך על סברה יהודית בדבר הלך רוח גויי, אלא לבדוק דעת הנויים בעצמם. ד) לא להגרר אחרי הלך רוח זמני של דעת הקהל. גם לא להתעלם ממנו, אלא לנסות לראות הנולד והתפתחות הדברים. יש יהודים הסבורים שכניסת אמריקא למלחמה מחייבת {0065-44} אותם להסתלק מכל פעולה יהודית, כי כל המאמצים צריכים להיות מוקדשים לאמריקא. לדעתי זוהי טעות, אך הסובר כך ביושר - יש לכבד דעתו, אולם ליהודי זה יש להגיד: אל תתערב בענינים יהודיים. באשר לצבא יש להבחין בין שלשה דברים שונים : 1) צבא יהודי בארץ. כניסה או אי-כניסה של אמריקא למלחמה אינה נוגעת לענין גם לא מה שחושבים כאן לק כך. יהודי א"י אינם כיהודי אמריקא או רוסיה - אלא עם ככל עם, והם יעמדו בלי הפסק על זכותם להלחם בצד לוחם. מבחינה אובייקטיבית כניסת אמריקא למלחמה הוסיפה לנו בן-ברית, ואפשר בכות יותר גדול ללחוץ פה על אנגליה. אולם שום דעה שתתקבל פה - לא תשנה את עמדת יהודי א"י. 2) צבא יהודי מחו"ל בלי השתתפות יהו דים מארצות הברית. כמקודם נדרוש הקמתו - ואין הדבר תלוי אלא בעמדת הממשלה האנגלית. יש קנדה, ארצות אמריקא הדרומיות, אירופה, אסיה ועוד. 3) צבא יהודי בשתוף יהודי אמריקא - זה לא יעשה על-ידינו בלי הסכמת חברינו כאן ובלי הסכמת הממשלה, ורק זה עומד לדיון. במלחמה האחרונה, לאחר כניסת אמריקא למלחמה, נסעתי עם פנחס רוטנברג לוושינגטון והצענו לברנדיס הקמת לגיון יהודי תחת דגל אמריקני בשביל א"י. ברנדיס פנה לוילסון. הנשיא התיתס לדבר באהדה, אבל אמר שאמריקא לא הכריזה מלתמה על תרכיה ואינה מתכוונת לעשות זאת. ולכן דבר זה לא יתכן, ויש לפנות לממשלה האנגלית. {0065-45} במרכז ענינינו הציוניים עומדת הפעולה הפוליטית - לרכוש עזרת אמריקא לציונות. צורך קודם הוא הקמת חזית כללית של יהדות אמריקא. הגופים המשתתפים אתנו בשיחות על תכנית פעולה אינם לדעתייהדות אמריקא, אולם כלפי הממשלה בוושינגטון ובאנגליה - זוהי היהדות, ואם כל אלה יתמכו בדרישותינו העיקריות : צבא יהודי בארץ והקמת מדינה יהודית - יש לדבר ערך רב, בכל אופן, תמיכה זו תסיר מכשול אחד: הסתמכות מתנגדינו בממשלה על חילוקי דעות יהודיים. העיקר - הוא רכישת אמריקא לציונות. פירוש הדבר : א) רכישת הנשיא והאישים הקרובים לו ביותר. ב) רכישת דעת הקהל, כלומר : 1. חברי הקונגרס, 2. גדולי העתונאים, 3. ראשי הכנסיות, 4. תנועת הפועלים, 5. החוגים האינטלקטואליים הליברליים, המתנגדים לגו עכשיו. לשם כך יש צורך בפעולה מתוכנת ומחושבת המכוונת לכל איש וחוג. לציונות יש גלויים ותכנים שוגים, ויש לדעת מהו הגלוי והתוכן הציוני העלול לקחת חוג פלוני או אלמוני, אישיות זו או אחרת. ועלינו למצוא את האישים המתאימים לכך, שיש להם האמונה הרבה בציונות ושיוכלו להדביק באמונתם את האחרים. זה מחייב חבר-אנשים מסורים לפעולה זו. {0065-46} בלבבות, נדמה לי, היה קצת רוגז על כמה מהערותי, כי נפגעה, כנראה, "אמריקניותם" ואינם אוהבים לשמוע מ"זר" עצות בדבר הפעולה באמריקא. הגב' יעקב'ס גילתה את כעסה. אולם אין דבר. נראה אם יהיו תוצאות לשיחות אלו.