יומנים > יומן - מלא 19/08/1941

{P001} {0064-26} l9.8.l לונדון [ פוליה יקרה - ] אחרי טיסת לילה של תשע שעות וחצי הגעתי לאנגליה -בבוקר סגריר וקריר. הדרך עברה ללא הרפתקאות, ורק ההאפלה המלאה והטיסה הלילית העידו שאין שלום בעולם. במכס לא היו לי כל קשיים. חפצי לא נפתחו כלל - לאחר שראו את מכתב הממשלה האר"יית הספקתי לתפוס את הרכבת ברגע האחרון ממש לפני זיזתה, וכעבור שעתיים הגעתי ללונדון. טוב היה לראות לונדון עומדת על תלה. אמנם עוד בהתקרבי לתחנת וטרלו רציתי סימני פצצות האוייב, אולם לונדון קיימת כשהייתה, על קדרותה ואיתנותה, והיא שופעת ומשפיעה בטחון ועוז. התחנה היתה הומיה ומלאה אדם ורכב כבימים נורמליים ובגשם סוחף עשיתי דרכי לסונט-רויאל. ד"ר ק. איך שהוא ניחש את בואי וחיכה לי בתחנה. במלון לא נמצא חדר פנוי, אולם הבטיחו להמציא לי חדר לפנות ערב - ומיהרתי למשרד. מצאתי הכל על מכונו - אם כי כמה בנינים קרובים סבלו לא מעט. לפנות ערב נפגשנו בחדרו של חיים בדורצ'סטר - חיים, לוקר, נמיר ואנכי (בפי אינה באן. שוהה עכשיו בסקוטלנד) - וסיפרתי על הטצב בארץ ושמעתי קצת מחיים על אמריקא. הוא מתכונן לבקר בארץ בסתיו, ולנסוע משם בתחילת שנת l942 לארצות הברית. לקחתי במשרד חומר לקריאה, וב"סוף השבוע" הספקתי לעמוד קצת על המצב שלנו פה. במשרד המושבות יש אטמוספירה יותר טובה. הלורד מוין מקשיב לדברינו ואינו מתנגד למפרע. בשאלת היחידה היהודית הודיע שמצידו אין כל התנגדות, הוא גם מניח - כך מסר חיים - שהספר הלבן לא יקום, ולאחר התפתחות הענינים בסוריה הוא רואה אפשרות של מדינה יהודית. כאילו הוגדר לו שאין ממש ברעיון של טריטוריה אחרת. דוני ושקבורו אינם מטפלים עוד בענינים שלנו במשרד המושבות - ואנשינו כאן סבורים שלא רע הדבר, ואני מסכים להם בזאת. מקומו של ש. לקח פרקינסון ונמיר סבור שהוא טוב מש. - ואיני יכול להסכים בזאת. אולם שנוים פקידותיים אלה אינם מכריעים בכל אופן. - שני הימים הראשונים לאחר בואי היו שבת ויום א' - ו"סוף השנוע" השתלט נלונדון כבימים הטובים ההם. עבר לילה אחד, לילה שני, לילה שלישי - ואין אזעקה, ואין הפצצות כאילו חזר העולם לתיקונו. המלחמה פה לפי שעה מורגשת רק בכותרות העתונים - ובמנות האכל, מלבד כמובן תלבשות החקי טל רוב הגברים והנשים בגיל צעיר. בשבילי היה חוסר האזעקה סנסציה - אולם אנשי לונדון "כבר התרגלו לדבר מאז מאי ש.ז. ועדיין אינם מרגישים בדבר, כאילו זהו סדר העולם". ק.[קונין] הוא אופטימיסט גדול - הוא "יודע" שבאביב הבא תגמר המלחמה, כי תמו אוצרות הבנזין של היטלר, ומפלת הנאצים {0064-27} קרובה. נחיה ונראה. אתמול התחלתי בעבודתי. ביקרתי את מערכת מנצ'סטר גרדיאן והיתה לי שיחה ארוכה ויסודית עם מנהל המשרד הלונדוני -על מה שקרה בבגדד, על המצב במזרח הקרוב, על חלקנו במאמץ המלחמתי, על יהדות אמריקא ועל שאלת היהודים לאחר המלחמה. הבוקר הופיע מאמר Syria and more ראשי במנצ'סטר גרדיאן - של עמוד וחצי - בשם הדן על איגרת ליטלטון ודי-גול בדבר עצמאות סוריה ומעיר: .... We ought to have it clear in our minds that nay scheme which gives still further satisfaction to the Arabs must include justice to Palestine, the abandonment of the White Paper (which has neither legal nor moral validity) and the establishment of a well-based independent Jewish State. המאמר עומד אחר כך על הפרעות בבגדד - שעד עכשיו עברו עליהן בשתיקה כאן באנגליה, והמאמר מסתיים בדברים אלה: "We ought to let the Jews fight for our case as Jews (as the Poles do and the Czechs), to organise them more thoroughly for the defence of their own country ; alittle more of this is now being done, - and to establish a Jewish Palestine that can live,defend itself, and bring home its people,free or persecuted, from any part of the world. Without such a State, which it is our duty to assure, there can be no lasting settlement" שלחתי הבוקר בדואר אויר את המאמר למשה, אבל מסופקני אם בארץ יתנו לפרסמו. בקרוב אני עומד לראות את לורד מוין. לפי שעה הכינותי רשימה על מאמץ המלחמה שלנו בארץ - מבחינה כלכלית, מדעית, צבאית, ונתברר לי שאפילו אנשינו במשרד אינם יודעים הכל. לאחר שאראה את מיניסטר המושבות וידידים אחרים מחוץ למשרר - אקבע תכנית פעולתי ואדע בערך כמה זמן אשאר כאן. הבוקר קבלתי מברק ממשה שנשלחה לי הוויזה האמריקנית, אבל לפני סוף ספטמבר נדמה לי לא אסע מכן בכל אפן. דוד [תראי המכתב לברל ?]