יומנים > יומן - מלא 20/08/1936

{P001} {0132-64} לונדון, 20.8.36 ברל - עמדתי לכתוב למרכז מילואים למכתבי מיום 11.8.36 (ולמכתבי למועצת האיחוד בגנף מיום 18.8.36), אבל באתי לידי מסקנה שבוויכוח האנונימי והסתום אין האמת שלמה וברררה. חברים מאשימים בהזנחה, בחוסר הפעלה, במנטליות של עבודה פוליטית, בעיכוב פעולות - ואין איש מציין בדבריו את האדריסה המסוימת. כלפי מי מכוונות ההאשמות או הטענות. אני רואה צורך הפעם להמנע מוויכוח זה, וביחוד מפני שרציתי לעמוד על כמה מדבריך שנראו לי לא-צודקים וגם מכאיבים. והחלטתי לפנות אליך ישר. אני חותם בשתי ידי על הערכתך בדבר חומר הסכנה של הפסקת העליה ואכזיותה. אני מסכים לגמרי לדבריך על הסכנות הנשקפות מהועדה, אם כי איני יכל להצטרף להערכה האישית של חברי הועדה. .לא שאני שולל את הערכתך אתה - אלא שאיני בטוח שהיא נכונה מבחינה אישית. אנשים המכירים חברי הועדה מעריכים אותם אחרת. איני בטוח כלל וכלל בדיאגנוזה של "מבינים" אלה - אבל אין לי שום יסוד עובדתי לחלוק עליה. ואעפ"כ אני מקבל לגמרי את משפטך החמור - משום נימוקים אובייקטיביים. המסיבות והתנאים של קביעת הועדה, הצורך המדיני שהוליד אותה - קובעים למפרע את סכנתה בשבילנו. אולם אני קובל על כמה מדבריך בבקורת הפעולה שלנו עד עכשיו. אתה מתאונן ש"וויתרנו על פעולה פוליטית צבורית". מי וויתר ואימתי? {0132-65} כולנו משתאים לחוסר התגובה מהגולה. יש אולי סיבות זמניות ומקומיות - אבל יש גם סיבה עיקרית ומכרעת. אין לצפות שההסתדרויות הציוניות לארצותיהן תעשינה בשעת חירום את עבודתן - כשאין הסתדרויות אלו מוכשרות לעשות את עבודתן הרגילה, בימים בתיקונם. כשאין תנועה מחונכת, מאורגנת וכשרת-פעולה בכל ימות השגה - כיצד תתעודד ותעשה מאמצים יוצאין מן הכלל ברגע סכנה? זה שנים אחדות עמדתי על הסכנה הצפויה לציונות מחוסר הסתדרות ציונית, מחוסר חינוך ציוני ומחוסר ארגון ציוני. תנועתנו אנו שקיבלה את הדברים להלכתם המופשטת לא הסיקה מהם את המסקנות המעשיות, ולא נתנה כוחות להקמת תנועה ציונית. השנה הסילו עלי את המלאכה הזאת. פחות מאחרים אני מוכשר לפעולה זו. אך קיבלתי עלי את הדין. לא קיבלתי שום עזרה מהמפלגה - ולא קיבלתי שום עזרה ממך. בזמנים שונים דרשתי משלוח אנשים לארצות, חרדתי לגורל התנועה בארצות העיקריות - אמריקא ופולין, תבעתי וחזרתי ותבעתי, מי מהחברים נענה? זה היה לפני המאורעות. אבל הסעודה בשבת מחייבת הכנה לפני השבת. עבודה זו, עוד פחות מהעבודה הפוליטית, יכלה להעשות במשרד. קיבלתי עלי את העול של המשרד ההסתדרותי, אבל לא השליתי עצמי אף פעם שהתנועה תוקם ע"י הלשכה בירושלים. ביקשתי שליחים לגולה - המזרחי גענה והמציא לי שני בטלנים. מפלגתנו לא נענתה. הרשאים אנו לחכות עד שירעם הרעם? האם אין אנו מכירים את המטלורגיה הארצישראלית שלנו? עכשיו אתה מתאונן על "חוסר אמונה בערך ההסתדרות הציונית" - ותולה זאת ב"מנטליות של העבודה הפוליטית". אני מרגיש בהאשמה זו עוול - כי רחוק אני כמוך ממנטליות זו. ואיני יודע מדוע נהפכתי לנאשם במקום להיות מאשים: {0132-66} ואיני רוצה כלל להיות מאשים. מכיר אני היטב שהחברים שתבעתי אותם לעבודת ההסתדרותהציונית - כי לא המעטתי אלא הפלגתי בערך ההסתדרות הציונית כל השנים האלה - אינם הולכים בטל. אבל כשאתה מאשים - ואיני יכל לקבל שום דברי חבר אחר ברצינות גדולה יותר משאני מקבל את דבריך אתה - ש"השנוי הגדול הזה בהנהגת התנועה לא גרר אחריו את השנויים הדרושים בהפעלת התנועה ובשיתופה בחיים המדיניים", אני תמה לדעת מי האשם. איני כותב את הדברים האלה למען גולל האשמה מעלי. כולנו כאחד אחראים לכול. אבל מפני שאני מרגיש בכובד האחריות הרובץ עלינו בשעה זו - ולאו דווקא בשעה זו בלבד - ומפני שמותר לי לדקדק אתך כחוט השערה, אני שואל אותך: מי אשם בכך? מה בצע בדברים סתומים? נסיתי ואני מודה, במידה לא מספיקה, כי לא אני ולא אתה ולא אחד מאתנו אינו יכל להספיק - לשתף התנועה בחיים הפוליטים, לפני המאורעות, ובשעת המאורעות. עמדתי בקשר עם אישי התנועה בגולה על הענינים הפוליטים, אבל אין זו מלאכה לאיש אחד. מכתבים מירושלים אינם מספיקים. דרוש מגע אישי. דרושים אנשי א"י בנולה. תבעתיאנשים אלה - המפלגה שלגו לא נענתה. אתה לא יכלת להענות. ובמי האשם? אגב, הערכתך על העתונות (עמוד 3 של הפרוטוקול המתוקן מישיבת המרכז 3.8.36) אינה מדויקת. נעשתה פעולה גדולה - שוב, לא מספיקה -ולעתים גם מוצלחת בעתונות האנגלית, ואתה מגזים בחוסר ההשפעה של ההסת' הציונית בעתונותהאנגלית. לא רק המנצ'סטר גרדייאן. ה"טיימס" שרת אותנו שרותים גדולים בכמה הזדמנויות (לא הכתב מירושלים, אלא כותבי המאמרים הראשיים), {0132-67} גם המורנינג פוסט משרת אותנו - לא במידה כזו, וגם אין לו המשקל הפוליטי של הטיימס. מופיע כאן שבועון מיוחד - פלסטין, הנשלח לכל העסקנים הפוליטיים. איני מרוצה תמיד מכיוונו, אבל הוא עושה שרות. מופיעים המון מכתבים מידידינו, והתמונה שיש לך - כפי שאני דן על פי דבריך - אינה מדויקת לגמרי. אבל אני רואה את הלקויים, והלקויים נובעים קודם כל - מחוסר תנועה מחונכת באנגליה. הלוא יש לנו כאן יתרון עצום כלפי הערבים. בכל עיר, וכמעט בכל מחוז בחירה באנגליה יש ירודים וציונים. אלה יכלים להיות אנשי התעמולה שלנו, גם בצבור האנגלי, וגם בעתונות האנגלית. אבל האם דאגנו לחינוך התנועה הציונית באנגליה? ועלי לעמוד גם על הדוגמא שלך: דוב. אני עיכבתי את דוב כאן באכזריות, כי ידעתי כמה קשה לו הדבר. אבל אני התנגדתי בהיותי בארץ לשליחה דוב שנית. התנגדתי אם כי ברור לי שאין איש, לא רק בתוכנו, אלא בכל התנועה הציונית כפי שאני מכיר אותה, שיצליח לעשות בלונדון ובאנגליה העבודה שדוב מוכשר לה. . אני חושב שעשינו משגה כבד שלא הכנסו דוב בהנהלה על מגת שישב בלונדון. אולם אני מודה שבהתנגדותי לשליחת דוב התחשבתי עם עמדתו ועתיד עמדתו של דוב. היה נראה לי שאנו עושים עוול רב לדוב בהריסתנו את עמדתו בעיריה. אסור לנו לזלזל בעמדת אנשינו - לא מתוך דאגה לקריירה האישית, אלא משום התחשבות מרחיקה-ראות עם צרכי התנועה. כשהיה הוויכוח אם לעקור את משה מעריכת "דבר" האנגלי - הכרעתי את הכף נגדך. ולא היה קל לי הדבר. ידעתי חשיבות "דבר" האנגלי, ידעתי חשיבות הפעולה {0132-68} והעזרה שלו ל"דבר" העברי - ולא קל בעיני להתנגד לדעתך בדרך כלל וכלל וכלל לא קל להתנגד לך כשזה נוגע למפעל שאחרויותו העיקרית עליך. והנימוק שלי בהכרעה ההיא היה לא רק שראיתי חובה להענות לתביעת ארלזורוב ולתת לו את העזרה המלאה שהוא דרש, אבל באופן מיוחד מתוך התחשבותי עם עתידו הפוליטי של משה. חשבתי שצריכים לתת לו שנס להתכונן לפעולה מדינית. לא עלה על לבי כמובן שיקרה האסון ונאבד את ארלוזורוב. אבל ראיתי שכל כך מעטים האנשים בתנועה הציונית המוכשרים לעבודה מדינית והיה נראה לי שאנו חייבים להאחז בשנס זה ולהכשיר משה לתפקיד מדיני. במקרה זה נתקיימו תקוותי הרבה יותר משצפיתי. ואין אני רואה הרבה אנשים כדוב בתנועה, ואני חושב לבזבוז חמסני ולחטא כבד לתנועה אם לרגל צרך רגעי - אפילו כל כך חשובה - נהרוס את דוב. אם אנו רוצים להקדיש את דוב לפעולה המדינית בלונדון - נעשה זאת בשלמות. זו תהיה ברכה רבה לתנועה וברכה אולי גם לדוב. כל זמן שאין אנו עושים זאת - אל נערער עמדתו בעיריה גם ביחס לאנשים אין אנו רשאים לחיות מאימפרוויזציות. אני מכיר את צניעותו של דוב והוא אולי יתרעם על הדברים שאני אומר עליו - אבל איני רואה בכל רחבי תנועתנו - ואין צריך להגיד לא במפלגות אחרות - איש שיוכל לעשות בקרב מפלגת העבודה בלונדון, ובקרב כמה חוגים אחרים בלונדון מה שיוכל לעשות דוב. אבל על דוב לעשות זאת בקביעות, ובסמכות מוכרת של ההסת' הציונית. אבל אין לנו רשות מוסרית ופוליטית להקריח את דוב מכאן ומכאן. אפשר לעקור דוב פעם מהעיריה, אפשר לעשות זאת פעמים - בשעת דחק גדול - אבל תנועתנו צריכה פעם לגמור בלבה. מה יהיה עתידו של דוב. בעיני זוהי שאלה גדולה מאוד. אנחנו בוני-מדינה, {0132-69} וכוחותינו הממלכתיים ה כל כך דלים ומעטים - ואסור לנו לשתק את מעט הכוחות שישנם. הייתי מתקשה להכריע מה קודם: ת"א או לונדון. אני רואה בת"א ענין גדול מאוד - מבחינה פוליטית. זהו גרעין המדינה שלנו, ואין זה דבר קל ופשוט הכנת מושלים - לא גבאים ואמרכלים, אלא מושלים מדינאים, ונראה לי תפקיד גדול צפוי לדוב במקום זה. אני רואה גם החשיבות של הפעולה המדינית בלונדון. כרגע זהו המרכז, אבל גם בשנים כתיקונן יש לכך חשיבות גדולה. נכריע כאשר נכריע - אבל עלינו להכריע: פה או שם. כי חייבים אנו לתת יכולת לדוב לפתח מלוא כוחותיו ולתפוס עמדה בתקיימה וגדלה בחשיבותה. אבל מה שאנו עושים: לא פה ולא שם - לא יתכן. זהו בזבוז הרכוש היקר ביותר שיש לנו, הרכוש האנושי. אני מחשיב מאוד את רעיונך על "ספר המאורעות", ואם כי קשה להשלים עם העדרך במושב זה של הוה"פ, נראה גם לי שעכשיו אינך רשאי לעזוב את הארץ. שלחתי ע"י פוליה העתק מכתבי למועצת גנף. הדברים בחלק הראשון של המכתב מכוונים בעיקר לחברינו בארץ, וודאי תקרא את המכתב ותאמר לי אם אתה מקבל דעתי בענין זה. תוכל להראות מכתב זה לרמז ולגיסים אם תרצה. דוד