יומנים > יומן - מלא 20/09/1936

{P001} {0133-21} 20.9.36 שלחנו את ב.ג'. למצרים למו"מ עם יעקב גוסיין. לדוב אין ויזה מצרית, ומחלת דיזנגוף - כנראה אנושה - מונעת בכלל את נסיעתו מת"א. - היתה לשלשתנו (משה, ג'וזף ואני) שיחה {0133-22} לפני נסיעתו. שאלה א) מה נציע להם כמוצא מן המצב הנוכחי. - תשובתי: אין אנו נתבעים לתשובה. לא שאלו דעתנו לפני המהומות ואין אנו חייבים לתת להם מוצא. אילו היינו מגיעים לידי ברית עם הערבים -שכל הקבוצות, החל מרגיב וגמור בפוזי, היו מקבלות - בין שברית זו היא סופית ובין שהיא זמנית, היינו, לדעתי, יכלים לתת להם מוצא. דבר זה אינו ריאלי, כמובן, ואין דאגתם עכשיו עלינו. שאלה ב') מה נציע להם. לדעתי אין אנו יכלים וחייבים להציע שום הנחות, ונקודת המוצא בבירור לא יכל להיות תביעה מאתנו להנחות. אפשר להגיע לידי הטכם אך ורק אם מתחילים מהנחה של עזרה הדדית (במקום הפרעה הדדית). אנו נוכל להציע לערבים מה שנצטרך להציע לשופט ישר, נייטרלי ונבון. שופט כזה יכול לשאול אותנו שלוש שאלות: א) איך נבטיח זכויות הערבים בארץ כיחידים? ב) איך נבטיח זכויות הערבים בארץ כקבוץ לאומי? . ג) איך נבטיח האינטרסים של האומה הערבית בכללה - בנוגע לארץ. . א) מחייב אי-נישול, אי-שלילת עבודה ואם יש הסכם גם עזרה חיובית להטבת המצב. ב) מחייב פריטי בנציגותפוליטית. אמנם בתקופה זו יש בפריטי מבחינה ערבית הנחה ליהודים ולא להיפך, אבל יש בה תשובה מכרעת ל"פחד" הערבי משלטון יהודי. ג) נפתר ע"י פדרציה. {0133-23} אמרתי לג'וזף שיתאמץ לא להביא לידי ניתוק, שימנע מדיון על הפסקת עליה, ואם תתעורר שאלת הגבלה מספרית לא יתן תשובה חיובית או שלילית, אלא ינסה לברר מהו גבול המכסימום של הצד השני. -בצהרים בא אצלי הנקוק, פרופ. להיסטוריה במנצ'סטר. שאלני על קנטוניזציה. אמרתי שגם היהודים וגם הערבים יתנגדו, הדבר סותר את המנדט, ואין לעשות זאת אלא בהסכם יהודי ערבי, ולכן אין זו הצעה מעשית. הסברתי לו עמדתנו בשאלת העליה - לפי יכולת הקליטה. מה נענה לערבים לפחד הרוב? - עניתי: פדרציה. אח"כ שוחחנו על ההסתדרות. הוא הולך לת"א וישהה בה ימים אחדים. יתהה על מהות ההסתדרות, פעולתה ומפעליה. - באה אצלי משלחת ספרדית: אטיאס, אלמאליח, ב.צ. בקרב הספרדים "מרד" - אינם בוה"פ, אינם משותפים בשום דיון. דורשים לספח באי כוחם לוה"פ, לועדה פוליטית וכו' וכו': אמרתי: הוה"פ - מוסד ההסת' הציונית, ואין צרופים חלים בו, ההנהלה תכנס מסיבה של המפלגות לשם אינפורמציה ונזמין גם באי- כוח הספרדים. יוכלו גם לעורר שאלות ולהציע הצעות. - דורשים גם איש לועדה המכינה בשביל ועדת הכתר. -בערב סעדתי אצל הנציב. היתה כמעט כל הפקידות: ז'ונסון, מילס, בומן, הרון, מודי, דיל, בריגדיר ווסן ועוד קצין אחד. הפקידים שינו טעמם ומבקשים ידידותנו. ההרגישו בשנוי בלונדון או פחד ועדת המלך עליהם? ז'ונסון שהיה שכור {0133-24} השתפך באהבתו לתעשיה, והתפאר שהעביר בועדה שיש בה יהודי אחד ושלושה ערבים המלצות לטובת הגנת התעשיה היהודית. כשאמרתי שהצבא יאכל את העודף - אמר: תסמוך עלי. לא אתן שיגעו בו. וסיפר בסוד שבמשך חודש אבגוסט נוספו לו עשרת אלפים לא"י. בומן מרוצה מהישוב החקלאי שלנו - אבל לא מת"א. אמרתי לו בלונדון יש שמונה מיליון תושבים, ומדוע לא יהיה אצלנו לכל הפחות מליון? - אחרי הארוחה דיברתי עם דיל. פניו מפיקים תבונה ומרץ. שאלני על יחסינו עם הערבים, אם יש לי ידידים ערבים ואם אני ממשיך בקונטקט אתם, אם הם מסוגלים להבין אותנו ואנחנו אותם. באמצע השיחה נקראתי לנציב. הנציב שאלני על אנגליה ועל ויצמן. דיברנו על המצב העולמי, וסיפרתי לו על שיחותי עם מפלגת העבודה בדבר צורך הזיון באנגליה. הביע דעתו שאחרי החלטת מפלגת העבודה לטובת הזיון יתרבו המתנדבים לצבא. אמרתי לו שיעצתי לידידינו היהודים להקים גדוד יהודי באנגליה. דיבר בבוז ובביטול על "המנהיגים" הערבים ועל עבדאלה.