יומנים > יומן - מלא 20/10/1938

{P001} {0144-40} לונדון, 20.10.38 לחברי ההנהלה בירושלם - העתק: לגולדמן, גרינברג, רייס, ירבלום, רמז, פוליה, כהנא, קוטרק, קורשר, ברל בשני הימים האחרונים הופיעו שוב בעתוני לונדון ידיעות מדאיגות וקשות, אבל מתברר שאינן מדויקות לגמרי. אמנם במקום העשן שם גם אש - ובהשערות העתונאיות יש יסוד של אמת. אבל לפי שעה לא קיבלה הממשלה שום החלטה יסודית, ובמצב שלנו יש הטבה פורתא, הטבה שלילית. {0144-41} לפי שעה עברו שתי סכנות. א) הפסקת העליה. בימי המשבר החריף, בשבוע האחרון של ספטמבר, היה כנראה נמנה וגמור בממשלה להפסיק לגמרי את העליה במקרה שתפרוץ מלחמה, ולהכריז על כך בפומבי למען הרגע את הערבים ולשמור על ידידותם. הכרזה זו בטלה עם חלוף סכנת המלחמה. ולא רק שלא תבוא הכרזה כזו - אלא בשעה זו אין לחשוש להפסקה גמורה של העליה. עדיין אין לנו כל ידיעה על השידול. אבל המזימה הירושלימית לקבוע מכסימום לעלית הנוער - כנראה לא תקום, אם כי חוששני שיחמירו עכשיו הרבה יותר גם בעליה זו. ב)הקמת מדינה ערבית. יש להניח שאין דבר זה אקטואלי בשעה זו. תרועת הנצחון של מכנסי הקונגרס הערבי בקהירו היתה מוקדמת. רק עתוני ביברברוק תומכים בהצעה זו. תופיק סוויידי נסע מכאן בידים ריקות - עד כמה שדרישתי העיקרית נגועה. סכנה זו, לדעתי, לא עברה בהחלט ולגמרי. כי יש צורות רבות ואפשריות שונות להפיכת א"י למדינה ערבית. לפי שעה ברור שאין הממשלה האנגלית מוכנה להסתלק משלטונה בארץ ולמסור הרסן בידי הערבים. אבל אין להניח שירד ו לגמרי מהפרק תכניות של שלטון עצמי בצורה זו או אחרת. אופטימיזם מופלג בנידון זה לא יהיה מוצדק בשום אופן. אבל סכנה חריפה של הקמת מדינה ערבית ובקרוב - אינה - לפי שעה. הטבה פורטא זו יש ליחס לגורמים אחדים: 1) חלוף סכנת מלחמה דחופה. בחדשים הקרובים מובטח השלום באירופה, ואין פחד הערבים מאיים כל כך, ואפילו מבחינת האוריינטציה הערבית (בשלטת כמקודם במשרד החוץ) אין הכרח בוער לספק מכסימום הדרישות הערביות. לממשלה יש עכשיו שהות לעיין במתינות ובלי חפזון בדרכה לעתיד. 2) אחרי המפלה הפוליטת והכשלון המוסרי שבהסגרת ציחוסלובקיה לנאצים אין רצון לחטוא שנית ולהפקיר היהודים. גם אלה השמחים גם אלה השמחים ומתלהבים מ"נצחונו" הגדול של צמברליין בהצלת השלום (אם כי איש איננו מבין לשם מה בא כל "המשבר" אם היו מוכנים להסגיר הציחים) - {0144-42} אינם יכלים להסתיר את בושתם מהבגידה המחפירה בעם דימוקרטי ומיוחד. ולא קל לחזור מיד על בגידה - ביחס לעם היהודי. 3) פעולתנו בלונדון. הצהרתנו הקצרה והנמרצה והתשובה של משה לטלגרמה הבריונית של נביה אל-עזמה - עשו שליחותן. רויטר פרסם הודעתנו בכל האימפריה. השיחות המרובות והתכופות עם מיניסטר המושבות, המשלחת הפרלמנטרית לממשלה, עזרת העתונות (מנצ'סטר גרדיין, טיימס, דיילי טלגרף - לפי מדרגת התמיכה, אם כי אל לפי סדר החשיבות) התגייסות היהדות באנגליה ולחצה המאורגן על נבחרי הפרלמנט - לא עלו בתוהו. 4) התגובה האמריקנית. חברינו באמריקא נענו הפעם לקריאת ה- .S.O.S שלנו באופן נמרץ, אפקטיבי ומוצלח. קשה להגזים גם באקטיביות הנאמנה שלהם וגם בערך הפוליטי של פעולתם. גם העתונות האנגלית וגם הממשלה נתרשמו לא מעט מהעמדה של ציוני אמריקא, הלא-ציונים (מברק האמריקן גואיש קומיטי), גויי אמריקא וממשלתה. יש אמנם עתונים (כ"ניר איסט") הטוענים נגד "התערבות" זו וכופרים בזכותה של אמריקא להתערב, והמנסים לשוות לכל התגובה אופי "ציוני," תגובה של חלק מהיהדות האמריקנית. אולם בחוגי הממשלה עשתה התערבות זו רושם. אין היא קובעת, אבל היא משפיעה: בכל אופן היא מסייעת לידידינו המעטים שבממשלה ומחזקת ידם. במקצת עזרה גם התגובה של הדומיניונים: דרום אפריקא וקנדה. לורד טווידסמואיר הבטיח לכתוב בעצמו לאישי הממשלה, וגן גם סמיטס. כתוצאה של גורמים והשפעות אלו לא נעשה לפי שעה שום דבר מכריע נגדנו. זאת אומרת שלעת עתה אין לממשלה עדיין שום מדיניות ברורה וקבועה לא לשבט ולא לחסד. אף בענין החלוקה אין עדין שום החלטה. כנראה שלא נכונה הידיעה. של הדיילי טלגרף מיום אתמולשתכנית החלוקה הוסרה כבר מעל הפרק: הקבינט לפי הידיעות שיש בידי כרגע, לא דן אתמול בשאלה זו. הרפורט עוד לא הוגש לו - אם כי אני משער שהו אנמצא כבר בידי מיניסטר המושבות. כנראה שרוב חברי הועדה הם נגד חלוקה, אבל רק הבוקר הודיע פקיד גבוה במשרד המושבות שלא יתכן להגיד היום שדבר החלוקה הוסר מעל הפרק. {0144-43} אע"פ כך אני מניח שהחלוקה בשעה זו אינה אקטואלית - אם כי לא אומר שאין היא עלולה להיות אקטואלית בימים הבאים. יש לציין לחיוב את עמדת הממשלה שקודם כל יש לדכא את המהומות - ושאין לנהל מו"מ עם הצדדים עד שיחזור השקט והבטחון. הקלון של "כיבוש ירושלם" היה כנראה קשה לשאת אפילו לממשלה זו, ויש רצון לחסל את האנרכיה. התעמוד הממשלה ברצונה זה עד הסוף? האם לא יתחדשו "תכסיסי ווקופ" לאחר משלוח שתי הדיוויזיות של דיל? האם לא יצליח המופתי שוב, בראותו כי כלתה הרעה לכנופיות לסדר "שביתת נשק" כאילו מרצונו החפשי? ימים יגידו. לפי שעה נקדם ברצון את הכוון הזה - אבל אל נשלח את נפשנו: אם הדכוי יצליח - יגישו לנו חשבון. גם העתונים הדורשים חיסול המרד בכל מחיר ובמהירות - מרמזים שעם הקמת הסדר יהיה צורך לעשות הנחות. ואיש לא מתכוון להנחות לנו. מחוץ לתכונה לקראת השלטת הבטחון אין לממשלה עדיין שום קו פוליטי. אתמול נתמנתה ע"י הקבינט ועדת-משנה לטפל בשאלה האר"ית. לפי שעה אין בידי כל ידיעות מסויימות על הרכב הועדה ועל הצידה שהכין לה מיניסטר המושבות. מחר או מחרתיים אולי אדע שמץ. על יסוד קטעי שיחות ושמועות אוכל לשער לעת עתה השערות אחדות: 1) בעליה לא יחול לפי שעה שנוי עקרוני. היסוד שנתקבל למעשה ביולי 1937 - אלף לחודש - כנראה ישאר גם להבא, - עד שתקבע מדיניות יותר ברורה. לא קראו לזה ולא יקראו לזה political high level , אבל מגשימים ויגשימו את הפייליאטיוו הראשון של הועדה המלכותית. הלחץ שלנו ושל חברינו האמריקנים שעמד לנו לקרוע גזירת הפסקת העליה - לא עמד לנו להרחיב העליה; גם "ידידנו" וינסטון צ'ורציל שיצא היום במאמר גדול נגד החלוקה ובעד המשכת המנדט מציע "לתת גם לערבים הבטחה חגגית, אשר תוכנס אם אפשר להסכם שהיהודים והערבים יוזמנו לחתום עליו, שהמכסה השנתית של העליה היהודית לא תעלה על כמות ידועה, לכל הפחות במשך עשר השנים הבאות." זהו רעיונו של סמואל, והחוגים העוינים אותנו עושים עכשיו מאמצים גדולים - וכמה יהודים מסייעים להם, - להביא את הממשלה לידי קביעת אחוז סופי אחוז של מיעוט, של הישוב היהודי, אשר עליו אין לעבור. אין זה עדיין הקו של הממשלה - אולם סכנתו רבה וחמורה. קו זה אומר למעשה - מיעוט נצחי. {0144-44} והסכנה האי שיקיימו את הקו הזה - מבלי להכריז עליו, ואולי גם מתוך שלילת סטטוס של מיעוט באופן פורמלי. מכל הסכנות הצפויות לנו אני רואה בהגבלת העליה הסכנה החמורה ביותר. איש אינו יודע מה צפוי לעולם בשנים הקרובות. אילו שנויים אפשריים לא רק ביחסי העמים - אלא גם במשטר הפנימי של העמים. התפרצות מלחמה עולמית - שהערבים כל כך מתפללים לה - תעמיד אותנו שוב בפני סכנת הפקרה והסגרה גמורה. אנו עומדים לא רק בפני עולם ערבי אויב ומזדיין - אלא גם בפני שתי מדינות אדירות הרוצות בחורבננו. היטלר אינו רק אויבה ומחריבה של היהדות הגרמנית. משאת נפשו הסדיסטית והקנאית היא השמדת היהדות בעולם כולו. מוסוליני הולך בעקבותיו בפוליטקה האנטישמית - אבל יש לו עוד ענין מיוחד בא"י כחלק מהים התיכון. מטעמים פוליטיים ונימוקים נפשיים שונים - הרי שני אלה הם אויבינו בנפש. אולם לא נוכל לעצום עינינו בפני התפשטות האנטישמיות גם בארצות הדימוקרטיות ובתו באנגליה. האומנם זהו מן הנמנע שאנגליה תנך בעקבות גרמניה ביחסה ליהודים? לפני שנים אחדות לא הייתי מאמין בזאת, אין לי עכשיו הבטחון האופטימי הזה. אין לשער א השנוי העצום שאחרי הסכם מינכן, ומי יודע אם לא ידביקני אף הגל האנטישמי בטרם נספיק להתבצר בארץ כדי לעמוד בפני כל רוח מצויה ואינה מצויה? הפסימיסט יאמר: גם ישוב של מיליון יהודים לא יעמוד לנו, אם לבה של אנגליה יתהפך עלינו: אבל אני מא שישוב גדול בארץ יהיה כשהוא לעצמו גורם כביר בהחזקת ידידות אנגליה וכתריס בפני התפשטות האנטישמיות בעולם. ואם אנחנו חלילה נעשה משגה אשר יביא לידי קיצוץ אפשריות העליה בשנים הקרובות - אנו מתחייבים בנפש העם העברי. וכל ימי היותי בהנהלה לא ראיתי צו יותר קדוש ודחו ממאמצים בלתי פוסקים להרחבת העליה. הצו הזה קדוש עכשיו בעיני שבעתיים. 2) אין להוציא לגמרי מן החשבון - למרות המסקנה של רוב ועדת החלוקה - את אפשרות הפתרון, או חיפוש הפתרון מצד הממשלה, בכיוון של חלוקה, איני מניח שהממשלה הזאת {0144-45} תגש בקרוב להקמת מדינה יהודית בחלק מן הארץ. יתכן שתכנית פיל - לא רק בפרטיה, אלא גם בכללה, נקברה, לחדשים הקרובים בוודאי שהיא קבורה, אבל אין זה מן הנמנע שהממשלה תנסה לחפש פתרון, זמני או"סופי" , בקנטונוזציה, חלוקה לאזורים, סידורים פדרליים. הקמת מוסדות של שלטון עצמי מחוזי, וכדומה. אין לי ידיעה מוסמכת שיש מחשבות כאלה בחוגי הממשלה אבל יש שמועות כאלה, ומחשבתנו הציונית צריכה להתעמק בשילוח אלה. 3) יתכן שיעשה נסיון להביא לידי הסכם ערבי-יהודי. אני מניח שאין עדיין לממ שלה החלטה בענין זה, אבל מיניסטר המושבות מתהלך זה כמה זמן בתכניות כאלה. מקודם דיב על הסכם עם אבן סעוד. אבל אין הוא יכול להתעלם מקיום עיראק והתענינותה בשאלת א" ביחוד לאחר הצעדים האחרונים של תופיק סווידי. נורי יושב כאן עכשיו ולו עוזרים כ עסקנים ערבים - ואנגלים ואולי גם יהודים. ונשמע רעיון על ועידה ערבית יהודית. מצד הערבים - נציגי המדינות הערביות, מצד היהודים - הסוכנות ועוד כמה "נכבדים" יהודים. ויש השאלה על נציגות ערבי א"י. בכמה שיחות הודיע מיניסטר המושבות שהוא לא יכיר במופתי. אמירתו זו היתה אולי כנה, אבל מיניסטר אומר היום כך, ומחר - אחרת. האדמיניסטרציה בארץ בטוחה שבקרוב יחזירו את המופתי ויכירו בו כבנציג הראשי של ערבי א"י. אם ועידה כזו תקרא - קשה להניח שיעשו זאת בלי נציגות ערבי א"י. אלף - מפני שנציגי המדינות הערביות יעמדו על כך. בית - מפני שאחרת אין מי שיתח בשם ערבי א"י, ואין מי "שימציא את הסחורה". גימל - מפני שהפקידות בארץ תדאג לכך גם לאפשרות זו עלינו להכון. כאן בלונדון שוחחנו בינינו לא מעט על אוונטואריות כאן יש שתי שאלות: א) העלינו למנוע - במידה שזה תלוי בנו - קריאת ועידה כזו? ב) העלינו להשתתף בה - לכשתקרא? לדעת י אסורה בשאלה זו גישה דוגמטית. אם הממשלה תכריז על ביטול החלוקה ועל אי ה מדינה יהודית - יראו הערבים, ובראשם המופתי - בהכרזה זו נצחון עצום ,ובצדק!) {0144-46} לעצמם, וקשה להעלות על הדעת שהם יהיו מוכנים לעשות לנו ויתורים ולהסכים אפילו לעליה מוגבלת שתוכל לספק אותנו אפילו במקצת מן המקצת. הרפורט של ששון על שיחות עזת דירווזה הוא מאלף מאוד מבחינה זו, גם "השוללים" שלנו מבינים עכשיו שקבורת תכנית המדינה היהודית בחלק מן הארץ היא נצחון של המופתי, נצחון בלי מרכאות כפול ולמה יוותרו לנו "המנצחים"? הערבים היו מוכנים - בכל אופן למראית עין - לבוא אתנו בדברים כשחרב החלוקה היתה תלויה על ראשם. ומבלי שהממשלה תודיע לערבים שהיא חמשיך במנדט ובעליה יהודי איני רואה כל סיבה ויסוד לאפשרות של הסכם. אולם אם הממשלה תחליט לכנס "שולחן עכול" ערבי יהודי קשה יהיה להמנע מהשתתף בו. אנו הצענו לא פעם דבר כזה, ומועצת הסוכנות האחרונה קבלה החלטה מפורשת להציע זאת לממשלה, והממשלה יכלה להגיב לנו שזוהי בעצם תביעה יהודית. לא רק כלפי הממשל אלא גם כלפי הרבה יהודים נעמיד עצמנו במצב קשה, אם נסרב להענות להזמנה כזו. ואי מצבנו הפוליטי מזהיר כל כך שנוכל להרשות לעצמנו לוכסוס כזה. תנועה אינה יכולה ל במדיניות שלילית בלבד. אבל עלינו להזהר מכמה סכנות ולהזהיר את הממשלה על כך: א) מתן סטטוס רשמי ופורמלי למדינות ערב בקביעת גורלה של הארץ. א"י היא ארץ מ נד ולהלכה בכל אופן אין אנו רשאים לוותר בקלות אפילו על זכות של נייר ומעמד פרינציפיוני בלבד - כל חברות חבר הלאומים (ואמריקא) יש להן מעמד לגבי א"י. ב) קיפוח זכות הסוכנות, רק הסוכנות היא נציגה הרשמי של היהדות. הסוכנות רשאית להזמין את מי שהיא רוצה, ואם ועידה כזו תקום ונשתתף בה, - אנו מעונינים בשתפם ש כטח מגדולי ישראל, אף אם אינם חברים רשמיים בסוכנות, אבל הם צריכים להיות מוזמנ רק על ידי הסוכנות, ורק אלה יוזמנו שאנחנו נהיה בטוחים בעמדתם ובנאמנותם. אבל מניעת שתי הסכנות האלה בלבד לא מספיקה. ועידה אשר תקרא על יסור "לוח חלק" נ לכשלון למפרע, ולא עוד אלא יש בה סכנות פוליטיות חמורות. {0144-47} צריך שיהיה ברור למכנסי הועידה ולמוזמניה שהצהרת בלפור קיימת, והמנדט עומד בתקפ ואין הממשלה מוכנה לגזור עלינו סטטוס של מיעוט, או שהעליה תקוצץ. איני ממצה עדיין את כל היקפה של שאלה זו, אבל אלו וום העיקרים שיש לעמוד עליהם, ושהחברים פה רואים הכרח בשכירתם, ואשר גם נמסרו למיניסטר המושבות ע"י ויצמן. בשבוע הבא, לאחר שובו של ו-ן מפריס, תתקיים שיחה עם מיניסטר המושבות, ואולי נשמ כבר אז דברים יותר ברורים על תכניותיו ודעות חבריו בועדת הקבינט. אני מניח שהממשלה לא תמהר עכשיו לקבוע קו ברור. ויהיה לנו זמן לדון ולהתיעץ. דבר אחד ברור לי - בכל התנאים ובכל המסיבות ובכל הדרכים שבהם תנסה הממשלה ללכת בחדשים הקרובים (אני סבור שהדיון של הממשלה והדיון שלנו עם הממשלה ימשך חדשים - אם כי אין לי יסוד מספיק לקבוע זאת בוודאות); דאגתנו העיקרית בתקופה הקרובה צ להיות נתונה לביצורו של הישוב ולחיזוק כוחנו המשקי, הכמותי, הצבאי. אפילו אם הממשלה תגיע למסקנה "סופית" - איני מאמין ששאלת א"י תפתר בחדשים האחרונים פתרון סופי - ולו גם פתרון "סופי" לעשר או לחמש שנים, יותר מבכל זמן אחר נמצא העולם כ ועולמנו הקטן בתוכו במצב של השתנות מתמדת, העולם לא היה אף פעם פחות סטטי מא ר וכיווננו העיקרי והיסודי בתקופה זו מחויב להיות - תגבורת מתמדת בכל הדרכים, בכל האפשריות, בכל הצורות ובמגמה ברורה וקבועה: התכוננות ליום הזעם והדין הגדול. בפעולתנו ו.התישבותית צריכה עכשיו לשלוט מגמה ברורה, מגמה איסטרטגית מדינית: נקודות חדשות בגליל העליון והמערבי: בסביבות ירושלם (כיבוש ההרים) ולאורך כביש ירושלם תל-אביב. גס המפעל החרשתי צריך להתנהל מתוך מגמה זו: פיתוח החרושת המיכנית והחימית. יצירת בתי מלאכה ותעשיה לחלקי מכוניות, טנקים ואווירונים. עלינו להכשיר עצמנו לשמש כוח צבאי ומלחמתי, לא רק מבחינת רבוי כוח צעיר יהודי בארץ ואימונו הצבאי, {0144-48} אלא גם מבחינת יכלתנו החרשתית, כמו שהאנגלים למרות רצונם היו מוכרחים לה בחדשים האחרונים - כי המשטרה הערבית מעלה בהם, כך עלינו להבא לידי כך ש יותר חמורה תהיה אנגליה מוכרחה להשען עלינו, על אנשינו ועל חרשתנו, עלינו גם להתאים את החקלאות שלנו לימי-צרה ו הבטיח לישוב מינימום של צר במקרה שהארץ תנותק מהעולם הגדול. עלינו להרחיב ולבצר מעמדנו בים: להרחיב נמל ת"א ולהגדיל ישובה היהודי של הפנית העליה העירונית לעיר זו, עלינו לפתח את ההתחלות שלנו באוויר: לאמן יותר אנשים שלנו להיות טייסים אווירונים נוספים. אם הפתרון (בתקופה זו!) של השאלה האר"ית תדחה - אל נחמיץ את ימי המעבר. החמור העתיד לפרוץ - מי יודע אם בעוד שנה או 'שנתים - צריך למצוא אותנו וחזקים משהננו עכשיו. - שלכם ד.ב.ג.