יומנים > יומן - מלא 21/02/1939

{P001} {0188-57} 21 פברואר היה יום "צפוף". אתמול באה בפי ותבעה עמדה תקיפה. לפי הידיעות בידה עומדים להסגירנו לערבים - ואין לנו אלא להפסיק השיחות, שאין כוונתן אלא להרדים ולרמות אותנו. שקלנו וטרינו(לואיס, משה, סטיין , בפי ואנכי) ובאנו לידי מסקנה שאין לעזוב את השיחות, אלא לעמוד איתן ולהודיע שאין אנו יכלים לדון על הצעות מ.מ. לפני הפגישה עם הממשלה. בערב - סעדנו ערבית אצל בטלר: חיים , משה, פרלצוויג ואנכי. בכלל גילה בטלר ידידות יותר רבה ממלקולם, ואין הוא תפוס פחד הערבים כחברו. אולם בדבריו רמז שיש תכנית על "עצמאות" א"י - אם כי לא למעשה, אלא להלכה. ממשלה אר"ית עם "יועצים" אנגלים שבידם יהיה כל הממשי, ונציב עליון עם זכות ויטו ו"פריטט" בין יהודים וערבים. הבנו על חצי ערבים - וחצי... יהודים ואנגלים... בפגישה עם הממשלה אח"כ בסנט-ג'ייס פרט מ.מ. הצעותיו (כפי שמסרן לי בשיחה בשבת): עליה עד 40-35% במשך עשר שנים במקרה של ויטו, פחות מ35%- במקרה של חוסר ויטו. לגבי קרקע תחולק הארץ לשלשה אזורים: באזור אחד תאסר בכלל התישבות יהודית, באזור שני תוגבל , באזור שלישי תהיה חפשית. גודל האזורים ומקומם נשאר סתום. בדואל המלולי שנמשך למעלה משתי שעות בין מ.מ. ובין חיין היתה ידו של מ.מ. על העליונה. והישיבה נגמרה בלא-כלום, ובדחית המשך אולי עד השבוע הבא. {0188-58} בסוף השבוע תכין ועדת הקבינט הצעות מסוימות. בקבינט השבוע עוד לא ידונו על מדיניות א"י.בסוף הישיבה קבע לנו מ.מ. פגישה (לשלשתנו: חיים, משה ולי) להיום ב5.15- בארמון סנט גיימס. לפני כך נקבעה פגישה עם הליפכס במשרד החוץ. לפני לכתנו למשרד חוץ סעדנו יחד בקרלטון. חיים, בניגוד למצב רוחו לפני שבוע, היה שרוי בהרגשת נחיתות. הרגיש כנראה ברפיונו בדואל האתמולי. התרעם על ה"רדיקליזם המזויף" של בפי ולואיס... באנו למשרד חוץ בשלוש. הוטל עלינו לחכות זמן רב. בחדר היו תלויות קריקטורות של גריי, סליסבורי, רוזברי,רוסל,דרבי ושאר מיניסטרי חוץ במאה התשע עשרה. הליפכס קיבל אותנו במשרדו - חדר גדול, מרווח ומפואר. בחדר מצאנו להפתעתנו את מלקולם.הם כנראה התיעצו זמן מה לפני כניסתנו. מ.מ. התנצל שיצטרך ללכת באמצע,כי יש לו פגישה עם הערבים והעתונות; הוא רק פתח בהצעתו, שמע את הליפכס, חוסר התשובה של חיים ותשובתי - ונפרד. הכתבתי השיחה לחוד - אך לא יכלתי להכתיב תשובתו של הליפכס - כי גמגם, התנצל, סתר עצמו, ולא יכלתי לעמוד על דעתו... התסלק כאילו מהפילוסופיה של "צורך אדמיניסטרטיבי דוחה זכות מוסרית" - אך קשה היה לתפוס את הסברתו-הצטדקותו. מה שאמרתי להליפכס לא הייתי מסוגל ומוכן להגיד לגוי אחר, אך למרות הצביעות האובייקטיבית שבפלוסופיה שלו הרגשתי באדם זה איש הרוח. יש לו אוזן קשבת לתביעה מוסרית, ואפשר להגיד לו מה שאין להגיד למלקולם או לקונליף-ליסטר או לצמברליין. הדברים נדמה לי נשארו לא בלי עקבות. {0188-59} חיים שנתפס לחולשה בשמעו הצעת מלקולם התעודד בהמשך דברי, והשלים אותם באופן נאה. היזכרו בהזדמנות זו במעשה שבתי-צכי האומר הרבה... כשיצאנו ממשרד חוץ ובטיילנו זמן מה בגן סנט- ג'יימס התנצל על הרפיון שתקף אותו ואמר כמהרהר בקול רם: האם רפיוני בא מתוך [כתב יד ברוסית] או מתוך נכל ombemcmbeHHocm ופחד בארבע וחצי סרנו ל"בית" - לתת שערך קזלט למשלחת היהודית , ומשם נסענו לסנט ג'יימס. מצאנו את מלקולם בטלר ופקידים אחדים של משרד המושבות. מלקולם השלים הרמזים של בטלר מאמש: המדינות הערביות רוצות בעצמאות א"י - לאו דווקא ממשית, ורק בתנאי זה ישפיעו על ערבי א"י להסכים לעליה יהודית. לא הזכיר עדיין לערבים על רעיון הויטו, ועשה מאמצים להפגש.