יומנים > יומן - מלא 21/12/1941

{P001} {0065-48} 21 דצמבר יום א' טלפנתי הבוקר לוושינגטון לפ.פ. - שיתן לי שעה באחד הערבים הקרובים - כי עלי להתיעץ אתו. שאל אם שעה או שעתים ? אמרתי שלי תספיק שעה, אם הוא לא ירצה יותר. קבע לי הערב - ובשלוש וחצי יצאתי ברכבת לוושינגטון ובתשע בדיוק דפקתי בדלתו - והוא בעצמו פתח לי. הראני שלושה כרכים עבים של ניירות ואמר בהתנצלות: בכרכים אלה צרורים חיי אדם אחד. התלויים עכשיו בי, ויש לי ענינים גם מחוץ לבית המשפט. אמרתי לו: יש לי מושג כל שהוא מהמשפט העליון בארצות הכרית, וגם ידעתי שהוא מטפל בענינים ואישים מחוץ לבית המשפט. ולא הייתי מתפלא או מתרעם אילו הפגישה נדחתה, ומצדי בודאי לא יואבד זמן. {0065-49} יש לי שני רעיונות - אחד כללי והשני נוגע רק לנו : 1) גורל העולם לאחר הנצחון, אולי למשך דורות אחדים, יהיה תלוי באמריקא - בעצמאות המחשבות ובתבונה של מנהיגי ארץ זו. אבל אין אני אחראי לכך. 2) עניננו הפעם יחיה תלוי באמריקא יותר מאשר באנגליה - וזוהי שאלת חיי מולדתו. בבואי הנה רציתי לעמוד על המצב כאן בטרם אתחיל בפעולה, ולפני שבועים ביום א' הגעתי למסקנות, לאחר שנתבררה לי התמונה הפוליטית הכללית כאן - ביחס לעניננו - מבחינה אמריקנית וגם אנגלית, כי היה תשוב לי לדעת איך המצב פה נראה לאנגלים, סוף סוף האנגלים הם בעל, הדבר שלנו. אולם באותו יום קרה מה שקרה בפורל הרבור - ואמריקא נכנסה למלחמה ... המצב הכללי וגם מצבנו הוטב ע"י כך - אולם ראיתי צורך לחכות זמן מה ולראות איך יפלו הדברים. עכשיו הגעתי למסקנות, ובקצרה הן אלה : מחלקת חוץ כאן היא נגדנו, ונוקטת בערך בקו של משרד המושבות ומשרד חוץ הבריטי. בכניסת אמריקא למלחמה הם ינסו להשפיע על הערבים והצנור יהיה אנשי האוניוורסיטה הערבית, ושוב האוריינטציה הערבית תתגבר. האיש היחיד המכריע - הנשיא. הוא ידיד היהודים, אבל הוא רואה במפעל הציוני דבר יפה ולא רציני, שאין בו תשובה לשאלת הפליטים החמורה. זוהי גם עמדת בנו שחפר עכשיו מהארץ, וזוהי דעת אשתו. אמנם חזר עכשיו שטינהרט ממוסקבה וביקר בדרך בארץ {0065-50} ונתרשם מאוד ממה שראה ומסר רשמיו לנשיא ואמר לו שאין לסמוך על האנגלים ושהוא צריך להיות המגין על היהודים, אבל עובדה יחידה זו לא משנה המצב. אולם נשיא זה אינו פועל דווקא בדרך אורתודוכסית, ונוסף על הצנור הרשמי הוא משתמש גם בצנורות מיוחדים, אישיימ, שולח שליחים מיוחדים או ממנה שנדיר לא דיפלומט מקצועי, והללו יכלים להיות ידידים, כגון בוליט. יש גם חוג של מתקני עולם המחפשים סידור חדש לשאלות {0065-51} אני בבחינת ציר העם היהודי - בהעדרו של ויצמן - בלי סמכות, מעמד וכוח. אולם יש לי case שאני מאמין בו ושעבדתי לו כל חיי, ואחריותי עכשיו עלי, ועלי לעשות מה שבידי לעשות. ברצוני לרכז חבר צעירים היודעים ארץ זו - כי לי אין ידיעה מספיקה, פחות מאשר אני מכיר אנגליה - ולאדנן ההסברה בחוגים המכריעים. באתי אליך כליוסף - אמנם לא במצרים ולא אצל פרעה - בשביל שני דברים , הדרכה - ועזרה. ידעתי טרדותיך - ולא ארבה להטרידך. אבל כשאפנה אליך - פעם בשבוע. בשבועים, חתן לי הזמן הדרוש. עכשיו תענה מה שיש לך לענות. ענה: המצב הוא כאשר תארת. יש לעשות עבודה. ולך יש לא רק האמונה - אלא גם החכמה. יש לי אמון מלא אליך. אני אעשה אשר ביכלתי. אמנם עכשיו עבודתם תהיה קשה. אמריקא נכנסה למלחמה ובמשך חדשים יהיו שקועים רק בענין זה. אגלה לך סוד - אם כי מחר יתפרסם : היום בא הנה צירציל עם חבר גדול של מומחים, לתכן תכניות מלחמה. המרכז עובר הנה. אולם צדקת: יש כאן אנשים שאפשר לרכוש. יש מגמה של נול-דול, ויש להסביר להם עניננו. יש לברוא אטמוספירה של הבנה ואהרה. הסכנה הערבית ישנה. יש נטיה ל"פשט" את הענינים. והציונים האמריקנים אינם מסוגלים לעבודה. זה עשרים שנה הוזנחה הפעולה. אפילו ברנדייס לא העריך הסכנה הערבית. אך פעם לא רצה לשמוע על הערבים. והם אינם יודעים הענינים. אניאעזור לך. יש לי {0065-52} אדם אחד - צנוע, דל-מראה, נחבא לכילים, אבל אדם חשוב, יודע הכל, חריף, נבון, בעל קשרים, מבוסטון, שמו דוד ניילס. הוא יהיה לך לעזר. הוא יקשר אותך עם כל האנשים הדרושים. בעוד שבועיים אזמין אותו - וגם את בן-כהן, ובמושב ארבעתנו תרצה ביתר אריכות על המצב ועל ענינינו - לי היה מספיק הקיצור, אבל להם תסביר ביתר הרחבה, ונעבד אז תכנית פעולה. אמרתי לו שבדעתי לעבור הנה בעוד שבוע, והייתי רוצה לקדם את הפגישה, הסכים לכך. הציע לי להפגש עם חבורות סטודנטים בקולומביה. הרוורד וייל - הסכמתי. אמרתי לו שבדעתי לעסוק פה בעיקר רק בשני דברים: פעולה פוליטית, כאן בוושינגטון. ופעולה בקרב הנוער היהודי. לפני צאתי לוושינגטון היתה אצלי נעמי צרטוב, מהדסה הצעירה, וסיפרה לי על תכניתם לכנס קונגרס של הנוער. נדברתי אתה על פגישה עם הדסה הצעירה ועם מועצת הנוער הציוני.