יומנים > יומן - מלא 22/02/1938

{P001} {0139-53} 22.2.28 הערב - ארוחה אצל אמרי. סעדו : אטלי, סינקלר, קזלט, סיידביטם, ווגווד, מק-מיכל, ג'ימי, חיים ואנכי - וכמובן האושפיז, אמרי. מאורעות שלושת הימים האחרונים היו בעוכרינו. לרגל התפטרותו של עידן נתקיים היום הוויכוח הגדול בפרלמנט על הפליטיק החיצונית ושני האריות שבחבורה היו עסוקים בפרלמנט - לויד גורג ווינסטון. גם אסל היה נחפז, וכמהו - סינקלר. חוששני שאמרי בעצמו היה נמנע לבוא אילו הדבר לא סודר בביתו. זהו גורל הפעולה הפוליטית שלנו. לא קל לסדר מסיבה כזו - ובאים מאורעות בלתי צפויים והופכים הקערה על פיה. בתחילה חששתי לנוכחותו של מק-מיכל - אבל לבס ראיתי שטוב היה הדבר. מסיבת זו עצמה נצטרפה - במקרה - משתי מסיבות מיוחדות. קזל הז ין לערב את מק-מיכל לסעוד אצלו מתוך מחשבה שגם חיים יזדמן. ואמרי סידר פגיש אנש י הבית. למנוע את הפיזור הוסכם לאחד החבר - במסיבה אצל אמרי. כשהרבר הוכן ל היה מושג ממה שעלול להתרחש - וטוב שלא ידעו. השיחה הפוליטית החלה בראשית האחרונה כי אטלי היה צריך לשוב ל"בית" ולא יכל להשא לאחר גמר הארוחה. ואמרי ביקש מפני כך את חיים להגיד את אשר בפיו בראשית ה ארוחה. אפילו לבני אדם קשה לעשות שתי שליחיות בבת-אחת - לאכול ולהרצות - ואפי לאכול ולהקשיב. הפעם נעשה הדבר. חיים הרצה על הדבר הממלא אוחו בשעה זו - על ניפ כוח הערבים וערכם וזלזול כוח היהודים וערכם. סקר המצב בעירק, בסוריה, בסעודיה ומצרים. סיפר על שיחתו עם מילס למפסון - שנשלח עכשיו ירושלמה לתהות על המצב - ו הבהלה שקמה כנראה בקבינט בנובמבר או דיצמבר ע"י הרפורטים של שליחיהם בארצות ערב ווגווד כדרכו העיר בחריפות שכל הנרגנות סודרה ע"י בן-דודו רנדל, קטולי ואנטישמי מובהק, שתודה לאל העבר עכשיו לסופיה. אמרי ניסה להסביר מתוך נסיונו בקבינט איך הדברים נעשים: הקבינט על פי רוב הוא "עם הארץ" גמור בשאלות המופיעות לפניו, ודעת המיניסטר הנוגע בדבר מתקבלת. אס מש מה מתעוררת התנגדות לדעתו - יכל המיניסטר המעונין "למעביר" את דעתו - אם הוא מת במקרה שגס המתנגד מתעקש - בטוח המיניסטר בנצחון אם הוא ועוד שנים-שלושה מאיימים בהתפטרות. אם הוא לבדו נכון להתפטר - הוא נכון לכשלון - (ויומים אחרי פיטורו של {0139-54} אידן לא היה צורך להכיר זאת בעובדה כשאין הכרעה כדעת המיניסטר המעונ לרוב הבירור וההכרעה לידי שלשה ארבעה מיניסטרים "נייטרליים" - כלומ להם שום מושג על הענין הנידון, והללו כמובן מסדרים "פשרה", לא מתוך שהפשרה טובה ורצויה, אלא כדי לצאת חובת שני הצדדים. וכך הוא משער נו הלבן" החדש. - קזלט, הקרוב למלכות, העיר שהפעם השיג בילי יותר מ"פשרה" כזו שדיבר ושאל את ויצמן: מה יהיה אם במקום הגליל יחנו לכם פיצוי טריטוריאלי א חיים ענה - לא מבלי תמיהה קצת מצדי - שיהודים קיבלו את כל דבר החלוק ואם יש איזו אפשרות שהיא להביא אותם לידי הסכמה הרי זה רק אס תכנית ולא להיפך. עד כמה שהוא יודע לא ימצא אף יהודי אחד שיסכים למה שזוממ עכשיו לעשות למדינה היהודית. (ושוב שמחחי ותמהתי, שלא הגיד כל מה שי זה). מישהו שאל מה יהיה עם הועדה תעבד תכנית שהיהודים ידחוה? חיים אמר שהוא חושש שלשם כך שולחים את הועדה: יעבדו תכנית שאין לקבל יאמרו שהיהודים הם introctable. איני יכל להגיד מה יהיה אז - אבל טו הסבורים שעם היהודים אפשר לעשות הכל. במשך השנתים גילו היהודים כוח גם מפני רצונם לא להכביד על אנגליה וגם מפני אמונתם שסוף סוף לא יבג הדבר האחרון יתברר שהיה מוטעה כמובן שכל אלה העומדים עכשיו בראש היה והדברים שמנענו עד עכשיו יקרו, ואז יראו גם אלה הסבורים שאנו כמות מ בחשבון. תוך כדי השיחה נתברר יותר מה היה מהלך הדברים במשלחת לראש הממשלה ומ המושבות. ווגווד - ראש המשלחת ומארגנה - עשה משגה והזמין הרבה צ ביניהם גס שונאים ואדישים. ליידי אסטור, למשל, שנצטרפה למשלחת טענה "יתרבו עולים - יחרבו מחוסרי עבודה". על צמברלין עשתה המשלחת רושם. מצויד בתזכיר כשהשיב למשלחת. לאלה שטענו שלממשלה אין מדיניות ברורה השיב שלדבר אין שחר. הממשלה החליטה על תכנית חלוקה, וזוהי מדיניותה. היה ברור ששאלת א"י לא נהירה ואינו מכיר לגמרי את הענינים. גור אמר ינהגו בהתאם למצב הכלכלי. {0139-55} ואז העיר דנמן: ז"א לפי עקרון יכולת הקליטה הכלכלית. וגור - לפי דברי ווגוו אמר: כן. (ואם כי שמעתי דברים מפורשים אלה מפי ווגווד - עדיין אני מפקפק בנכונותם). השיחה נסבה שוב לערבים. סינקלר הזכיר שוב דברי צמברליין שזו טעות לחשוב שרק האפנדים מתנגדים לציונות (דברים אלה םיפר לי ביתר אריכות בשיחתו אתי לפני אחדים) ושאל - עד כמה באמת גדולה ההתנגדות? חיים ביטל (ולא הסכמתי לו בלבי) ההתנגדות ההמונית. וחזר לענין הארצות השכנות. בינתיים תמה הארוחה ואטלי ברח. סוף סוף נפתח פיו של מק-מיכל - ואז התחיל לד החלק החשוב שבמסיבה זו. מ.-מ. מבטל לגמרי את ענין המלכים והארצות השכנות. א מחשיב את הערבים שמחוץ לא"י - כגורם בשאלה האר"ית. הנגודים ביניהם והאינטרס העצמייםשלהם שקולים כנגד תמיכתם כביכול בעבר א"י. את א"י וערביה אינו יודע הוא יודע היטב את הערבים. השאלה היא כמה כבדה התנועה בארץ גופא. עצם השתתפו כוויכוח היה הפתעה בשבילי, ומכיוון שכך נכנסתי אתו בשיחה. יצאנו מחדר האוכל וחזרנו לספריה שבה נפגשנו לפני הארוחה, ושוחחתי אתו עד שע ביתו של אמרי. אמרתי לו שכמעט כל ערכי מתנגד לנו - מפני שהוא ערבי, מפני שה מושלימי, מפני שאינו אוהב זרים ומפני שאנו שונים ממנו בכל. אולם רוב הערבים קודם כל לאינטרס העצמי שלו, ויש להבדיל בין דרגות ההתנגדות: ההמון בכללו ה היא רגשית בלבד, ואינה עומדת בפני טובת הנאה או פחד מהשלטון - אס יש שלטון. יש מיעוט שהוא נכון להלחם, מפני שהתנגדותו קשורה בשאיפה של שלטון. אבל שאלת אינה לוקלית, ואין לדון עליה רק מבחינת המסיבות המקומיות. יש עבר, יש פרובל יהודית, יש התחייבות אינטרציונלית ויש אינטרסים בריטיים יותר רחבים. מ.-מ. שהוא מסכים לגמרי לדברי. הוא מכיר היטב הערבים. אבל כלום תוכל א"י לפ שאלת כל היהודים? אמרתי לו אני יכל לדעת רק מה שאפשרי בדורנו. בתקופה הקרוב רוצים להציל אח הדור הצעיר שביהדות מזרח אירופה ומרכזה - וזה אפשרי. זוהי ש שני מיליון יהודים. אם אין זו רק שאלה כמותית בלבד - זוהי שאלת קיומו הלאומ החפשי של העם היהודי. {0139-56} מ.מ. העיר שנדמה לו ששנינו טועים - כלומר היהודים והערבים. "אתם נחפזים יותר מד - הערבים סבורים שיעכבו לגמרי התפתחות הארץ". ושוב ראיתי שאנו נתקלים בקיר: אין האנגלי מבין מה בשבילנו הזמן. אמרתי לו: תאר בנפשך שתקרה מלחמה עולמית - אין הדבר נמנע ורחוק כל כך. אס נהיה מרובים בארץ - נוכל לעמוד ואולי גם נהיה משען לכם. כשניהיה מועטים - אנו עלולים להשמט וגם לכם לא תצמח כל תועלת. הוא לא השיב על הדברים - אך אין זאת אומרת שהוא הסכים להם. לבסוף ניגש אמרי. השאלה היא היסטורית, אמר. אלכסנדר מוקדון כבש את המזרח - ונוס הצלב ניסו לכבשו. אלכסנדר הצליח - נוסעי הצלב נכשלו. אלכסנדר הנחיל תרבות יוון למזרח - נוסעי הצלב היו אפיזודה. כניסת היהודים לארץ - זוהי תרבות אירופ במזרח. השאלה היא אם כאלכסנדר או כנוסעי הצלב. רוב האורחים ברחו עוד לפני כך, חיים, סיידבוטם, מ.-מ. ואני היינו האחרונים - ובעשר וחצי הלכנו. מהשיחה הערב נתברר לי לכל הפחות שאין מ.מ. מתנגד למפרע, שידיעתו את העולם הערבי אינו דווקא דבר רע (אם כי אולי לא בכל דבר סוב), שהוא רחוק מאוד מטיפוסו של צנסלור, שהוא accisble , ויותר קרוב מבחינה אנושית לטיפוסו של ווקופ (אם כי אולי נופל ממנו מבחינה זו) - אולם בשאלת ה- pacc ( חוששני שיהיו לנו אתו הצרות הרגילות שעם כל אנגלי, גם כשאינו שונא. - חזרתי ממסיבה זו לא לגמרי בלי סיפוק כל שהוא.