יומנים > יומן - מלא 22/07/1937

{P001} {0138-39} 22.7.37 משה ואליעזר - עמדתי כמה פעמים לכתוב לכם בענין הלא-ציונים, אך לא עלה בידי לשלוף עצמי מהחרדה והדאגה והשקיעות כדבר הגדול. אנו עומדים היום אחרי תום הפרשה הראשונה - ועד הק כמעט שאין מה לעשות (אם לא יפלו מהומות בארץ), ואם כי אני עיף ורצוץ ומתהלך בקו רב אני חייב לכתוב לכם מלים אחדות בענין הקטן - מפני שייכותו לענין הגדול. אין תועלת בבקורת העבר. לדעתי עשיתם משגה כבד בלונדון במו"מ עם וורבורג. למרות הנימוקים ולמרות כל התביעות מהארץ להעביר לירושלם את מושב הוה"פ הייתם צריכים ל על מושב הועד האדמיניסטרטיבי בלונדון, ולא להסכים בעקיפין לדעת וורבורג שהוא - הסוכנות המורחבת. אך את הנעשה אין להשיב. אולם יש להמנע משגיאות חדשות. ואני רו כשגיאה מסוכנת את כל השיקולים והנימוקים המחייבים כאילו התפשרות עם התביעות של וורבורג. גם בימים כתקונם היתה סכנה רבה, וקודם כל לעמדת הפועלים בישוב ובציונו בהשלטת וורבורג בהנהלת הסוכנות (ופיפטי-פיפטי הוא שלטונו של ורבורג - פלוס השפע גדולה של התאחרות האכרים), אולם כרגע יש חשבון יותר ברזל ומכריע. החלוקה היא עובדה. רק דבר אחד עלול לבטל עובדה זו: הסכמת היהודים להשאר מיעוט נצחי בארץ. מי שאינו רואה זאת הוא עוזר מוחלט. נוכח עובדה זו מתגוששים שני הכוח (או המגמות) העיקריים בעם היהודי: הציונים והמתבוללים: עצמאות יהודית או תלות בחסד עמים. קרב היסטורי זה מתקרב עכשיו לשלב מכריע. רגע כזה לא היה בהיסטוריה שלנו, מלבד אולי פעם אחת - בתקופת החשמונאים. כל מעשינו ויחסינו ברגע זה מחויבי להיות מודרכים בצרכי קרב מכריע זה. אין אני מתעלם לגמרי המהוויכוח הפנימי בציונות: בעד ונגד חלוקה. הוא די רציני וטרגי, אם כי במקצת מנופח ומלאכותי, אבל אין זה וויכוח בעד ונגד מדינה יהודית, אלא וויכוח איך להבטיח את הקמתה של המדינה היהודית. הוויכוח בינינו ובין וורבו (ואנשיו), אם כי לכאורה אף הוא מתנסח כאילו במחלוקת בעד ונגד חלוקה, הרי ביסודו ושורשו וויכוח בעד או נגד מדינה יהודית. ברור לי שאנו עומדים על סף המדינה, אבל {0138-40} מהסף ועד המדינה יש עוד סכנת, מכשולים ומוקשים: מצד הערבים, מצד האנגלים ומצד הוותיקן, מצד מוסוליני ואולי עוד מצד מי שהוא. על כל אלה נתגבר. הסכנה החמורה ביותר היא מצד היהודים - הרואים במדינה היהודית סכנה לרכושם, מעמדם, זכיותיהם והשפעתם. סכנה זו נעשית יותר חמורה באשר בראש החותרים נגד מדינה יהודית עומדים לא מתבוללים גמורים ושונאי-ציון מובהקים, אלא חובבי-ציון למחצה לשליש ולרביע, כסמואל, ולי כהן, וורבורג וסיעתם. במלחמה זו נגד אויבי התקומה המדינית של עם יש חייבים אנו להסיח דעת מכל חשבונות אחרים, אם גם חשובים וכבדים כשהם לעצמם: אינטרסי קרן היסוד, התחרות מוסדות הג'וינט באמריקא ובארץ וכדומה. אל יחשוד בי אליעזר שאיני מעריך שוויו של כסף. איני גם מזלזל בנזק המשקי והמדיני שפעולה עצמ של הגוינט בארץ עלולה לגרור אחריה. אולם שום דבר אינו שקול כנגד הנזק והסכנה שיאהודים אלה עלולים להמיט בשעת-גורל זו על עתידו המדיני של העם היהודי. וכשם שלא יעלה על הדעת של איש מאתנו למכור את ירושלם בעד כל הון שבעולם - כך אין להעלות על הדעת שנעמוד בסכנה הקטנה ביותר את אפשרות הקמת המדינה היהודית חמורת הנדבות של ורבורג וחבריו. שלחתי לכם את שיחתי עם הכסטר. כשאמרתי לו שבכל שאלת יסוד פוליטית רק הקונגרס הציוני יכל להכריע - ועל הלא ציונים לקבל ההכרעה הציונית או להסתלק, אמר לי, שבתנאי זה אין כל טעם לבואם של וורבורג וחבריו לצוריך. עלי להוסיף כאן מה שלא אמרתי לו, אבל חשבתי בלבי כששמעתי את תשובתו: אני מפחד שבכל זאת יבואו לצוריך. אני רואה בדאגה רבה את הכבדת הבירור הציוני וההחלטה הציונית בשאלת החלוקה ע"י הצטרפות אויבי המדינה היהודית למתנגדי החלוקה בתוכנו, שכל התנגדותם נובעת רק מחרדה למדינה יהודית יותר גדולה. יותר מבכל זמן אחר מוטב שהציונים יהיו לבדם ויבררו ויחליטו מתוך חשבונות ושיקולים ציוניים טהורים. {0138-41} גם בלאו הכי אני חושב את הצעת הכסטר על צרוף שבעת הלא-ציוניס להנהלה כבלתי אפשרית וכמסוכנת. חלק מהקנדידטים שלו לא יתכן כלל אבל אילו היה גם מציע את האנשים הטובים ביותר מבחינה אישית - לא היינו הפעם יכלים לקבלם, כי אנשים אלה יהיו כפופים ללא-ציוניות של הלא-ציונים, וברגע זה אסור לנו לעשות כל פשרות עם לא ציונות. צרי לי שאיני יכל מתוך עייפות למסור לכם התרשמותי משני הימים של הוויכוח האר"י בפרלמנט. אם להסיח את הדעת מהמסקנות הפוליטיות המעשיות של הוויכוח - שלא כולן חיוביות לדעתי, - הרי עצם הוויכוח הרציני הזה בפרלמנט הגדול ביותר שבעולם על גו א"י וגורל העם העברי היה בו דבר-מה מתפארת משיחית לרגעים היה נדמה שלא פרלמנט אנגלי גווי - אלא קונגרס ציוני עומד לפניך. היה ברור שמפעלנו הארצישראלי גורלנו ההיסטורי הטרגי, חזון גאולתנו - יש להם משקל לא קטן בעם האנגלי המשונה הזה. אין אנו לגמרי מיותמים בעולם הרחב, שברובו אינו מבין ואינו אוהב אותנו ובחלקו שונא אותנו עד טרוף-הדעת. יש לנו גם ידידים וחסידים - וגם מעריצים. אך אין ליחד על זה הדבור במצב של לאות גופנית ונפשית שבו אני שרוי. שלום רב לכם. אם גרינבום עודנו בירושלם - תראו גם לו את המכתב. ד.ב.ג. לאחר שחתמתי המכתב ראיתי המברק של משה השואל לתוצאות הוויכוח. הוויכוח בלי ספק הרים קרננו והגביר עמדתנו המוסרית והמדינית. כמעט חרג לגמרי את רעיון ההבל והרש על מניעת רעיון הנמל בתל-אביב. הוסיף משקל רב, עצום (אולי מכריע) לתביעת ירושלם אפשר בלי ספק תיקונים בגבולין - אבל חוששני גם אפשר בדיקת ענין הגליל. דבר זה מדאיג אותי ביותר. בכלל היה בוויכוח ברכה רבה - מלבד נאום הקלון של סמואל. {0138-42} עכשיו: אם תנועה ציונית קטנה, חלשה ומדולדלת, ומפעל ארצישראלי מצער חוללו פלא ז מה תעשה מדינה עברית אפילו קטנה, בנויה על חלה ועם יהודי מאוחד סביב דגל ציון המחודשת? עוד יתכנו לנו גדולות ונצורות!. בבוקר צלצלה לי בפי בחרדה רבה שהוויכוח בפרלמט וההחלטה שנתקבלה בבית התחתון מסכ את התכנית. לא התיחסתי תחילה לדבר זה ברצינות רבה, אולי מפני שלא הייתי נוכח בסוף הוויכוח בשעה שנתקבלה ההחלטה. אולם מהשיחה שהיתה אחרי הצהרים להנרי עם א.ג. מתברר שאמנם הסכנה אינה קטנה. הקבינט זועם על א.ג. הם הסכימו למדינה יהודית בהיסוסים רבים. אחרי הכשלון בפרלמנט הם מלאים רוגז, והנטיה לקבל את הקו של סמואל מתגברת. א.ג. סבור שזוהי הסכנה הגדולה ביותר הצפויה ליהודים בארץ (וקשה לבלי הסכים לדעה זו!) ואם גם ועדת המנדטים תדחה הצעת החלוקה - תקבל הממשלה דעתו של סמואל. א.ג. מוכן לבקורת פרטי ההצעה, ולא איכפת לו אם ועדת המנדטים תדרוש תיקונים. הוצא שהועדה לא הניחה מקום ליהודים לעשות וויתורים, משום כך יקשה הוויתור מצד שני, אולם יש מקום לשנויים, ואם ועדת המנדטים תעמוד עליהם יש מקום לדיון. אבל אם ההצ תדחה כולה - אין לממשלה אלא קיצוץ העליה, ושנוי המנדט בכיוון זה. - חיים טלפן מפריס שמגנס עומד להפגש עם משרד החוץ הצרפתי - כמובן נגד החלוקה. י להניח שמה שדיבר סמואל לא אמר על דעת עצמו בלבד. האינטרנציונל הלא-ציוני הוא כנ אקטיבי - יותר משידוע לנו, ולא רק בבירה עולמית אחת. - בכתבי היום המכתב למשה ואליעזר לא ידעתי כמה המצב חמור. - ברוד. נוסע הערב לבריסל להפגש אם אורטס. מסרתי לו שיחת הנרי וא.ג. ואמרתי לו שנאמר ברורות לאורטס שהיהודים לא ישלימו עם הפליאטיבים" - ושרצוננו הוא שהועדה תבקר אח הרעיון המרכזי של הרפורט ואת פרטי הצעת החלוקה, מבלי לשלול אותה ביסודה ותדרוש תיקונים (גבולות, ירושלם, סוברניות וכו'). {0138-43} יתכן שא.ג. מחמיר למען הפחיד אותנו, אולם הסכנה ריאלית, ויאהודינו לא יבלעו את המדינה היהודית בנקל - וכוחם להזיק לא קטן. נצטרך להפגש שוב עם ידידינו במפלגת העבודה. - לאחר נאומו של ארציבלד סינקלר - שהיה הנאום הטוב ביותר בפרלמנט - נפגשתי אתו בחדר האוכל. ברכתיו על נאומו. אבל העירותי על הסכמתו לנאום סמואל, שניתנה אולי מבלי עיון מספיק בדבריו. שום יהודי נאמן לא יקבל הצעת סמואל - ואם הממשלה האנגל אינה רוצה לקיים המנדט באמונה וגם לא להקים מדינה יהודית מוטב שתשליך יהודי א"י הימה, מאשר לדון אותם להיות מיעוט במדינה ערבית. נסבול גלות ופוגרומים בפולין א גרמניה - אך לא מיעוט בארץ. סינקלר הצתדק שלא שם לב לדברים אלה של סמואל, והוא מסכים בהחלט שלא יתכן לדון היהודים להשאר מיעוט והוא מבין שהיהודים לא יוכלו לק הצעה כזו והוסיף במרירות: הוויכוח בפרלמנט יהיה תמיד לטובתם. הנימוקים והצדק והסימפטיה הם על צדכם - אולם הפקידים והמעשים הם על צד הערבים... הייתי יכל להוסיף: גם היאהודים.