יומנים > יומן - מלא 22/09/1940

{P001} {0062-01} סקיטיה , יום א , ,22.9.40 יט אלול חש אחרי כמה וכמה הבטחות שנתבדו יצאתי אתמול לליוורפול לשם הפלגה. המכתב של עידן שחכינו לו במשך כל השבוע שעבר לא הגיע עדיין, ויצאתי מלונדון מבלי דעת בדיוק מה קבעה הממשלה בדבר "יחידה יהודית" - ואי; לי לפי שעה אלא עדותו של חיים. ערב צאתי קבעתי עם ד.מ. "קוד" מפורט שיאפשר להודיע לי תוכן המכתב - אם יגיע ולכשיגיע. גם אם אקבל כל דברי חיים - איני יודע אח שני הדברים העיקריים: א) יעוד היחידה: - להשלח למזרח או לא? ב) מעמד היחידה ביחס 1) לשפה, 2) לפיקוד, 3) לזיקה לסוכנות, 4) לדגל, 5) להימנון. יום לפני צאתי נפגש לואיס עם ביטלר, וזה אישר שמדינות ערב מציגות עכשיו תביעות ביחס לארץ, מצדים כנראה מרבה ללחוץ. ומשרד החוץ עומד בנידון זח במו"מ עםלויד. ניוקומב, לדברי חיים, הוחזר כבר מהמזרח, אך גם הדבר נכון - אינו אומר כלום. יששם אחרים. לפני צאתי נתתי הוראות ללוקר ובקשטנסקי שיעמדו על המשמר להבטיח הוצאת היהודים הזרים כאנגלית מכלל החוק החדש שהודיע עליו אטלי בדבר מתן זכות חוקית ל"ממשלות" הברית באנגליה להטיל מרוחם על נתיניהם המתגוררים באנגלית. בשיחת הפרידה עם חיים שהתי לו דאגתי הקשה למצב נציגותנו בלונדון. שלמעשה הוא יחידי, ורק לואיס מסוגל במידה ידועה לשקול ענינים מדיניים {0062-02} בשכלו הוא, ושא"י לא תקבל את דעת חיים - אם בשאלה רצינית יקבע הלכה שלא כרצון הארץ ומבלי להתיעץ אתה תחילה. וחיים ביקש לשלוח מי שהוא מהארץ - אבל אילו אפילו אפשר יהיה לשלוח מי שהוא לא יתוקן המצב. אין לחשוב על הרחקת חיים מלונדון בימי המלחמה, ותיקונו אפשרי רק אם בלונדון ימצא חבר אנשים עצמאיים שימנעו מלמפרע כל קביעת מדינית על דעתו היחידה של חיים, וגם דיונו היחיד עם הממשלה, כמו שהיה בימי ועידת לונדון, ואיני רואת עכשיו כל אפשרות להושיב בלונדון חבר כזח. ולפי שעה אין תקנה ללונדון. הודעתי לפני יציאתי מלונדון למשה שהוא טעה בהבנת הטלגרמה שלי מלפני שבוע על החלטת חיובית במשפחה. הילדים "יתחנכו בלונדון" - כאילו הכוונה היא לקדרים בלבד. רמזתי לו שחיים סבור שקיבל הבטחה שהיחידה תשלח לסירת. אך איני בטוח בדבר, ושאיני מקבל שאר שיקוליו נגד משלוח אנשים מהארץ - אלא השיקול היחיד: יעוד היחידה, ושמשום כך אין אני עדיין מתווה דעה לשלוח או לא. לפני צאתי קיבלתי טלגרמה חדשה מפוליה שעמוס לוחץ ודורש הוראה פיר. עד עכשיו עכבתי אותו מהתנדבות סתם, כי צפיתי ליחידה יהודית בארץ. מכיוון שנאלצתי לצאת מלונדון בטרם יש לי ידיעה ברורה מה טיב המפנה החדש, ומי יודע אם אדע (כי עכשיו אין לדעת בבטחה אט אגיע לניו-יורק, וגם אם אגיע - אס הדבר יתברר בקרוב) הוריתי לעמוס שיתיעץ עם משה היודע על המצב כפי שהוא עכשיו - ועל יסוד ההתיעצות והאינפורמציה יהיה לו חופש פעולה. {0062-03} לקחתי אתי בצאתי כמה תעודות וספרים - שלא נבדקו על ידי הצנזור. ללויד הבטיח לי מכתב ללורד לוטיאן וחייתי סבור שעם מכתב כזח ביד, לא יעשו לי קשייט. דנבי מזכירו "הציוני" של לויד הבטיה שהמכתב ישלח לי בשעה חמש ביום ו,' ערב צאתי. אולם מהמשרד הודיעו שהמכתב לא הגיע - וחשבתי שניירות' וספרי "בסכנה," אולם ממשרד המושבות טלפנו לי שהמכתב נשלח, ולינטון הביא אותו בתשע בערב, כשרעמו תותחי ההגנה אדירות. יצאתי אתמול בבוקר, בעשרה אחרי תשע, בדיוק לפי "השידול." תחנת יוסטון עמדה על תלה, והתנועה היתה כבדה ורבה, כאילו אין כלל אווירונים ופצצות להיטלר. אולם בטרם הגענו לליוורפול הרגשנו שחללו קיימים. לפני ל-ל היתה המסילה ניזוקת, וחוברתנו לעשות קפנדריא למנצ'סטר, והגענו לל-ל באיחור של שעתיים. מיד הביאו אותנו לנמל, כשראו את מכתבו של לויד ללוטיאן לא בדקו אותי יותר, וחפצי לא נפתחו כלל. מיד עליתי לאניה. באחת וחצי בעירה אותי קריאת אזעקה, שוב אווירוני השטן. האזעקה נמשכה עד ארבע, ובכל זאת הספקתי לישון הלילה שמונח שעות, מה שלא עשיתי כבר זה כמה. - סיימתי חיום בארבע וחצי אח"צ, במצב של אזעקת, אח הפרק הראשון (611 חרוז) של איליאס. {0062-04} כשנתברר לי - עם השנוי בממשלה בעשרה למאי - שעלי להשאר בלונדון זמן בלחי מסוים כי הגיעה עת לעשות, עמדה לפני השאלה, במה אסתום את החלל של הפנאי שלי? והחלטתי לנסות ולרכוש ידיעה אלמנטרית ביוונית. לא עלה בידי להשיג מורה ללימוד הקריאה, ובלי מורה כבדה המלאכה, אולם השגתי ספר למוד למתחילים - - , ביקשתי מידיד מאוכספורד לרשום לי האלפא-ביתא היוונית - ולאט לאט רכשתי כמה ספרים יוונים, ונסיתי לקרוא. ההתחלה עשיתי ב19- למאי. לא בכל יום יכלתי ללמוד, אולם בזמן האחרון, כשהחלה ההפצצה החמורה על לונדון והאזעקות נתרבו - גדל הפנאי של. ו"תורת יוון" השכיחתנו שתי צרות כאחת: אווירוני האויב והכשלונות בברייס רוסל סטריט... מאז קראתי ספר "בראשית" כלו בתרגום השבעים(?), פרקים במדינה של אפלטון, תורת פירון של נוסטיס אמפיריקיס, כמח סעיפים בהגיונותיו של מרקום אבריליוס, קטעי הפילוסופים הקדמונים (תוצאת דילם) - וראשית הומר. תרגמתי (בעזרת מילון) שירים אחדים של ספו ואנקריאון. בשני החדשים הראשונים חיה נדמה לי שאני מתקדם, אולם בשני חחדשים האחרונים נתברר לי יותר ויותר שאני יודע מעט מזעיר, ושהמלאכה לא קלה. אולם, גמרתי אומר להמשיך - עד שאדע לקרוא ברהיטות ובלי עזרת מילון הספרות הקדומה עד אריסטו (וזו הספקתי לרכוש בלונדון - ולפי שעה השארתיה שם). הפליאה היוונית מעסיקת אותי זח כמה וכיצד קרה הנס ובמשך שתים-שלוש מאות שנה {0062-05} (משש עד שלוש לפני ספירת הנוצרים) זרח ביוון גאון אנושי בכל מקצועות התרבות האנושית, כאשר לא לפני כך ולאחר כך...