יומנים > יומן - מלא 22/10/1939

{P001} {0170-42} ירושלים, 22.10.39 בישיבת ההנהלה הבוקר יכולתי בפעם הראשונה למסור סקירה יותר מלאה על הענינים בלונדון על יסוד החומר שנתקבל בסוף השבוע. מסרתי גם על הצעת לונדון בדבר הרוויזיוניסטים. בתשובה לשאלותי בדבר הטלגרמה של לוקר (יומני מה17- לח.ז.) נתקבלה תשובתו של משה: "לאלף - לא, לבית - לא ידוע, לגימל - ההצעה מקורה בפרופסור ברודצקי. הדבר לא נמסר עדיין כלל לוייצמן ולא יימסר עד שלא ידעו את עמדתנו פה בירושלים. סבורים שהוא יהיה נוטה להתנגד לכך, אבל אין חושבים שהתנגדותו תהיה נמרצת. לדלת - הצעה זו נוסחה עוד בטרם שהיה ידוע על השיחה של כצנלסון עם ז'בוטינסקי. המניע לטלגרמה היה בואו של שרתוק ללונדון. הנימוק הוא שיירשם הדבר שמצדנו באה הצעה של איחוד והאחריות מוטלת על הצד השני. הרעיון הוא לעשות את הצעה מבלי כל בדיקה מוקדמת, ואם אנחנו נסכים כאן יפנו לצד השני בהסכמתו של וייצמן". נתקבלה הצעתי שאין כל יסוד לפנות לרוויזיוניסטים בהצעה מסוג זה ושמוטב שברודצקי יבוא בדברים עם ש'בוטינסקי ולראות אם יש איזו נכונות מצדם לאיחוד,רק אז נדון על תנאים. וויכוח תמוה קצת נתעורר בהנהלה לרגל הצעתילהכריז שביתת הפגנה נגד המיכסה שנתפרסמה בעתון הרשמי לעליה של לא יהודים בלבד. מתוך נימוקים פנימיים וגם נימוקים חיצוניים יהא זה אסון אם נעבוד בשתיקה על פגיעה זו. לא יתכן שהישוב יתרגל לקבל מכות כאלה בשקט. על העתונות אין לסמוך, כי פיה סגור על ידי הצנזורה, וגם אין זה ענין רק לתגובה של עתונאים, כל יהודי בארץ חייב להשתתף בהבעת התמרמרותו. אם לא תבוא תגובה בולטת נקי על הממשלה לפרסם גם את חוק הקרקעות. לתמהוני התנגדו להצעה שמורד, איסישקין ואפילו הרב פישמן. הוחלט לפנות ללונדון לשאול את דעתם ואז נשוב לדון בשה, ומיד לאחר הישיבה שלחנו טלגרמה זו למשה: "דוד הציע לערוך שביתת הפגנה במשך שעות אחדות על סגירת העליה היהודית ופירסום מיכסה רק לבלתי יהודים. מהנימוקים: א. השלמה עם גזירה זו תקל הדרך לגזירת הקרקע. ב. הישוב יתחנך לבלוע הכל בשקט. יצחק תמך בו, אמיל הביע חשש שאין לעשות זאת בשעת מלחמה. החלטנו לשוב ולדון לאחר שתחוו דעתכם. אלגרפו אי דעתכם. ההנהלה דנה בהצעת הפרופיסור והתנגדה לתכנה וגם בממוקיה. במקומה הוצע שלאחר שחיים יסכים ינסה {P002}