יומנים > יומן - מלא 22/11/1962

 {0196-50} 22.11.62 9 - האוזנר. מודה על הגנתי עליו. הוא סבור שהייתי צריך למחוק דברי הפולמוס שהיו בדבריו, ואני צריך הייתי דברים אלה להגיד רק בשמו. הודיתי בצדקתו, והבטחתי בהזדמנות מסוימת להבהיר זאת בכנסת. יש הצעת בדר - לחסל משרת היועץ המשפטי. - אינו סבור שהצעה זו תמצא תמיכה בכנסת. יש הצעות אחרות - שהממשלה רשאית לדחותן לחדשיים (נגד הממשלה הצבאי) - לדעתו לא רצוי לדחותן אלא להביאן לכנסת במהירות האפשרית. האוזנר מוסר שהוא דיבר עם רוזן על הצורך של הממשל הצבאי. 12.30 - משל. הזכירני השיחה אתו בשנת 1933 בורשה, כשעסקתי בבחירות לקונגרס. לבון הכניס אותו לועדה המרכזת בשנת 1959. עם קום המדינה קיבל תיק מערכת הבטחון ושומר אותו עד היום בידיו. הוא גורם לכך שבמשרד הבטחון אין "צרות". יש מפעלים סודיים שרק משל יודע עליהם. גם אורי אלפרט יודע הסודות כי הוא ממונה על התע"ש. הוא נאמן למדינה ולבטחון. כשהתעוררה "הפרשה" היה זמרי סבור מכיוון שהוא הכניס אותו לועדה המרכזת, נכנס אליו משל ואמר לו שהגיעה פרשת דרכים. כי הבטחון הוא בקיום הבטחון ואתה מנסה לערער הבטחון. (היה בתנועת הנוער של השומר הצעיר מגיל 10 עד 18). הקרע בעקבות הפרשה קיים {0196-51} עד היום בועה"פ של ההסתדרות. לאחר הוצאת זמרי הוטל על משל להיות ראש המחלקה לאיגוד המקצועי (במקומו של בקר). יותר ממחצית הפועלים בתעשיה עלו ארצה לאחר קום המדינה. פועלים פשוטים ומארצות המזרח הגיעו לתפקידים חשובים. אולם לא הועלו אנשים לאחריות הסתדרותית. אין אנשים חדשים בהנהגת ההסתדרות ובהנהגת עובדי המדינה. אין נציגות מוסמכת לעובדי המדינה. זו בבחרה לפני 10 שנים. השכר בעיריות ובסוכנות יותר גבוה. במחלקה כאיגוד מקצועי לא חל שנוי. נשאר יונה יגול (מאנשי זמרי) וזאב כרמי. ארד (אחראי לתעשיה). אשר ידלין (אחראי לעובדי המדינה), זאב ברש (מזכיר הסתדרות הפקידים). ברש משתתף ב"מן היסוד". אשר ידלין יותר טוב במעשה מאשר בדיבור. כשמשל קיבל התפקיד ניסה להקים משהו דומה לזה במפלגה. כי לא יתכן מפלגה לחוד והסתדרות לחוד. קווה שישיג תמיכה רעיונית וחברתית מהמפלגה. משל רצה להקים מועצה ארצית לאיגוד מקצועי. היה נחוץ מגע לכך עם ברקת. חשש שזה יעורר חשדות אצל בקר, והדבר לא הוקם למעשה, אם כי קיים למעשה. משל חושש שיגול והרינג ועוד מתיעצים עם זמרי. בקר מתיחס בחשדנות. בדיבור הוא מסכים - למעשה - לא. יש להרים תאי המפלגה במקומות העבודה. במחלקה אין חברות. היה בין חברי הועדה המרכזת דיון על המדיניות המקצועית. ב"מן היסוד" יש סימפוסיון על המדיניות המקצועית. הסימפוסיון נגמר במאמר של זמרי על מדיניות {0196-52} מקצועית. בסימפוסיון ניכר כי חלקו על דעותיו של משל. הארבעה מציעים הגדלת שכר היסוד וכן גם זמריץ לקיים שכר יסוד - מן ההכרח לדחות בניני פאר ודברים לא הכרחיים - לשנים אחדות. דרוש ריסון עצמי. מה אתה רוצה? - משל מבקש עצה ממני. - אמרתי שלצערי אני מטפל עכשיו קצת בעניני המפלגה - לצערי מפני שבמקור הרע איני נוגע -, וכשיבוא אשכול נסדר דיון במסיבה לא רשמית בענינים אלה. 16.00 - בא ברקת. שאלתיו אתה במצב רוח טוב או לא? ענה: לא טוב. בשיחה עם שרגא הוא דרש הגדרה ברורה של סמכויות. אבל הוא יודע שהגדרה אינה חשובה. העיקר חברות - והוספת : ושותפות. המצב במפלגה הוא ערב התפוצצות. ביום ג' והיום ישב עם זיאמה. היה מלא חרון. - על מה? - הוא מתנגד ללשכה רק של העובדים בבית. רק לשכה שיש בה בעלי סמכות יהיה לה ערך. ידבר עם יזהרת עם אשכול. מתברר שהריב במפלגה היה ריב בין אראלים ומצוקים. יש פחד בקרב האינטלגנציה והפועלים. - ממה? - מהשתלטות הגוש. אמרתי לו שאילו היה לי יסוד לחשוב שהגוש הוא הסכנה היחידה למפלגה - הייתי מאושר. שום סכנה לא נשקפת מ"הגוש". ברקת מציע הקמת לשכה של שבעה: אשכול, גולדה, זיאמה, משה דיין, שרגא נצר, ישראל ישעיהו וברקת. {0196-53} אמרתי לו שלא אתנגד להצעה זו, אבל לי היה נראה שמוטב מזכירות של חמשה, העובדים יום יום בבית. הציע לי שאני אכריע שתהיה לשכה של שבעה. אמרתי לו: 1) איני רוצה להיות מכריע בכלל, אלא המוסמכים לכך דנים ומחליטים בין שאני מסכים לכך ובין לא. 2) ודאי שאין לדרוש ממני שאכריע, כשהצעתי נדחתה וחבר אחר, שאין דעתו כדעתי אומר לי שאני "אכריע" בדעתו. אמר שלא ידון לפי שעה על כך עד שיבוא אשכול. 19.00 - חב"ד מודיע לי שהוא פנה לבן-ארצי ביום הששי לאחה"צ שסובלן יגורש ביום א' בבוקר ב"אל-על" בשמונה וחצי בבוקר. בר-יהודה היה סבור שחב"ד החליט על גירושו ב" אל-על", מבלי שהחלט על "אל-על". עכשיו בר-יהודה יודע כבר, מאז יום ג' בשבוע שעבר, כי לא חב"ד יזם הגירוש באל-על, אלא הודיע על החלטה של 3 חברי הממשלה לגרש באל-על. חב"ד אמר לבן-ארצי שההחלטה היא גירוש ללונדון.