יומנים > יומן - מלא 23/08/1928

{P001} {0095-124} ז' אלול 23 אוגוסט יום ה' הערב סידר לנו, לזלמן ולי, פישר אספה פומבית במינטרוי, פרוור על יר פריס, עם ישוב יהודי, שהשפעה קומוניסטית מתגברת בתוכו. זלמן אבד לי במשך היום,וטלפנתי פעמים אחדות להוטל והודיעו לי שאיננו, ונאלצתי לנסוע לאספה יחידי. באתי בדיוק לזמן - 8.30, פישר פגשני והודיעני בהצטערות ובהתנצלות שטעה, שעליו היה לקבוע פתיחת האספה ב9,30-, כי בסביבה זו אין רגיליםלהתאסף לפני עשר. בדלית ברירה הסכמתי לכך וניחמתי את פישר על צערו. לאט לאט נתמלא האולם. כשעליתי על הבימה בעשר נכנס מתוך עיפות וריצה והזעה - זלמן לאולם בלוית הרצפלד ובתיה. כשרק נסיתי לדבר קמה צעקה "עברית; עברית;". ומיד הרגשתי שיש אובסטרוקציה מאורגנת. סברתי שאלה הם קומוניסטים, אך מהצעקות השונות ראיתי שאלה הב פוע"צ שמאל. ההפרעות נמשכו זמן רב, אולם הצלחתי לגמור את דברי על תנועת הפועלים בארץ. מלכתחילה הוכרז שיהיו וכוחים וניתן זמן לכל מתווכח 10 רגעים. נרשמו קודם כל {0095-125} פוע"צ. הראשון, איזה יעקב, ספר שפועל הפונה ביודית למועד ההסתדרות מתנפלים עליו ובמקלות ומשליכים אותו מהמדרגות. קמה צעקה נוראה באולם. גם אנחנו על הבימה לא יכלנו לעצור בעד התמרמרותנו. הקהל דרש שהמשקף ירד מעל הבימה. השני, שוב פוע"צ שמאל, שניצח כל הזמן על המהומות, אחיו של פרידמן מקובנה שלנו, דבר על ה"חוליגאניש צעבושעטע באנדעס" בארץ המפריעים לאידיש. כשעבר זמנו לא רצה לרדת מעל הבימה וכשנאלץ סוף סוף לרדת ארגן הכרעה ולא נתן לדבר לאיש. חבריו קמוושרו, רקעו ברגלים צעקו. רובשוב קבל רשות הדבור, אך כשקם לדבר - רעשו והמו וצעקו והריעו. פישר התעקש ולא רצה לסגור האספה - אולם סוף סוף נאלץ לכך.