יומנים > יומן - מלא 23/09/1953

{P001} {0025-65} 23.9.53, יום ד' יד' תשרי המשכתי בבירורים עם צה"ל. (יש סטינוגרמות): ביום א' בבוקר במטה; אח"צ הזמנתי כמה מורים מחברי המרכז מכל המפלגוח לדון אתם על הגשמת סעיף ב' של חוק החינוך ועל בקשח דינור להוסיף 2 שעות ל30- שעות הלימוד. בדבר הראשון מצאתי הבנה. הם רוצים שאפגש עס כינוס המורים להרצות על סעיף ב': בדבר השני - נתגלה אי רצון, ובם דינור לא הצליח להסביר ההכרח שבדבר, הצעתי להם לבחור וערה משותפת לבירור הדבר. נם הצעתי להם פגישח לדון על סידור היחסים בין הסת' המורים ובין המדינה על מנת למנוע שביתות ואיומי שביתות. הסכימו לכך. {0025-66} ביום 21.9.53 קיימתי 3 ישיבות - בבוקר עם אכא וגדנע, אה"צ עם אגא. הרצאת צבי איילון היתח חוורת. ביום 22.9.53 היתה לי שיחה עס זיאמה על רצונו ללכה לעבוד לשנתיים בטרח בוקר ועל כניסתו לממשלה בלי חיק, במקומו טל פנחס שיקבל תיק הבטחון. זיאמה. התנגד בכל תוקף לרצוני - הדבר לדעתו יזיק למדינה ולתנועה, וחלילה יביא להרס. הוא מאמין בתפקיד האישיות בהיסטוריה. ומשום כך לא קיבל הצעתי להכנס לממשלה. - הי'תי צריך להפגש הערב בשעה שבע עם מ.מ. על יחסי המטה והמשרד. אך לפני כך סלפן לי משה שרת שקיבל הודעה בכתב מבניקה שיש להפסיק העכורה . בחולה, כי הטית המים מקנה לנו יתרון איסטרטיגי, מונע מים מטחנות שיש לסוריה בעבר השני, העבודה כאילו נעשית באדמה ערבית, והבטחתנו לתת מים לאנשי בטיחה לא מניחה דעת הסורים, כי אינם רוצים להיות תלויים ברצון הטוב של ישראל. עלינו להפסיק ער שיושג הסכם :עם מי), ולכן הוא רוצח שנפגש בשבע. בא משה עס תקוע וגדעון, מ.מ. ומ. דיין. שאלתי לדעת תקוע מה הוא הדין מבחינת הסכמי שביתת הנשק. ודעתו שאין יסוד לאיסור, וריילי, בטענות לפני מועצת הבטחון וגם פה, חווה דעתו בפירוט שאנו רשאים לעשות כל עבודה באזור המפורז אס אין זו עלאדמה ערבית. דיין טען שהטחנות לא כעולות כבר הרבה שנים. משה וגדעון היו בעד הפסקת העבודה - שלא נעמיד עצמנו כמפירי החלטת או"מ, ולא נעמוד בהתנגדות לארה"ב, אנגליה וצרפת; נערער לפני מועצת הבטחון. {0025-67} דעתי היתה - על יסוד חוות דעת תקוע - שלא נפסיק. בניקה ואנשי או"מ הולכים בקו ההתנגדות הקלה ביותר. מה איכפת להם שלא נפתח החולה, - ואי; לחם רצון בסכסוך עס סוריה. לנו זה ענין תיוני. הפסקה עבורה עכשיו - מוטרח גורל הירדן בידי הסורים. אם כי בניקה לא פירש חסכם - עם מי, ברור שהכוונת עכשיו היא הסכס עס סוריה, והסכם זה לא יבוא. אין להניח שאם נפסיק העבודה - החליט מועצת הבטחון להדס העבודה. אך לפי דעתנו פעולתו של בניקה היא לא מוסמכת - אין אנו חייבים לשמוע לו, ביחוד כשיש הודעה ברורה מתנגדת מצד ריילי. אם מועצת הבטחון תדון בזח - כשאנו עובדים - יש תקווה שלא בנקל יאסרו העבודה. בכל אופן יש זמן עד אז. נברר בינתיים עמדתנו ונמשיך. אם הסורים יירו - נשיב ביריות. איש לא יחשוב שאנו התחלנו ביריות. כי למת לנו זאת? דעת זו נתקבלה כאילו על דעתו של משה, אך כעבור שעה חזר עם גדעון עם "ערעורים חדשים" - שלא היו אלא חזרה על הטענות הקודמות: המרית או"מ, התנגדות ארה"ב. אמרתי לו שלא שמעתי מפיו שום נימוק שמערער דעתי, אבל מוטב שיזמין מיד הממשלה למחר בבוקר - הודעת בניקה תתפרסם מחר באחת עשרה - ויחליטו. אין הוא נוסה לכנס הממשלה - ולע"ע לא יפסיק העבודה. - אח"כ המשכתי בשיחה עם מ.מ. הסברתי לו עמדתי בשאלת המסה והמשרד. דחיתי דעתו שרמטכל יהיה ממונה גם על המשק והכספים ואספקה ופיקוח משקי כיועץ שר הבטחון - לא בחמשים ולא בשמונים אחוזים. (היו בדברי מ.מ. שתי גירסאות). רמטכל הוא מפקד עליון של הצבא, ואינו מומחה לכספים ולמשק וגם אין לו זמן לנהל אותה. לשר הבטחון יש שני עוזרים ראשיים - רמטכל להדרכת הצבא וארגונו ולתכנון מלחמתי, ועוזר אזרחי (מנהל המשרד) לכספים ולמשק {0025-68} (תקציב, אספקה, פיקוח משקי, רכש) העבודה היא משולבת בכל הדרגים וטוב שהמטה ומנכל ישבו בבית אחד. מ.מ. קיבל דברי, אך העיר בסוף שיש בעיות אישיות. אמרתי לו שאני דן על עקרונות, ולא עלי עליו ועל פרס.