יומנים > יומן - מלא 24/02/1958

{P001} {0005-62} 24.2.58, יום ב' בבוקר באו אצלי בובר, דר. סימון ודר. שרשבסקי. את האחרון אני רואה בפעם הראשונה, ידעתי עליו רק מנר. הוא נכנס לבוש כיפה על הראש. שאלתי את סימון מדוע אין הוא לובש כיפה. ענה - כי יעשה זאת רק אם יוגש לו תה ויברך. התחיל בובר: הגיעה השעה לצעד מצדנו שיראה בעיני העולם כמעשה בינלאומי לשם שלום. עלינו ליזום דבר שהוא כולו ברשותנו. מה המעשה? ענה שרשבסקי: בשטח המדיניות הפנימית כלפי המיעוטים: הממשל הצבאי. יש לבטלו {0005-63} אולי יש לצמצם השטח - לקרבת הגבול. גם פה יש לבצע פקודות הממשלה ע"י שלטונות אזרחיים, ולא תהיה הרגשה שהערבים נתונים במצב מיוחד. יהיה להם מגע רק עם שלטונות אזרחיים. יש להכניס לממשלה האזרחי ערבים, ע"י כך ינתן כר פעולה לאינטלגנציה הנוטה עכשיו לקומוניסטים. יש לתת לערבים שלטון עצמי דתי. יש דבר כזה לנוצרים, אבל לא למוסלימים. ע"י כך תינתן יזמה לאינטלגנציה. אפשר להתקשר למדינה כטוניס להשיג ספרים ערבים. מורים והורים התאוננו בשיחות עם שרשבסקי כי אין להם ספרים. ע"י כך יוצאו סטודנטים ואינטלגנטים מהמערבולת המדינית (?!) הם עכשיו תחת האפיטרופסות של משרד הדתות. ארגן הדתות צריך להיות אבטונומי. דר. סימון הוסיף: יש לעשות המעשה בחג העשור. יש לו סטודנטים ערבים באוניברסיטה והוא מרבה לשוחח אתם. הם במבוכה. וכשהוא שואל אותם מה הם רוצים - אינם יודעים. יש להם תסביך נחיתות. האוניברסיטה מפלה אותם לטובה, אבל אינם מוצאים משרות, ונוצר פרוליטריון אקדמי. כל משרד משתדל לעשות למיעוטים כל מה שיכל לעשות, אבל אינם מכוונים ע"י רה"מ, ולפעימים מופרעים ע"י הממשל הצבאי. אולי יש לרכז כל עניני המיעוטים במשרד אחד, כמו שהיה בידי שיטרית. סטודנט צריך לחדש רשיון נסיעה מדי זמן לזמן. הזמנתי את דיבון להסביר מהו ארגון העדות: למוסלימים יש ארבעה קאדים, השופטים לפי הדת המוסלימית, יש חוגים לעזרה סוציאלית. יש בית דין לערעורים מוסלימי. במה הם תלויים במשרד הדתות? בהוצאות כספיות: תיקון בתי קברות, מסגדים, משרד הדתות הקציב 80.000 ל"י לשיפוץ מסגדים ובתי קברות. ועדות מוסלימיות מציעות תיקונים - והמשרד מאשר. הוצאיו על מסגד ג'זר בעכו 120.000 ל"י. בכספי הווקף יש שני סוגים: 1) חניות ונכסים {0005-64} של מסגדים - הם בידי משרד הדתות ומוצאים לשם שיפוץ מסגדים, 2) יש שניתן למטרות חינוכיות, לבתי חולים וכדומה. ניתנים אמצעים לב"ס מקצועיים - על פי דרישתם - לבעית האינטלגנציה אין פתרון קל. אלה הם קודם כל המורים - כאלף איש (בב"ס ערבים יש כחמשים מורים יהודים). נטית הלימודים הערבים - למדעי רוח. מנסים להפנות אותם להנדסה; לרפואה ועד. יש מאמץ מצד האוניברסיטה והטכניון למשוך תלמידים ערבים למקצועות המבטיחים פרנסה. בב"ח לסוכר בעפולה עובד מהנדס ערבי. יש 900 תלמידים ערבים בב"ס תיכונים, בכל שנה גומרים 100. ספרתי לאורחים "האבטוביוגרפיה הערבית" שלי: דעותי שהובעו בספרי "אנחנו ושכנינו" ונסיונותי לבוא לידי הסכם עם ערבי א"י לאחר כניסתי להנהלה. שיחותי כם מוסה עלאמי (שממנו עמדתי על תפיסת הערבים שהרסה כל גישתי שירשתי מהספרות הציונית) עוני עבדאל הדי ואוטניוס, וגם עם מנהיגים ערבים מהארצות השכנות: גמיל מרדם מסוריה, אל-סולח (שנרצח) מהלבנון, שליחו של באן סעוד בלונדון, עלי מהיר במצרים ועוד. מוסה עלמי הודה שאנו מביאים ברכה לארץ, - אבל הערבים רוצים בה, ומבכרים עוני וחוסר פיתוח עד שהם יוכלו לפתח אותה. וביקשתי אורחי להכנס לעור הערבים ולראות מצבם אחרי קום המדינה. איך היו מרגישים אילו סביב א"י היו 11 מדינות יהודיות. בארץ היה אלף ושלוש מאות שנה רוב ערבי - ובאו ערבים והקימו מדינה ערבית והביסו צבאות חמש ממשלות יהודיות. האם היו משלימים בלבם עם מדינה ערבית כזו - ולא זוממים להחזיר הארץ ליהודים? {0005-65} [תחילת מחברת חדשה - המשך לאותו תאריך] אם גם הערבים אינם דומים לנו בכל - כלום אינם מרגישים כמונו, ואיך הם מאמינים שערבים (אולי מחוץ לדרוזים ואלי כמה נוצרים) ישלימו בנקל עם קיומנו? וודאי שעלינו לנהוג בהם בשויון גמור, אבל כלום ייעצו לי לגייס ערבים לצבא יהודי? דרוזים התנדבו ואחר כך ביקשו גיוס חובה, ועשינו זאת. אבל כשישבתי עם חמשת צירי הערבים בכנסת ושאלתי אותם מדוע אינם דורשים גיוס ערבי לצבא - ענה לי (לדעתי בצדק ובשכל) כי אילו ידעו שצבאנו נועד להלחם באנגלים או בצרפתים - היו מתגייסים, אבל אין לדרוש מהם גיוס לצבא הנועד לעמוד בפני צבאות ערב. - הזכרתי להם תביעת ר' בימים בועידת האיחוד לאסור לעיה יהודית ולהחזיר הפליטים. באיזו רשות הוא נשאר בארץ? כלום עלה בהסכמת הערבים? אני יודע כי בובר וכל חבריו התנגדו לר' בנימין בענין זה. ועם מודים בזכותנו לישראל - עלינו להגן עליה, כל עוד השכנים מאימים על קיומה ועל קיום כ"א מאתנו. וודאי שאין לעשות כל הגבלה לערבים שאין בה הכרח בטחוני, ואם יש להם הצעות במובן זה - אעיין בהן ברצון. הבטיחו לי להמציא לי. אני אעיין בבעית הוועהפ, האינטלגנציה, האבטונומיה הדתית. אה"צ באו אצלי איתן ותקוע, המרשילד רוצה למנות בונץ, אורוטיה ורוזנגרין (שוודי, סגנו של ברנס בחיל האו"מ), על מנת שרוזנגרין ישאר לאחר נסיעת אורוטיה. הם מציעים לקבל את בונץ ואורוטיה ולפסול את רוזנגרין, הוא איש מקומי, סגן מפקח של או"מ ולא רצוי שיעסוק בעניני שבה"נ. קבעתי שעלנו לעמוד על הסכם אורוטיה כפי שנעשה, ללא כל שנוי. {0005-66} איתן מודיע כי ליז'יה טלפן כי הזמנתי את לבואיס ע"י לליב. הם מוכנים לבוא (לאבואיס ולליב) עם נשיהם. רייס חזר מועידת רומא של הקונגרס היהודי. עומדים להתכנס ביולי, כשבעים איש, יזמינו גם קהילות שאינן בקונגרס. גולדמן יוזם הזמנת שני ערבים. רוצים לדון על יהדות רוסיה ויחסי ישראל וערב. רייס חושש ליזמה זו של גולדמן. איפה יקחו ערבי? גולדמן יסתפק גם באיש כברטרנד רוסל שיטיף לשלום.