יומנים > יומן - מלא 24/02/1960

{P001} {0191-113} ,24.2.60 יום ד' בבוקר פגישה עם גולדה, הרמטכל, הרצוג על המצב. אמרתי שלא נעשה גיוס כללי, נמשיך בכוננות מלאה של חיל האויר, ונחכה להתפתחות. בתשע וחצי ועדת השרים לשיפור היחסים עם רוסיה. י. בן אהרון, בנטוב, אני וגולדה - ביקשתי את היוזם - בן אהרון - לפתוח ולהציע כיצד נשמר היחסים. {0191-114} ב.א. ענה שאין לו הצעה, אבל יש צורך לבדוק התנהגותנו במשך שנים כלפי רוסיה ולראות אם אין צורך לשנות התנהגותנו. התנגדתי ל"מחקר" זה, ואמרתי שאני רואה רק דרך אפשרית אחת שעלולה אולי להועיל - אם בה"מ זקוקה לדעת הקהל בעולם החפשי: שיהדות חו"ל תוקיע התנגותה ביחס ליהדות, ליהודי רוסיה, לתנך ולישראל. באחת עשרה עניתי בכנסת להצעות מקי וחירות על דיון מדיני ובטחוני. התנגדתי לדיון בכנסת, והצעת שתי הסיעות נדחו. בשש בא אצלי סמק מחיל הים לפי הזמנתי. הוא ראש מחלקת הים, וכולם היו בטוחים שהוא יבוא במקום טנקוס אם יגיע זמנו של זה ללכת. הרמטכל הזמין אותו ויוחאי יחד שאל כל אחד אם ישרת תחת השני - ולבסוף, מבלי להיוועץ אפילו עם טנקוס, מינה את יוחאי. רוב הקצינים נדהמו. ליוחאי דרושות עוד שנים אחדות למען יוכל למלא תפקיד זה. יש הרגשה בין קציני הים, וגם בקרב הקצונה בכללה, שלחיים יש "כנופיה" משלו, ולעלות בדרגה יש למצוא חן בעיני הרמטכל ולדבר מה שהוא רוצה לשמוע. דיברתי על לבו שישאר. אמר שאין טעם לכך, כי הוא חושש שאי אמון וחיכוכים אישיים יכשילו העבודה. אמרתי לו שאדבא עם יוחאי על כך. ירדתי לתל-אביב. בערב באו אצלי הרצוג והרמטכל. נאצר העביר כל כוחותיו לסיני. הסיורים האויריים שלנו בתעלה ובסיני צלמו המחנות. מהאזנה ברור שהם מצפים להתקפה מאתנו. כוננותם היא שבשמונה שעות יש ביכלתם לעבור להתקפה. {0191-115} חיים ביקר גיוס. הסכמתי לגיוס מלואים לחיל האריר, למען יוכלו לעמוד בכוננות מתמדת, לגיוס קצת מלואים של חיר למען שכרר חטיבת גולני מתעסוקה, וכן צנחנים - למטרה זו, וגם קצת לחזוק חיל השריון.