יומנים > יומן - מלא 24/09/1928

{P001} {0096-84} י' תשרי 24 ספטמבר יום ב' ישיבה משותפת בין מרכז החלוץ והנהגה העליונה של השה"צ בשאלת צירוף אורנשטיין למרכז העולמי במקום גוטהלף. המרכז התנגד לאורנשטין מפני אי-הקולגיאליות של אורנשטיין שנתגלתה באופן מיוחד בועידת החלוץ בגליציה, והשקפותיו הפוליטיות המסוכנות לדעת המרכז בשביל החלוץ. המרכז מתנגד לקומיסר של זרם מסוים בחלוץ, הוא אינו רואה את החלוץ כפדרציה של באי כוח גופים. התנגדו לאורנשטיין כל חברי המרכז, היו כבר פרצדנטנים של דחית קנדידטים (טצה, ריטוב, מלכין). השה"צ עצמו דחה את בחירת גלילי להנהגת השה"צ מפני דעותיו או מפני אי-קולגיאליוחו. בן עמי ואורנשטין דחו את הטענה של אי-קולגיאליות. בועידת החלוץ היה דבר יוצא מן הכלל. אם אורנשטיין ראוי להיות חבר בחלוץ הוא ראוי להיות גם במרכז. יש במרכז העולמי מזימה. רעה נגד השה"צ (בן עמי). דובקין אינו רוצה שאורנשטיין יהיה ב"כ האינטרסים של השה"צ בחלוץ. נחוץ איש שיתענין בכל עבודת החלוץ, והחלוץ הינו יקר לאורנשטיין. אורנשטיין מחא נגד זה. הבעתי דעתי {0096-85} שלהלכה צודק המרכז. אי אפשר לשלוח כל איש, שהמרכז אינו מאמין באפשרות לעבוד אתו יחד. החלוץ היא חטיבה שלמה, ולא צרוף גופים. אפילו אילו עמד אורנשטיין לבחירה בועידה - יכלים שאר החברים להתנגד, אם הם בטוחים שאי אפשר לעבוד אתו. אולם למעשה יש להצטער על הסכסוך הזה, לא טוב לחדד היחסים, וטוב שהמרכז לא יתעקש ויקבל את אורנשטיין, מכיון שכל השה"צ עומד דוקא על הקנדידטורה שלו, ומוטב לנסות לעבוד אתו מאשר לדחות למפרע ולחדד היחוסים אם באמת אי אפשר יהיה לעבוד אתו - יעמידו את השאלה מחדש. ואשר לדעותיו - אינן פוסלות את חלוציותו, אם כי הן בלי ספק מסוכנות, אבל השפעתו המזיקה לא תהיה יותר גדולה במרכז מאשר בחלוץ הגליצאי ובהשה"צ, ולא טוב להנהיג אצלנו צנזורה. הסכם שמרכז השה"צ מכיר בזכות המרכז לפסול מוצע, כי אין החלוץ פדרציה, אולם אורנשטיין יתקבל. אחרי הצהרים ישיבה עם מרכז פוע"צ. ספרתי להם על השיחות שלי עם התאחדות, פוע"צ שמאל, השה"צ ואלטר. שאלתיו עמדתם לשאלת האחוד. ביר הודיע שאין לצ.ק. עמדה בשאלת האחוד. הדבר יעמוד עכשיו לוכוח במפלגה, וצריכים להקדים לאחוד וכוח עולמי וועידה עולמית. פצ'ני ציין שהאחוד אינו שאלת ארץ אחת. האחוד בארץ הוא אחוד עולמי. אולי בשל האחוד בארץ אבל אינו בשל במסשטב עולמי. ברדיצבסקי - עמדת הצ.ק. הפולני אינה עמדה של התנגדות, {0096-86} אלא תלויה במצע האחוד ובתוצאותיו. יש לפרסם מצע האחוד. טיגר מתנגד לאחוד בארץ, מפני שהאחוד הוא שאלה עולמית. ציינתי שחברי הצ.ק. השתמטוו מתשובה. העמדת השאלה לוכוח אינה תשובה. השאלה היא מה יגידו חברי הצ.ק., שבררתי אתם את השאלה, לחברי המפלגה ולברית כשישאלו מהם את דעתם הם. שוב נתעורר וכוח על השאלה הפולנית. אמרתי להם דעתי: אני מתנגד להצעת לוביאניקר. איני מרוצה משתי המפלגות. אבל איני רוצה בהריסתן אלא בתיקונן ואיחודן. המפלגה שלנו עכשיו אינה ראויה לתעודתה. אין בה הכרה פועציונית, אין לה אמונה ופתוס בעבודתנו, אין לה עמדה בריאה בשאלת הלשון, אין לה יחס נכון ואוריינטציה היסטורית לכוחות שמסביב לה. אין לה כשרון כבוש וכוח משיכה, מבלי לדבר על הלקויים האורגניזציוניים וחוסר מרכז ומנהיגות. מה צריכה להיות מפלגה שלנו פה: מפלגת פועלים סוציאליסטית ציונית המסוגלת לראות בעינים פקוחות את המציאות שלה והמציאות הסובבת, אשר המליצות שהיא משתמשת בהן; לשם תעמולה לא יעורו את עיניה, ואשר יש, לה אינטואיציה להבחין בשנויים ובכוחות הדינמיים שבחיי העם יש לה אמונה רבה בעתיד רעיוננו ועוז נפשי להלחם בדעות המקובלות בתוך המוני הפועלים היהודים, שאינן עולות בד בבד את המגמות ההיסטוריות של תנועתנו ואת דרכי המפעל שלנו בארץ. נאמנות לאינטרסים הריאליים של ציבור הפועלים היהודים בפולין ומלחמה בדיעותיו וביחסיו המשובשים, הבונדיסטיים, הגלותיים. המפלגה עושה למעשה ההיפך מזה. מזיקה לאינטרסים הריאלים (פילוג הפעולה הפוליטית בסיים, בעיריות, בתנועה המקצועית) {0096-87} והסתגלות לדעות הקדומות הסותרות את מפעלנו ושאיפחנו בארץ. השאיפה לכבוש הפועלים נכונה - אבל הדרך להשגת המטרה אינה ריאלית ובריאה. לא צריך עכשיו לשאוף לכבוש הפועלים שכבר נכבשו ע"י אחרים - הבונד ופוע"צ שמאל. אלה יכבשו לאחרונה, כשמפעלנו בארץ יגדל ונהיה גם פה לכוח יותר גדול. נחוצה תכנית סטרטגית ריאלית ומתאימה לשאיפותינו: קודם כל כבוש הכוחות שניתנו לכיבוש מידי וחשובים לפעולתנו המיוחדת: הפועלים הבלתי מאורגנים, ובראש וראשונה הנוער העובד והנוער הנתלמד, האידיאלי והתוסס. ההבססות בחלוץ. משיכת חוגי השה"צ, תלמידי בתי הספר העברים, זה אפשר ע"י קירבה יותר אינצימיה לתנועתנו בארץ פעולה נאמנה בציונות ובחלוץ. האידיאל שלי בפוליטיקה המקומית- חזית מאוחדת של כל הפועלים היהודים ומפלגותיהם יחד עם זה מלחמה נועזת, רעיונית בלתי מתפשרת ובלתי מסתייגת בעד ציונות סוציאליסטית אקטיבית, בציונות, בא"י העובדת, חלוציות. וקודם כל עמדה נכונה בשאלת התרבות, אינה משלה את נפשי שעמדתנו העברית השלמה הקנאית תהיה לנחלת בגולה מיד. איני גם מתנגד ומתנכר לשפה היודית. אידיש הוא כוח קולטורי, עממי ולאומי בגולה וכל תנועתנו, גם העברים, צריכים להוקירו. בכל בתי הספר בפולין צריכים ללמד יודית וספרותה. אבל גם היודישיסטים שבתוכינו חייבים להכיר בערך של עברית, וידיעת השפה היא חובה, כל ילד וכל פועל צריך לרכוש אותה. אין זו השקפה סוציאליסטית ופרוליטרית החושבת שהפועל היהודי שדלותו, דלות הוריו, דלות הסיבה התרבותית שלנו בפולין, גזלה ממנו ידיעת אוצרות התרבות של עמו - צריך להשאר לעולם ועד בעם ארצותו ובערותו. מתוך תפיסתנו הסוציאליסטית אנו צריכים להוריש לפועל את כל אוצרות התרבות {0096-88} האנושיים והלאומיים כאחד, סוציאליזם אינו כי אם שלטון הפועל בכל מכמני הרוח והחומר שנוצרו במשך דורות. הנחלת הלשון העברית וספרותה לפועל היא פקודה סוציאליסטית ולאומית כאחד, יחס חיובי לעברית,לספרותה לתרבות הלאומית הוא חלק אורגני של תנועתנו. אל נלך שולל אחרי הבורגנות ובבואתה ההפוכה בבונד. ריאקציה קלריקליות ועברית אינן היינו הך. בגולה היתה התרבות העברית נהלת הבעלי-בתים - נהפוך אותה לנחלת הפועלים. גם הצבוריות היתה מונופול של הבורגנות - הפועל הולך וכובש אותה. נחוץ גם שנוי ערכים ביחס לתנועת הנוער ולחוגים העממים שאינם פועלים. אל נראה רק את הקיים, את ההוה. האוריינטציה שלנו היא על הכוחות הדינמיים המשנים את ההוי היהודי. עתיד האומה היא בעבודה, ביחוד בא"י. אלה שאינם פה פועלים - יהפכו בארץ לפועלים. עתיד אחר אין להמונים העברים בארץ. ואם פה אינם אתנו על פי מעמדם הסוציאלי - יהיו אתנו בציונות, כי בה ת תגשם התמורה. עלינו לרכוש חוגים אלה. בלעדיהם לא נצליח. הפחד מהאופי הבורגני של ההתאחדות הוא פחד שוא. שוב טועים מחוסר תפיסה דינמית. למחרת האחוד בארץ לא תהיה ההתאחדות מה שהנה. ההתאחדות אינה באת-כוח הבורגנות. יש לה עכשיו רק אידיאולוגיה של משיכת הבורגנות, כמו שפוע"צ אינם באי-כוח הפועלים, יש להם משיכת הפועלים. המטרה של ההתאחדות היא הפועל בארץ, וגם הם כמונו נושאים עיניהם לתמורה. מפלגה סוציאליסטית מאוחדת בארץ, שבתוכה ימצאו חברי ההתאחדות - תשנה מיד את מהלך ה דעות בתוך ההתאחדות. רצונם למשוך לא"י העובדת את חוגי הבורגנות הזעירה {0096-89} היא נכונה, וצריכה להיות משותפת גם לנו. אולם גרעיננו צריך להיות פועלי, חנוכנו צריך להיות פועלי, כי לפועל בארץ אנו שואפים. לא נוכל להכניס לתוך מפלגתנו אלמנטים שהם באי-כוח הבורגנות. למשל גרינבום אולי קרוב לנו בדעותיו מהרבה חברי ההתאחדות. אולם גרינבום לא יוכל להיות חבר במפלגתנו, גם לא רצוי הדבר, כי הוא בא כוח ההמונים הרחבים. הוא לא רק איש - הוא רפרזנטנץ. ההתאחדות אינה ביאת כוח כזו. לנו מוטב שבראש ההמונים הבורגנים יעמוד איש כגרינבום מאשר יכנס למפלגתנו ובראש ההמונים יתיצב איש רחוק. לנו לא הכל אחת מהנעשה במחנה ההוא. כי מפלגה סוציאליסטית יש לה פרוגרמה לאומית, וכל עניני הלאום נכנסים בחוג דאגתה ושאיפתה. חוג ענינינו יוצא מחוג המסגרת הארגונית של המפלגה. הקושי היחיד שיש באחוד - הוא קושי אורגניזציוני זמני. האחוד לא יזיק לעניני הפועלים העברים הממשים בפולין, לא יזיק לסוציאליזם היהודי, לא יזיק לציונות, במה, איפוא, הסכנה של האחוד? הסכנה היא מדומה, היא רק תקשה את המצב הארגוני של מפלגתנו. האם קושי ארגוני זה מכריע את האינטרסים הממשיים של צבור הפועלים בארץ, האם הוא שקול כנגד הגברת כוחנו בארץ, בציונות, בהסתדרות, בתנועה העולמית? אנו בארץ רואים אחרת את המצב מאשר חברי המפלגה פה. אין למפלגה אינטרסים ממשיים של תנועת פועלים, של התישבות, של מדינה, של עליה, של מלחמה פוליטית רצינית, מלבד אינטרסי המפלגה לשם המפלגה. גם האינטרס הזה הוא חשוב. המפלגה היא מכשיר הכרחי {0096-90} וחשוב, אבל ברגע שהאינטרס המפלגתי "הטהור" מתיצב בניגוד לאינטרסים ממשיים, חיוניים של התנועה, של הצבור - סימן שהמפלגה עומדת על דרך כוזבת ומוטעית. אצלנו בארץ אין המפלגה הכל. יש לנו תנועה מקצועית פעולה שקית, התישבות, חנוך ותרבות, עליה. במפעלים אלה אנו מודדים את דרך המפלגה ותכניתה. אלה קובעים את דרכה. בפולין המפלגה היא רק אידיאולוגיה - ומחיצות או הבדלים אידיאולוגים, עמוקים או שטחיים, קבועים או חולפים נראים לה כחזות הכל, והם מכריעים. לנו יש יחס אחר למפלגות פה ולכל חלקי התנועה. בשבילנו, מבחינת המפעל והפעולה האורגנית שלנו, אין ההתאחדות רק מפלגה מתחרה, אלא חל של הכוחות הפועלים בתנועתנו ובהגשמת תעודתה - חלק לקוי, אבל חלק של התנועה. בשבילנו אין השה"צ הסתדרות נוער מתחרה בפרייהייט - אלא כוח יוצר ובונה בתוך מעמד הפועלים בארץ. גם יחסנו לבונד שונה מיחסה של המפלגה פה. והחברים הרוצים להטיל עלינו את האינטרסים המפלגתיים בפולין בתור קנה מדה מכריע בפעולתנו בארץ - אינם מבינים את הפרוצסים האלמנטריים, היסודיים של תנועתנו והכוחות הפועלים בה. הבגלל זה שתהיה לכם זמן פה שאלה אורגניז- ציונית - מפלגתית תעכבו פעולות חיוניות של צבור הפועלים בארץ? והקושי בשאלה גופה הוא מוגזם. אתם רואים תהום ביניכם ובין ההתאחדות, אני לא רואה את התהום הזאת. כי אתם רואים את ההתאחדות כמו שהיא היום - ואני רואה אותה כמו שתהיה למחרת האחוד. היא תהיה אז אחרת. עם זו האחרת לא יכבד כל כך האחוד. גם אתם תהיו אחרת - כי עם אפיכם הקיים אנחנו בין כך ובין כך לא נשלים, המפלגה {0096-91} כמו שהיא קיימת אינה ראויה לתעודתה.במקרה הכי טוב תהיה המפלגה שלנו בפולין רק אחד הגורמים בחנועתנו, אבל למען תהיה גורם חיובי, מפרה ומועיל עליה לשנות את עמדתה בשאלת השפה, בשאלת הציונות האקטיבית, עליה לחנך מחדש את חבריה, עליה להלחם בעוז נגד הדעות הוולגריות השליטות ברחוב ולדעת את אשר עליה לעשות. בערב בא אצלי לוינסון. הוא מחייב בלי תנאים את האחוד. פה יהיה קושי, ויותר בשטח הפוליטיקה מאשר בשטח התרבות. מוכרחים למצוא מוצא משאלת הלשון בביה"ס. הוא בעד לימוד יידיש בבתי ספר תרבות. מציע משלחת של ההסתדרות לפולין מיוחדת לשאלת התרבות פה. לברר את דרכנו בחינוך. היה טוב אילו מפלגותינו פה היו רק ארצישראליות ובכל שאר השאלות יתנו חופש גמור לכל אחד מחבריהן. הוא לא יכל לע"ע לענות על הזמנת "דבר" כי קרה אסון במשפחתו ועליו לפרנס משפחה, ודבר לא יוכל לעשות זאת. בעוד שבועות מספר יתברר מצבו ואז יענה למערכת. שוחחתי ארוכות עם ברדיצבסקי, מינקובסקי ובנארי בדבר התכסיס של חברינו העברים במפלגה בפולין. מינקובסקי בעד כניסה לתרבות למרות אסור הצ.ק. ברדיצבסקי נגד, בעד ב"ס של עצמיים. דעתי שלא צריכים ליצור פרקציה, אבל יש למצוא צורה של ארגון בשביל העברים סביב מפעל מסוים: בית ספר עברי, הפצת ספרות.