יומנים > יומן - מלא 25/02/1932

{P001} {0106-68} י"ח אדר א' 25 בפברואר יום ה' בררתי עם חורין עניני המטעים. פרדס של מאה דונם מחיר קרקע דונם 20 - 15, קן - 8, 6 5- לא"י. לפי גודל המרחק מהישובים. באר מספיקה למאתים דונם. {0106-69} [ נתונים מספריים, ראה מקור מודפס ] (באר נותנת 80 - 70 מטר 3 מיום לשעה). מכון המים (הבאר, הבנין שלמעלה והמכונות - מלבד הצנורות) - עולה 1200 - 1000 לא"י - או 5 - 6 לא"י לדונם. כשקונים מים משלמים 1,5 לא"י לדונם לשנה (בשנים הראשונות) אח"כ זה מגיע עד 2,5 לא"י. פרדס בין חמש שנים עולה לנוטע עד 58 לא"י הדונם (בעבודה עברית): בשנה א - 20 לא"י, ב - 10, ג - 9, ד - 9, ה - 9,5. הוצאות שנה א; 20 ימי עבודה (4 לא"י), הנהלה והשגחה 2 וא"י, 2« הכשרה (חריש עמוק, ישור, נקוז ועוד עבודת מכונה, אין הבדל בעבודה עברית או ערבית - כמעט שכל עבודה וו נעשית ע"י יהודים, אפילו בנטיעות ערביות), 6 לא"י אינסטלציה (צינורות מים), 1 לא"י - גדר (רק חומר הגדר - העבודה נכללה ב20- ימי העבודה), 0,5 לא"י חרישות שטתיות, 1 לא"י שתילים (42 - 0.' שתיל לדונם), מים - 1« לא"י, חמרים שונים (זבלים, תרמוס ועוד) 1« לא"י. (מקודם חשבו יחידת פרדס - כדי עבוד פועל אחד - 10 דונם, לרגל המכניזציה חושבים עכשיו יחידה - 15 דונם. החשבון הנ"ל הוא לפי יחידה של 15 דונם). הסכומים הנ"ל הם לפי שיטת עבודה משוכללת. בלי השכלול הזה אפשר לקצץ כ4- לא"י על ישור, נקוז, אינסטלציה ועוד. שנה ב - 15 ימי עבודה - 3 לא"י, תנהלה והשגחה 2 לא"י, מים 1/2 1, חרישות 0,5 לא"י, זבלים וחמרים 3 לא"י. שנה ג - 12 ימי עבודה 2,4 לא"י, השאר שווה כמעט. שנה ד - 13 ימי עבודה - השאר כמעט אותו הדבר. שנה ה - 15 ימי עבודה - השאר כמעט אותו הדבר. {0106-70} (בשנה ב' יש יותר טפול בעצמם, בשנות ג' ד' ה' - פחות טפול בעצמם, לעומת זאת מתרבות הוצאות על המים עם גידול העצים). בכל המש השנים 75 ימי עבודה - 15 לא"י או 25,9% מכל ההוצאות. בתוך 75 ימי עבודה אלה יש 15 ימי עבודה של טפול מקצועי בעצים, הנמסר בכל מקום לפועל יהודי (גם ערבים מקבלים שכר יהודי בעבודה זו), יש שגם פרדסני ערבים מחפשים פועלים יהודים לטפול זה. ההפרש איפוא בין עבודה יהודית 12-6020 לא"י ובין עבודה ערבית 6012=7,2 - הוא 4,8 או 6% מההוצאות הכלליות (מבלי לחשוב את הבאר והאדמה). סמילנסקי מעבד את הפרדס של החברה האנגלית - דונם - ביותר זול. 16 שנה ראשונה וכל שנה שלאחר זו - 8 לא"י. בימי העבודה אין הבדל - ולכן אחוז העבודה אצלו יותר גדול. סמילנסקי מקבל משכורת 50 לא"י לחודש. גן חיים ותל-מונד עובדים לא בקלקולציה זו של סם. אלא כמעט וו של יכין, לעיל. בשנה ה' יש כבר הכנסה 3 לא"י מדונם, בשנה ו' - הוצאות 10 לא"י לדונם, בתוך זה 15 ימי עבודה (בלי קטיף). בשנה ו' - הוצאות 10 לא"י לדונם, בתוך זה 15 ימי עבודה (בלי קטיף). בשנה ז' - הוצאה 10,5 לא"י, ימי עבודה (מבלי קטיף) בשנה ח' - " 11 " " " " בשנה ט' - " 11,5 " " " בשנה י' - " 12 " " 20 " " פרדס בן עשר נחשב לבוגר בר-מצווה. {0106-71} בפרדסים הזקנים (11,000 דונם) יש עד 85 עץ (לא פחות מ60- עץ) לדונם. בהם אין עבודת בהמות ומכונות מפני הצפיפות, ולכן עבודת ידים מגיעה עד 30 יום לשנה. פרדסים צעירים שעובדים לפי הקלקוציה הנ"ל עוד לא הגיעו לשנה ו - 1 והחשבון הוא לע"ע רק טיאורטי. בפרדסים ההוצאה הכללית לשנה היא 14 - 15 לא"י דונם (מלבד קטיף), בתוך זה 30 ימי עבודה = 6 לא"י בעבודה עברית, 3,6 לא"י בעבודה ערבית - הפרש 2,4 לא"י או 17%. בפרדסים הצעירים - כ50,000- דונם - אחוז העבודה יהיה יותר קטן, כנתון לעיל. פרדס בוגר - מבן עשר ומעלה - נותן 120 תיבות לדונם. יוצא שלכל תיבה יש הפרש של 2 גרוש בעבוד ע"י עבודה עברית או ערבית. קטיף הפרי - מהסרת הפרי מעל העץ עד הכנסתו למחסן (בלי אריזה) עולה בעבודה עברית 20 - 22 מיל התיבה - בעבודה ערבית 12 - 14 מיל (הפרש 8 מיל התיבה. באריזה ההבדל הוא ב5- מיל התיבה - בעבודה יהודית 40 - 38 מיל, בערבית 35 - 33 מיל. ביחס לאורז יהודי וערבי כמעט אין הבדל, הפרש 5 מיל בא מתוך הבדל בשכר הבלתי מקצועיים. ההפרש הכללי לחיבה 33 מיל (20 מיל עבוד כללי, 8 מיל קטיף, 5 מיל אריזה). מאחרי המלחמה עד השנה הזאת היה מחיר ממוצע של תיבה על העץ (מבלי כל הוצאות קטיף, אריזה, משלוח וקומיסיון) 6 שילינג - 300 מיל. הפרש העבודה העברית עד הקטיף (2 גרוש) הוא, איפוא, כ7%-. המחיר הממוצע של תיבה באנגליה היה 13 שילינג. {0106-72} ההכנסה הממוצעת עד עכשיו מדונם (120 תיבה) עד הקטיף ולא עד בכלל) היתה 36 לא"י. הפרש העבודה העברית (6 לא"י לדונם) והערבית (3,6 לא"י) הוא 2,4 לא"י. בעבודה העברית נשאר לפרדסן כ20- לא"י, בעבודה ערבית 22,4 לא"י. במה דברים אמורים - כשיש או עבודה עברית טהורה או ערבית טהורה. לפי שיטת סמילנסקי - אחוז מכריע עבודה עברית, נגיד 60% - יצא ההפרש בין עבודה עברית ועבודה מעורבת 12 מיל לתיבה, או 1,44 לא"י לדונם. בפרדסים צעירים אפשר יהיה לסדר את הקטיף בעבודה עברית שלא יעלה יותר כמעט מעבודה ערבית. ע"י כך אמנם יוקטן אחוזהעבודה, כי ישתמשו בשכלולים תכניים. עכשיו סדר העבודה. נסמן את מספר הפועלים בעונה הבוערת ב100-. 1) 5 חדשי חורף - דצמבר, ינואר, פברואר, מרס, אפריל, עובדים 100%, עד אפריל בקטיף, באפריל נטיעה חדשה. 2) מאי יוני - יעבדו 70% 3) יולי, אבגוסט, ספטמבר - 100% 4) אוקטובר נובמבר 50% מה יעשו בחדשי השנה: בדצמבר וינואר - קטיף, אריזה, הכשרה. פברואר מרס - קטיף, אריזה, עבודים, הכשרה, נסיעה. אפריל - נטיעה {0106-73} מאי יוני - עבוד רגיל (עדורים והשקאה). יולי אבגוסט ספטמבר - עדורים, השקאה, זבולים, נטיעה חדשה (החל מאבגוסט) אוקטובר נובמבר - צמצום העבודה - קצת השקאה ועדור. איך תסודר עבודה במשך כל השנה עם פועלים יהודים: נקח מושבה של 15.000 דונם נטיעות נותנות פרי. פועלים קבועים ידרשו לכל 15 דונם - אחד, ז"א לכל המושבה 1000 פועלים קבועים . - הללו יעבדו במשך 10 - 11 חודש בשנה. בעונת הקטיף והאריזה - במשך 4 חדשים, מדצמבר עד סוף מרס - ידרשו עוד 1500 איש לאריזה, על פי חשבון של פועל אחד לאלף תיבות, או כנופיה (סורבה) של 10 פועלים לעשרת אלפים תיבות במשך העונה. (15.000 דונם נותנים מיליון וחצי תיבות למשלוח. 100 תיבות מינימום לחו"ל מדונם), לקטיף ידרשו במשך 4 החדשים עוד 1500 איש. כל איש קוטף ומוביל 10 תיבות ליום. יש 100 ימי קטיף, ובכן 1500 איש יעשו 1,5 מיליון תיבות. יוצא שבמשך 4 חדשים אלה יעבדו במושבה 4000 פועל. באפריל, כשאין נטיעה חדשה, מתבטלים 3000 פועלי הקטיף והאריזה, ונשארת עבודה רק ל1000- הפועלים הקבועים. ביולי, אבגוסט וספטמבר צריכים להוסיף על הפועלים הקבועים כ1000- איש, לעבוד בזבול, עדור ועוד, באוקטובר ונובמבר מתבטלים האלף הפועלים הנוספים, ויש עבודה במקצת רק לפועלים הקבועים. יוצא שמבלי נטיעה חדשה יש: {0106-74} 1) 4 חדשים - דצמבר - מרס - 100% 2) 3 " אפריל - יוני - 25% 3) 3 " יולי - ספטמבר .50% 4) 2 " אוקטובר נובמבר 25% - 15 יוצא שבמשך כל השנה יש עבודה רק 56,3% לכל 100 הפועלים (אם לא יהיו נטיעות חדשות). איך יתכן לקיים במשטר כזה עבודה עברית? 1/3 מפועלי האריזה יוכל להתקיים כל השנה משכר עבודתו במשך 4 חדשים. כל הבנין יעשה מחוץ לתקופת הקטיף. בעונה הבוערת יצטרכו להעסיק נשים וילדים, במקרה דידן - יעברו במושבה הנ"ל בעונה הבוערת רק 3000 פועלים, והאלף החסרים יבואו מתוך אלמנטים לא פועלים דווקא. כמה פועלים יהודים ידרשו המטעים בארץ? עד 1926 היו פרדסים יהודים נושאי פרי 10,500 דונם. בשנת 1926 נטעו מחדש 5.000 5.500 1927 8.000 1928 15.000 1929 14.500 1930 6.000 1931 54.000 עם הישנים 64.500 דונם. לנטיעות הישנות דרושים לעבוד (בלי קטיף) 1000 פועל. לחדשות דרושים לעבוד (15 דונם לאיש) 3600 איש ס"ה 4.600 פועלים קבועים. {0106-75} היבול מכל הנטיעות 6.500.000 תיבות לשנה, לכל 500 תיבה דרוש איש לקטוף ואריזה במשך 4 חדשים, לכל היבול 13.000 פועל. לכך יש להוסיף פועלים לעבודות חקלאיות אחרות (כרמים, זיתים, פלחה ועוד), לעבודות צבוריות ובנין, לשרות, לפקידות ועוד, והביקוש לפועלים בעונה הבוערת יגדל - ושאלת קיום הפועלים האלה בשאר העונות תהיה חמורה מאוד, ולשם פתרונה יהיה צורך ברגולציה של שאר העבודות והשרותים במושבה. לפי החומר שמסר לי פרומקין עומדים לנטוע השנה מחדש, כ10.000- דונם בנתניה 323 דונם, הגדוד - 160, בהרצליה 221, בעיר שלום 289, בגדרה 50, ברחובות 1712, בנ.צ. 925, בראשון 762, בבאר יעקב 100, במזכרת בתיה 241, בבני ברק 785, בחדרה 1190, בכרכור 280, באלון 250, במגדיאל 140, ברמתים 110, ברעננה 573, בתל-מונד 500, בכפר סבא 811, בהדר 250, אחוזת נ.י. ביבנה (אלדד מילר) 400, גן יוסף ועוד 250, רמתיים 200, גרדינגר 100, בס"ה 10.276 דונם. דברתי עם קיציס על תביעת תחיה מנהלל לעבודה בתנובה. המוסד מוכן לקבל אותה אם המועצה תסכים. ואלה דברי קיציס: יהודה רוזנפלד והחברה יפה נחשבים כעובדים קבועים, לא עובדים עכשיו מפני שאין עבודה. אופוצינסקי וגולביצקי הם פועלים זמניים בתנובה, והם הראשונים בתור לעבודה קבועה. {0106-76} מלבד זאת יש לאסתר קריינברג מכתב ממ.פ.תא. שאחרי ארבעת הנ"ל יש לה הזכות בתור ראשון לעבוד בתנובה. תחיה תוכל, איפוא, ללכת לעבוד רק אחרי כל אלה - ובתנאי שבת-שבע גורפינקל שכבר נשלחה לתנובה תסודר בעבודה אחרת. בערב יצאנו לנ.צ. להמשך המשפט (ראה עמוד 48-47, 39-37, גם 21). הס וסגלה בינתים הושמו במאסר, עוד אחדים מהנאשמים לא באו בגלל סיבות שונות. שוורצבורד - שניהל פרוטוקול בישיבת המועצה ביום 22.1.32 - מעיד ששפנוב הודיע בשם ועדת הפעולה שלא יקבל מרות המועצה ומאמר את דברי מונסטור שבאשמה. ליפשיץ (מגינו של מונסטור) חוקר את שוורצבורד ושואל אם בורנשטיין דיבר באותה המועצה על הצורך לשנות הרכב הצבור. ש-ד ענה, כי ב-ן אמר שהצבור במקום אינו מוכשר לכבוש עבודה. ליפשיץ שואל אם לא נכון שמונסטור אמר שלא פועלים יהודים -אלא ההסת' רוצה להשתמש בפועלים יהודים למען גרש פועלים ערבים. טולצינסקי - מגינו של גבאי - חוקר אף הוא את העד "אם ועדת הפעולה" היא מוסד צבורי או לא. מעיד גליכר - ממסדרי העבודה מעיד על התפרצות הלפרין וגינטר. ליפשיץ (מגינם) שואל אם הלפרין הוא חבר הלשכה. {0106-77} הופמן, מנהל הלשכה, מעיד על ענין אנגלנדר ש"סודר" ע"י הלפרין. הוא ראה ביום 26.1.32 במשמרת את רויכר, ניימן, סמולר, בירקנפלד, אנגלנדר, סגלה, יולס, יוסף שפירא, וורצל. ביום 27.1.32 ראה ב"משמרת" את גינטר, גרינפלד, בריקנר, דוננבום, יולס, יוסף שפירא, סגלה, אנגלנדר, בירקנפלד (היה מסודר לעבודה בפרדס זה) סמולר (כנ"ל), בלוי, רוזן, פלישר, זילברשטיין, ריטר - לא נתנו לפועל שנ שלח ע"י הלשכה להי כנס לפרדס. על שאלת ניר (המגין על בירקנפלד) עונה הוכמן שבירקנפלד הפריע בטוריה לפועל להכנס. כן גם סמולר (גם עליו מגין ניר). ליברזון (מגין על גרינפלד, יולס, ריטר) אומר שיביא עדים להזים את הוכמן. הוכמן ראה את גרינפלד ביום רביעי. ל-ן שואל אם ריטר עבד ביום ד' בפרדס בריל (מן הנאשמים צועקים - עבד, עבד.)הוכמן אומר - לא עבד. ל-ן: הידוע שיולס היה מחוסר עבודה 7 חדשים? ה-ן: הוא לא היה בנ.צ. ל-ן: אם פועלי נ.צ. אינם כובשי עבודה טובים? היו"ר פוסק שאין צורך לענות על שאלות עיוניות. קוזניצקי (מגין על יוסף שפירא) - האם י.ש. לא היה מסודר לעבודה בפרדס? ה-ן: אבל הוא לא עבד בפרדס, אלא עמד בחצר, והפריע ושליחי הלשכה. הרצברג (סניגור של בלוי ובריקנר) שאל על מקרה שקרה לפני כחצי שנה שהמשרד הקבלני בת"א שלח הנה פועלים למשק הפועלות ובורנשטיין הוריד אותם בכוח (יש צורך לברר לעצמי ענין זה!). {0106-78} ה-ג שואל אם נכון שב1- לנובמבר היו למעלה מ130- מח"ע ורק אחדים קבלו עבודה. ב1- לפברואר היו 100 דורשי עבודה וסודרו רק כעשרים. יעקבי מעיד על יום 27.1. ראה את גינטר, פליישר, יולוס, סגלה, זילברשטיין - מלבד שלושה שעובדים שם: בירקנפלד, סמולר, יוסף שפירא, שגם הם הפריעו. באו הוכמן והרפז ונסו להסביר להם שיתנו לחבר הקבוץ להכנס לעבודה - אבל לא שמעו ובכוח לא נתנו לו ללכת. ליפשיץ טוען שיעקבי הכה את גינטר. קוצינסקי חוקר את העד על האספה שנקראה ע"י פוע"צ שבה נבחרה ועדת הפעולה. יעקבי בעצמו דבר באספה זו, לא צריכים להתנגד לכניסת הקבוץ, כי אנו מתקרבים לעונת עבודה, ובעוד זמן קצר יהיה מחסור בפועלים. המוסדות המרכזים רוצים לעשות רגולציה של ת"ע במקומות שונים, ובנ.צ. יש פחות ת"ע מאשר במקומות אחרים. קוצינסקי טוען שיעקבי בעצמו השתתף בהצבעה - יעקבי מכחיש זאת. ק-קי טוען שיעקבי אמר לו בעצמו שהשתתף בהצבעה. י-בי: אני בטוח שלא השתתפתי, איני זוכר שהשתתפתי. סוינר מעיד שאנגלנדר, ניימן ועוד הפריעו לעובדיה. למחרת ראה שוב שמפריעים, שמע צעקות, יצא עם ברונשטיין ויעקב כהן ונגר אחד מיפו - וראה כעשרה, סמולר, יוסף שפירא, דוננבום, אנגלנדר, ניימן, מכס רויכר ועוד מקיפים את עובדיה שנשלח לעבודה. ניימן החזיק אותו ביד. סוינר הוציא את ידו. לא נתנו לעובדיה לעבוד. {0106-79} מתוך שיחות - מדברי פסימיסט פיקח בישיבת המרכז: "אנו הגורם לכשלון הציונות בשנים האחרונות. הציונות ללא התקדמות - ואנו לא מזיזים אותה. היש בנו כוח להחזיק מעמד בשעה קשה זו? כשלונותינו: חוסר התישבות עירונית בשנות 24-23, חסר הבנה לעליה הרביעית, לא חינכנו הנוער להבנת המציאות, לא דאגנו בקנאות להון לאומי, אין ההסת' כוח כובש - היא ממשיכה קיום עלוב. היתה ליקוידציה של רעיונות ושאיפות, חסר מעוף, צמצום והסתגלות נעשו לנחלת ההס', כיבוש פוליטי עכשיו מן הנמנע - כי הפסדנו מכשירי הכיבוש, אין אנו עכשיו גורם פוליטי המוסדות הפיננסיים שלנו צריכים לשמש גורם בשביל המעמד הבינוני, השקענו הרבה כוחות בהקמת מסגרת - ולא הפכנו אותה לכוח פועל (סוכנות, ליגה) התנועה זקוקה לקצור חזית, העיקר כרגע - חשול התנועה, עלינו להרתם בעול הציונות הממשית. {0106-80} קוי התקופה - מבוכה במחננו - מתוך חבלי הגשמה. התנשאות הבעלי בתים וחוסר יכלתם. המשבר בעולם - על סף ריקונסטרוקציה. רוסיה וסיכוייה - אפשרות הצלחתה מתוך נכונות לשלם מחיר רב בעד סוציאליסטית. הצלחת רוסיה - תראה את המוצא. מאורעות ימינו בגולה - אימתו הדיאגנוזה הציונית. הפעולה בארץ - הוכיחה אפשרויות הגשמתה. תעודתנו בשעה זו: החזקת מעמד, הסתערות לכבושים תרשים, הגברת אמון הפועל בכוחותיו, ראיה נכונה של המציאות וכוחותינו הממשיים להיות גורם מיישב ולהקים תנועה עצמית בגולה.