יומנים > יומן - מלא 26/01/1955

{P001} {0045-08} 26.1.55 בשמונה וחצי בבוקר המראתי ממסלול התעופה שלנו - וכעבור שעה וארבעים הגעתי לרמת דוד. בררתי כמה עולה בנזין ושמן בנסיעה כזו ונחתי המחאה לעוזר ויצמן. בעפולה ביקשתי המשטרה לברר אם ההלויה עברה כבר ואם בכלל תעבור דרך עפולה או דרך נצרת. לאחר שלא קיבלתי במשך שלושת רבעי שעה תשובה יצאתי רבע לפני שתים עשרה לסג'רה. כשהגעתי הנה נתברר שההלוויה עבר את עפולה באחת עשדה וחצי, כשישבתי במשטרה. באו אנשי גבעת עדה ואנשי סגרה ללויה. מהוותיקים חיים עוד פבריקט, אדלר ואחיו (יוצאי צפת),עכה ממצרים שלמד לפני ששים שנה במקווה. באו כמובן הבנים, אבל הנכדים שעובדים בצבא - לא הגיעו. ראיתי גם קברם של שמעון מלמד וישראל קורנגולד, וביקשתי את פבריגט שיבוא בדברים עם בעלי מקצוע לתקן את הקבר ולהקים מצבה הולמת, ואני אדאג להוצאות. {0045-09} רוגצבסקי לא היה עסקן ולא נואם, ומעטים ידעו אותו, מחוץ לחוג משפחתו ובני מושבתו. אבל הוא היה מל"ו שבזכותם קייםהעולם. בא לארץ לפני חמשים ש נה, כשהיה בן 34, ובידו מקצוע רצענות (עשית כלי ריתמה), ולא הלך לעיר או למושבות הגדולות אלא בא לנקודה קטנה, צעירה, בודדת, נידחת בגליל התחתון, מוקפת אויבים: לוריה, זבית, כפר כנא. בחר בחקלאות אם כי לא ידע מלאכה זו, וגידל ששה בנים לחקלאות ולהגנה. אחד מבניו נהרג במלחמת השחרור, בןאחד נשאר בסג'רה, אחד בתלמונד, ושלושה בגבעת עדה. עבד כמעט עד יומו האחרון. היה אצלי בשדה בוקר, והתאונן כי בימים שאינו עובד הוא חש בלבו ועוד. כשהוא עובד - הוא מרגיש עצמו טוב. בפעםהאחרונה ראיתי אותו כשהייתי בכנוס איחוד הקבוצות בעמק הירדן (15.10.54) הוא טלגרף אז לשדה בוקר שהוא חולה ומבקש לראותי. נסעתי אליו בלילה אחרי גמרהרצאתי ומצאתי חציו משותק. אבל התעודד וישב ושוחח אתי ארוכות. נפטר יומים לפני מלואת לו שמונים וארבע שנים. הוא היה באמת מהאנשיםשעליהם שר ביאליק: יחי חלקו עמכם - ענוי-עולם ואלמי-נפש, רוקמי חייהם בסתר, צנועי הגות ועלילה, חולמים נעלמים, ממעטי דברים ומרבי תפארת, חייהם - מיטב חזיונם ותפארתם - עצם הוויתם. בשתים חזרתי מסגרה, ובשלוש המראתי מרמת דוד, וכעבור שעה וחצי הגעתי למסלול בשדה בוקר.