יומנים > יומן - מלא 26/03/1957

{P001} {0157-57} תאריך 26.3.1957 יום ג' , כ"ג אדר ב' עמודים 147, 148 חסויים {0157-58} [[ ק ט ע ח ס ו י ]] ------- ------------ - בארבע וחצי אה"צ בא אצלי גנרל ביוס, שהיה שר הבטחון במיניסטריון של אדגר פור וחתם על מכירת המיסטרים הראשון. אביו ואבי אביו עד שבעה דורות ("עד נפוליאון) היו גנרלים. בא לארץ כאות ידידות. {0157-59} בשש בא אצלי מרטינה , ב"כ העתון פרנס אובסרווטר. צעיר יפה, שייך לשמאל האנגלי. שואל על אפשרות שנויים במה"ת - כלומר ביחסי ישראל ערב. הוא יודע כי יש פסימיסטים ואפטימיסטים בענין זה. אמרתי לו כי אני חושש שאיני משתייך לשני סוגים אלה. כי אנו סיכויים של שנויים מוכרחים, אבל לזמן לא מעט בלתי נראים לעין, בגלל שלושה גורמים: א) אנו בונים חברה חדשה, חברת עובדים דימוקרטית, מרכז מדע, משק מתקדם, שלטון פועלים - ומן ההכרח שמציאות זו תשפיע על הארצות השכנות. גם אם התגובה היא שלילית מצד השליטים הפיאודלים חדיקטטוריים ו"השמאליים" כבכיול. כ) אנו מתחזקים - ע"י עליה, שכלול הצבא, כיבוש השממה, פיתוח משקי, וככל שאנו מתחזקים שונאינו מאבדים תקוותם לחסל אותנו. כל זמן שתקווה זו חיה בלבם - לא ישלימו אתנו. ג) מן ההכרח שיקומו בקרב הערבים - מתי? איני יודע - אנשים שידאגו באמת לצרכי עמם: לבריאות, לחינוך, לפיתוח. קוויתי שנאגיב ונאצר יהיו אנשים כאלה, אבל יש כנראה משהו בדיקטטור שהוא זקוק לאפקטים מידיים, ויותר קל לקחת לב העם ע"י הפגנות כוח ושנאה מיסדרי נשק - מאשר פיתוח איטי, אבל צרכי הערבים הם צרכים אנושיים, ותובעים סיפוקם, יקומו - מן ההכרח שיקומו אנשים ומנהיגים שירצו לספק אותם. אלה ירצו בשלום. שאל אם אין יסוד לפחד מפני עליה - והתפשטות שתבוא בעקבותיה. אמרתי לו איני מאושר בגבולות הקיימים, אבל הם מספיקים לנו לקלוט כל היהודים שבתקופה זו נראה שיבואו - מארצות צפון אפריקה, מזרח אירופה, אם כי הייתי רוצה שיבואו כל יהודי אמריקא. אילו הייתי ערבי הייתי מתבייש לפחד מהיהודים המעטים כשאנו - הערבים מונים עד 70 מיליון.