יומנים > יומן - מלא 26/09/1956

{P001} {0014-13} 26.9.56, יום ד' כא' תשרי הרדיו הודיע בשבע בבוקר כי צה"ל תקף אח משמרת חוסן ונפלו חמשים ירדנים. מיד אחרי זה בא נחמיה ואמר לי כי לנו יש 8 הרוגים ופצועים אחדים קשה. היתה התנגדות חריפה וכנראה שבאה תגבורת. - בעשר וחצי בא צור ומסר לי פרטים על הפעולה: [חסוי] [קטע חסוי] {0014-14} [ ח ס ו י ] מאנשינו חצו הגבול 400 איש (צנחנים ונחל) ברבע לתשע. הגיעו למשטרת חוסן (הצנחנים) בשתים עשרה וחצי. הם הציבו מחסומים בדרכים מצפון ומדרום. מצפון הגיעו שני משוריינים: אחד פוצץ, אחד בידינו. כאן נפלו מהאויב 11 איש. במשטרה נפלו 15, במחסום המערבי 8, במחסום דרומי 4. פעולה קשה היתה לנחל ע"י הגבב במוצב חרבת אל קלע. כאן היו שתי מחלקות מה"ל ומדרום לה, חרבת בחמסה מחלקה. היו מחופרים ונלחמו באנשינו ברימונים. כאן היתה מלחמה קשה, וכה פעלו שתי פלוגות שלנו - בהנהגת מוטה. פההיו לנו 4 הרוגים וכעשרים פצועים. מכוניות הלגיון זזו מירושלים ומחברון. במשטרה היו לנו שני הרוגים (מהם נפצע שמת אח"כ) ושבעה פצועים. בשעה 4 חצו אנשינו הגבול בדרכם חזרה. כולם היו במצב רוח מרומם למרות האבדות. בשלוש וחצי באו 14 מכוניות של הלגיון - אנשינו פתחו עליהם אש תותחים. הפייפר שלנו שטס כל הזמן על השטח דיווח על הנעשה ועל התנועות ושימש קשר בין כל החלקים. בכפר חוסן היה שקט גמור. לא יריה ולא קול. או שהאנשים הסתתרו בבתיהם או שכראוי אנשינו בטוחים שציבילים לא נפגעו. בשעה 111/2 נורו ע"י הערבים ממערב לחוסן לעמדה שלנו קרוב למבוא ביתר שבה ישבו הרבה קצינים ונפצעו 11 אנשינו, פצעים קלים. [[ ק ט ע ח ס ו י ]] {0014-15} [[ ק ט ע ח ס ו י ]] בכלל היו לנו 9 חללים, 9 נפצעים קשה (4 מהם קשה מאוד), 18 בינונים, 12 קלים. בראש הצנחנים עמד רפאל איתן. השלל: משוריין, 3 מרגמות 4.2, כמות גדולה של רובים ומקלעים, 2 ג'יפים במצב טוב. 6-5 חצאי זחלים שלנו נכנסו לשטח בגמר הפעולה להוציא הנפגעים. שלושה מאנשינו נהרגו ע"י התפוצצות חומר הנפץ שלהם. אחד נתרסק כליל. החללים: משה עפרון ר/ס, ישראל שחי, אמיתן נורט, אלי שילוני, משה שכטר, אלי אונגר, צבי הורביץ, אורי לנדוי, משה ליברזון, רובם נחל. - באחת עשרה באה גולדה. סיפרתי לה על התיעצותינו אתמול אחרי ישיבת הממשלה ועל הפגישה מחר בעשר. גם משה ושמעון ישתתפו בה. - באחת בלילה נתקשר ברנס עם תקוע לתת פקודה להפסיק האש. ענה לו - שיקבל התחייבות מירדן להפסיק אש. - כתבתי תשובה להמרשילד לשני מכתביו האחרונים. או, מקווה שאחרי מכתבי זה תיפסק בינינו חליפת המכתבים. - בארבע בא אצלי קול. הנריקס, קרובו של המהנדס הנריקס ששרת בארץ בימי המנדט. היה בקומנדו וירצה ביום א' בביה"ס לפו"מ על פשיטות... היה רחוק {0014-16} מיהודות. משפחתו כבר שלוש מאות שנה באנגליה - מיוצאי ספרד שבאו להולנד ונתישבו באנגליה בימי קרומוול. מתפעל מההרגשה היהודית החפשית בארץ. רוצה להתנדב לצה"ל, אם תהיה מלחמה . לדבריו יבואו אנגלים להשתתף במלחמה בתוך צ.ה.ל. במשרד החוץ נמשכת האיבה לישראל, אבל בחוגי הצבא יש יחס אחר, סבורים שאנגליה יכלה לסמוך במה"ת רק על ישראל ועיראק. כיצד יזווגו שני אלה? מיואש ממדיניות של אידן. שאלנו מה צריכה להיות המדיניות של אנגליה? אמרתי שאני מקבל משכורת לדאוג אך ורק לעניני ישראל. הוי רוצה להשפיע על אשתו לבוא הנה אף היא ולהביא הנה בניו - יש לו ארבעה. אמו היא ממשפחת מונטיפיורי. לא הכיר את ויצמן, כי הציונים התנגדו למשפחות העתיקות. העירותי לו שבין המשפחות העתיקות היו ידידים: לורד רוטשילד, ד'אביגדור גולדסמיט ועוד. שמח לשמוע כי לורד בורסטד - שהוא קרובו - עזר לנו בועידת פלשתינא בשנת 1939-1938. הוא כותב הביוגרפיה של לורד בורסטד מראשון. ניהנה כשאמרתי לו כי יש פתגם עברי עתיק כי הספר והסייף ירדו כרוכים.