יומנים > יומן - מלא 26/10/1956

{P001} {0014-74} 26.10.56, יום ו', כא' חשוון לא הידיעות המצופות מפריס שהגיעו אתמול/היו ברורות: הנוסח שקיבלנו מתשובת האנגלים אומר על הסכם לתכנית הפעולות, אבל אינו אומר הסכם לפרוטוקול של "סבר". שלחתי בערב בשעה מאוחרת אחרי הארוחה במלון דוד המלך למשלחת המגבית, לאחר שבאו אצלי משה ושמעון טלגרמה ליוסף לשאול ברורות אם בריטניה כצרפת אישרו פרוטוקול סבר. הבוקר באה תשובה מיוסף האומרת: פינו מודיעך רשמית שהן צרפת והן אנגליה אישרו מסקנות סבר. לפיכך הנני רושם למני שהמסקנות מאושרות על ממשלת ישראל והנני מודיע על כך לממשלה הבריטית. מחכים שארטור יבוא היום בצהרים (אני כותב בשעה 4 אה"צ) במטוס צרפתי עם המסמכים מצרפת ובריטניה, הזמנתי הבוקר תחילה שפירא ובורג ומסרתי להם על התכניה - פעולתנו ביום ב' בערב, ו"פנית" צרפת ואנגליה למחרת, ופעולתם ביום ד' לפנות בוקר. הסכימו לפעולה. {0014-75} אח"כ הזמנתי את בר-יהודה, כרמל וישראל גלילי (את בן אהרון אי אפשר היה להשיג). שאלתים אם כי יתיעצו אמרו: עת טבנקין וכן אהרון. שאלתי אם יוכלו להתחייב גם בשם שני אלה שהדברים ישארו בסוד (גם שפירא ובורג התחייבו בהן צדק לשמור על סודיות) - ענו בחיוב. סיפרתי להם מה שסיפרתי לשפירא, וכבר סיפרתי לשפירא ובורג, ואספר לרוזן, אך לא לברזילי ובנטוב, [חסוי] [[ ח ס ו י]] אחרי דיון - ביקשו רשות להתיעץ ומחר בשש בערב יבואו אצלי שנית. לשש הזמנתי את רוזן והררי - בינתיים יבוא אצלי על פי הזמנתי - השגריר הבריטי. סיר ג'ון ניקולס. - בארבע וחצי בא אצלי ניקולס. אחרי שיחה קטנה'' על דא ועל הא (רוסיה, פולין, הונגריה ועוד) אמר לי כי הוא מצטער על אי אמון שיש לנו כלפי הממשלה האנגלית וכלפי אידן. הודיתי שיש אי אמון כזה, וסיפרתי לו על הצעתי לרוברטסון לפני שש שנים וכיצד אידן סיים זאת - מבלי לתת אפילו הסברה. ובשנה זו גדלה מרירותנו, כי היינו בסכנת מוות ואנגליה סרבה למכור לנו נשק שמכרה למצרים. הוא אמר שמבין זאת, אבל אנו חושדים אנגליה במה שאין בה. הממשלה יכלה לטעות, אבל אין לה מדיניות נגדנו, והוטל עליו לבוא לראות אותו ביחידות ולמסור לי בערב כי הממשלה הגיעה לידי מסקנה מוחלטת שיש להיפטר מנאצר, שאלתיו מתי שלח ו לו שדר זה - ענה: לפני שבוע, בשבת האחרונה. אח"כ הביע השתוממות למה אני שואל על התאריך, אמרתי לו כי הדבר כבר ידוע לי. שאל ממקור מדינה אחרת? אמרתי: לא, ממקור אנגלי מוסמך. השתומם, ולשאלתי ענה שאינו יודע יותר מזאת. אמרתי אם כן - אין לי רשות לדבר אתך על מה שאני {0014-76} יודע. לבסוף שאלתי אותו על הפרוטוקול: אם הוא מחייב לפנות אך ורק לשר התוץ, אמר כן, ושאל מהי השאלה: אמרתי לו שיש לי תכנית על סידור הענינים במזרח התיכון, המפתח לכך הוא עמדת אנגליה, ז"א עמדת אידן, והייתי מוכן לדבר רק על כך, באופן לא רשמי ובלי שהדבר יוודע לאיש. שאל כלום יתכן דבר כזה? ימרתי יתכן ויתכן אם אידן ירצה. אמר שיכל להודיע ישר לאידן, ויעשו זאת ביום הששי הבא, כשישלח הת.יק הדיפלומטי. אמרתי - שאין חיפזון בדבר, ובשבוע הבא יותר טוב מאשר בשבוע זה, שוב השתומם - מבלי לשאול אותי דבר: אבל הבין כי יש משהו שלא ידוע לו, ואני הרגשתי שבאמת אינו יודע בדיוק על התכנית. בעודו יושב אצלי באו רוזן והררי - ואזניהם צללו למשמע דברי, רוזן יעץ בכל זאת לספר גם לברזילי, והסברתי החששות שלי, הררי היה כולו נפעם וראה בדבר הזדמנות היסטורית יוצאת כן הכלל. שאל אם אין סכנה שירדן תתקוף. עניתי שאם תתקוף - אין זו סכנה, אלא אולי להיפך. ואשר לשתי ההצעות שיבואו לממשלה - או מעשי תגמול או מיצרי אילת - דעת רוזן היא בניגוד לדעת גלילי - להציע מעשי תגמול. - בינתיים הודיע לי נחמיה שארתור הגיע עם מכתב רה"מ, והוא צריך להביא חזרה מכתבי.