יומנים > יומן - מלא 26/11/1969

{0207-84} {0207-84} 26.11.69, יום ד' מצאתי היום חומר נוסף על כרמיה, בעתון העולם 22.4.1930: בשנת תרכ"ב (1863) נבחר לנשיא חכי"ח "וידיו אמונות עד בוא שמשו להושיע בכל תפוצות ישראל, או בברכה לדורות בכל העבודה התמה והמושכלת הזאת היתה התחלת ישוב א"י, אשר השש כרמיה ירה אבן עינתו בשנת תרכ"ט (1869) ביסוד המעלה, מקוה ישראל, קולוניה ובית ספר לעבודת אדמה בקרבת יפו. ואלה הם הדברים {0207-85} {0207-85} אשר דיבר השר כרמיה כיום הקהל לעת יסוד "מקוה ישראל" באספה כוללת לחברת כו"ח שהיתה ביום 14.1.1869: "בתוך תקוותנו עלה על לבנו ליסד באה"ק ב"ס ללמד נערי בני יהודה עבודת האדמה בארץ אשר שם צור חוצבנו ממנו, בארץ אשר עינינו ולבנו אליה כל הימים, בארץ ההיא נחפוץ לייסד ב"ס לעבודת האדמה. כמו שעשו אבותינו שבכו בדמעות שליש בזכרם את ציון בשבתם על נהרות בבל, כמו שבכל עת חשבו אח הארץ הזאת לארץ אשר בה עיני ה' לאהבה, כן עוד היום נראה אח בני עמנו בכל ערב שבת שופכים שיחם אצל הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, ועיניהם כנחל שוטפות דמעה, ולכן בחרנו לייסד בית ספר לעבודת אדמה בגבול עיר יפו, אשר אדמתה פוריה ותבטיח לעובדיה ברכה בעמלם. ואחינו בני דורנו זה ימלאו רגשי אהבה לעבודת האדמה כמו אבותינו. עם עובד אדמה ורועי צאן היה עם ישראל מעולם, ועין בעין ראה כי ה' אוהב עבודת האדמה וחפץ בה. אני אתן לכם את הארץ אמר ה', אך לכם לדעת כי לי היא ולכן לא תימכר אחוזת ארץ לצמיתות, ובשנת היובל ישוב איש לאחוזתו ונחלת אבותיו. האדמה היתה ארץ פוריה, הרריה נתנו חילם ושדוחיה יבולם, ממקוריה נהרו נחלי דבש וחלב. עוד היום במסיבי עיר יפו, האדמה היא יפה ופוריה, עוד היום הזורע בה ימצא מאה שערים. מבלעדי זאת חנה בימים אלה כל סחר הארץ הזאת ויבולה יתפשט אל מצרים בלי כל עמל. חדרך הרחוקה אשר בה הוביל משה נביאנו את בני ישראל 40 שנה נעבור בימים אלה במשך שעות אחדות. אניות הקיטור אשר נטעון בבוקר בחוף יפו עם יבול וסחר הארץ, עוד בלילה של היום ההוא תבאנו עד חוץ לארץ, כי רק שמונה שעות תפרדנה עתה בין הארץ הקדושה ובין ארץ מצרים. נערי בני ישראל בבית {0207-86} {0207-86} הספר לעבודת אדמה, בדעתם כי עמלם לא לשוא, יעבדו בחריצות וידבקו באהבה אל עבודת האדמה. ובעוד איזו שנים ינהרו בני ישראל מכל אפסי ארץ לארץ הקדושה. האח! ירושלים החדשה תאיר באורה! אמנם בראשיתה היה תהיה ירושלים לעיר מקדש קטנה, אולם לא עוד הלוך ילכו בני עמנו ובכה בערב שנת על שארית האבנים של מקדש עליון, רק ישאו תפילתם ותקוותם לה' הבוחר בציון, ואחרי כן ייבנה בית מקדש גדול לכבוד אל עליון כבית מלפנים. הבית ההוא יקרא לבאים אחרינו לבוא להראות שם בחגים ובמועדים מקראי קודש. כן הוא! הבאים אחרינו יראו את היום הגדול, אשר חזה מרחוק נביאנו הגדול והנהיג אז, ביום ההוא: השופר הגדול והקדוש יבשר התשועה: מה היכל המעוטר בפרחים נאים ומהודרים להמון רב אשר כהמון מים יבוא בשערים וכולם לפני המזבח יבואו בסדרים בידיהם פרי שדותיהם ויבול ההרים, ויקריבו לאל עליון טנא ראשית בכורים. כבוד וחודה לאיש בריתנו מר קרל נטר, כי העיר אותנו על הדבר הזה לעשותו והתנדב באשר לבבו להוציאו לפעולת אדם. ואתם כולכם שומעי דברי אלה חכו ובואו לעזרת חפצנו ותנו לבבכם כי יצא אור, עזרו לנו להשיב את האור אל המקומות הקדושים אשר משם הופיע. תמכו בידינו להחיות את האדמה אשר היתה ערש עם ישראל, להחיות ולהפריח על ידי עבודה ועמל כפים את {0207-87} {0207-87} המקומות האלה, אשר קנו להם שם תהלה במעשים הגדולים של אבותינו. איזה סיפוק נעים הוא לנפשנו אם יכלים אנחנו לאמור לעצמנו: אנחנו העובדים והעמלים לקומם ברוח משפט גזע עתיק, העומד לבדו מלא עוז בין קברות כל עמי קדם, והמחזיק בגאון את דגל הקודש הישן אשר הדברים האלהיים שמע ישראל חרותים עליו". (עתון "המגיד" העתיק נאום זה של כרמיה משנת תרכט (1869) בגליונו המ"ג בשנת 1883. סופר המגיד א.ל. שיננהוז (?) מוסיף: ביסוד האחוזה מקווה ישראל על פי השר כרמיה בשנת חרכט יצא דבר הישוב בא"י מן הגיון הלב לכלל מעשה, בתפארת בית ספר וחינוך ליוגבים ועובדי אדמה, ואחרי כן מקום מנוס ומפלט לחלוצים הראשונים אשר סופות הנגב ברוסיה הסתירו אותם ממקומותם וינוסו מחמת המצור, לארץ הקדושה. בית ספר מקווה ישראל הוא ראשון בזמן וראשון במעלה , חוט השדרה לרעיון ישוב א"י ותחית האומה. השם מקווה ישראל, לפי בעלי "ספר מאה שנה" (יצחק טריווקס ואליעזר שטיינמן) ניתן על ידי חיט ירושלמי, ר' גרשון שהיה עם קרל נטר, שנזכר בפסוק של ירמיהו (יז 13): "מקוה ישראל, ה' כל עזביך יבשו". במכתב שנטר הגיש לחברת כו"ח על יסוד מקווה ישראל, נאמר: אם תקבלו את הצעתי תביאו טובה רבה לענין, אשר למענו אתם עמלים. בזה {0207-88} {0207-88} תודיעו לרבים, כי היהודי מוכשר לעבודת אדמה. עתון תתנו להם וחיים מתוקנים לחלק חשוב של המשפחה היהודית ותכינו שדה-מקלט להמונים, אשר יצטרכו בעתיד לברוח מפני רשעות העמים, ולבסוף כבוש תכבשו את הארץ הקדושה הזאת, אשר בה הכריזו אבותינו על יחוד הבוא.." הוועד של חברת כו"ח אישר בישיבתו מיום 11.1.69 את הצעת נטר. הנשיא כרמיה אמר (הנוסח בספר "מאה שנה" הוא שונה קצת) : "בימים האלה, המלאים בשורות לימים טובים בארץ מושבנו, עלה על לבנו ליסד ב"ס חקלאי בא"י ללמד שם את ילדי אחינו עבודת האדמה, השמעתם, אחינו יושבי המערב? אנו חפצים ליסד בית לימוד לעבודת אדמה בארץ, אשר אליה אנו נושאים תמיד את עינינו ומשאות נפשינו. ארצנו היתה תמיד פוריה, ואף היום היא נותנת את פריה לעובדיה, עשרה שערים לזורעיה.. ואם באמת תתרחב עבודת האדמה בארץ, אשר בה בחר ה' לתתה לעמו, ורבו אחינו לבוא אליה מכל ארצות פיזוריהם והתאחזו בה, אז נראה בעינינו ירושלים חדשה, בראשונה תהיה אך מקדש מעט לישראל, אך יושביה לא ילכו עוד בכל יום ששי לבכות על האבנים, שארית החומה ההרוסה, כי אם ישאו עיניהם אל היושב בשמים ואל אדמתם, ולבם יהיה מלא תקווה, כי קרובה ישועת ישראל לבוא. ואחרי כן יבנה בה ההיכל הגדול, וכבימי קדם יעלו בני ישראל שמה להראות את פני ה'... ולכן בחרנו בסביבות יפו, אשר שם אמנם תכבד העבודה על עובד האדמה, אבל האדמה פוריה היא. שם בארץ אשר נשבע ה' לתתה לנו, נייסד בית ספר... המהלך בין ירושלים ובין יפו לא רב הוא. האח! ירושלם תאיר באורה... ובכן תנו כבוד ותודה לאיש בריתנו, הא' נטר, על אשר עוררנו על הדבר הזה לעשותו ועל אשר התנדב באשר לבבו {0207-89} {0207-89} להוציאו לפעולות"... (שם עמוד 213) ובדוח זה פרסמו קול קורא לנדיבי עם לנדב לטובת בה"ס : "ארץ קדושה היא ארץ אבותינו, ערש אמונתנו, נביאינו וחכמנו, והארץ הזאת יש לה סגולה אשר תדרוש מאתנו, כי נשים עינינו ולבנו אליה. הארץ הקדושה היא פוריה - - עוד לא נידלדלו מקורותיה המלאים, והגבעות הנשאות לא לעולם תהיינה מכוסות קוץ ודרדר. לא יחסר רק לפתח את המקורות ולסקל את האבנים המכאיבות אותה, ולעבוד ביד חרוצה את הארץ אשר לפנים היתה מבורכת מאוד... ותשוב להיות ארץ חפץ, ארץ מובטחת לנו". (שם, 213). על קול קורא זה חתמו אדולף כרמיה, איזידור לב (הרב הראשי בצרפת, מיכאל ארלנגר (יד ימינו של הברון אדמונד די רוטשילד, וקרל נטר הוגת הרעיון (שם).