יומנים > יומן - מלא 27/05/1952

{P001} {0029-103} תאריך 27.5.1952 [ כל הדף ח ס ו י ] {0029-104} בא אצלי כתריאל סלומון. סבור שהמדינה "התפשטה" יותר מדי. האמצעים לא מספיקים לכל המפעלים. יש מפעלים ללא כוח אדם, או לא חומר גולם, או לא כסף מספיק, או ללא חמרי בנין. הוא הדין בצבא. יש 12 סירות טורפידו, עלו 5 מ'ליון ד'לר, יושבים עליהן 175 איש, אך רק 3 יבלות לצאת לים. כי אין להם מכונאים. יש כליס אחרים ללא חלקי חילוף, אין דלק. בח"ה יש 6000 איש, אבל רק 108 טייסים. יש מטוסי מוסקיטו בלי חלקי חילוף, בלי תחמושת, רק 12 טייסים. במאמ גדול יהיו עד סוף השנה 30-40 טיסים. לחי"ר אין רובים. יש רק 36 תותחים בני 25 ליטרה. במפעל הצנורות של סו"ב במפרץ לא גומרים העבודה, מפני חוסר של 100 טון ברזל ופחים. יש יהודי אנגלי, בהשקעה של 70.000 לי"ש ייצר לשנה 100.000 אופנועים. כל זוג אופנוע ידרוש 2 לי"ש (במטבע חוץ) אבל יחסוך יותר משני לי"ש. דורש מהממשלה התחייבות שלאחר הקמת המפעל תתן לו 2 לי"ש לכל זוג אופנוע לחומר גלמי. הוא רוצה לבדוק הצבא מבחינה זו. ביקשתי לעשות זאת. חושש ליגאל. סיפרתי הדבר ליגאל - אמנם מתרעם, אבל סיפר לי שבעצמו ביקש מכתריאל להתבונן. - בערב ישיבת חברים בענין עין חרוד. הצעתי לעשות משאל, להחליט על השארות כל החברים, ולמסור ההנהלה בידי הרוב. חברים סבורים שהצעה זו מאוחרת או מוקדמת, אבל החליטו להפסיק המצב הקיים ולהביא הענין לידי הכרעה במוסדות. לדעתי יש כאן לא רק שאלת עין חדוד, אלא עקרון יסודי ומכריע: האפשר להוציא אדם ממשק שהוא בנה אותו מטעמים פוליטיים? נישול חברינו מבית אלפא בזמנו היה בכיה לדורות. התנגדתי לדעת חברינו שיעבירו אותם למקום אחר - אך כמעט איש לא תמך בי אז.