יומנים > יומן - מלא 27/07/1956

{P001} {0011-42} 27.7.56, יום ו' ירדתי לת"א בבוקר לישיבת ועדת ארבע - קיצוצים בשלח ומלח". נשתתפו בר יהודה, נפתלי ארנון, בן דרור (מהאוצר), צדוק. כפי שהודיע נפתלי - כל הענינים המרכזיים של מל"ח כבר הוצאו תקציביהם, כפי שבירר עם עשת וצדוק. יש להוציא עוד קצת כסף על שימוש בקניות (כגון גנרטורים). המערער העיקרי על קיצוצים היה בר-יהודה. הסברתי לו כי הסיכויים (לא וודאיים במאה אחוז) להזדיין - פה לא להשתוות לזיון המצרי או אפילו לא להגיע למחציתם. במטוסי קרב אולי נגיע ל30%-. אם יהיה סכוי למפציצים (לפי שעה אין יסוד לכך) {0011-43} נגיע ל16%-. אין סיכוי לאף טנק כבד - לא סנטוריון, לא ציחי, לא רוסי, אין סיכוי לנשק אנטי צוללות. "העיסקות" שהתחייבנו עליהן מחייבות (למען ביצוע) - כי כולן מותנות במזומנים מיד) קיצוץ אכזרי של כל דבר לא הכרחי. התכנית שלנו מכוונת להרתעה ולמניעת מלחמה, אבל כלי שמסייע לכך - חשוב מחדרי ניתוח ומכשירי חבישה. - לפי צדוק יש סכום שלא הוצא עדיין וכדי לבטלו - בגובה של 8-7 מיליון מקלטים ג-ד 0.7 - 1 מיליון (בישובי א-ב) לא מורידים כלום) כמו כן לא בישובים קרובים לשדות תעופה. ציוד למשטרה 1.2 מיליון. מקלטים בעירות 223.000, התקנת פולשים 170,000, מלאי לצרכי צילום (!) 150,000, רכב לחלקי חלוף 3,015,000 ועוד. בקשתי את צדוק לסדר רשימת האמצעים שלא הוצעו. - בשתיים הודיעו לי כי לשגריר האמריקני יש אלי שדר. הרצוג מירושלים ביקש לעכב קבלת השגריר עד שתים - למען שיספיק לבוא הנה ולמסור לי מה שיש בפיו בענין השדר. - בשתים הגיע עם מזכירו - - קצת בבושה התחיל כי המרשילד כנראה הבהיל את אנשיו והם שלחו בו שדר בשבילי. קראתי לפניו שני קטעים ממכתבו של המרשילד אלי מיום 24.7.56, אחרי בקורו בירדן ובמצרים, שמוכיחה על תחושתו העמוקה של המזכ"ל: {0011-44} THE TALKS WITH THE AUTHORITIES IN JORDAN WERE ENCOURAGING - MY TALKS IN CAIRO STRONGLY CONFIRMED MY VIEW )ההדגשה כמובן שלי( THAT EGYPT SINCERELY WISHES TO SEE THE DISTURBANCES COME TO AN END...... ... וזה שני ימים לפני נאומו על הסואץ בשדר כתבו אנשי ה- .S.D. כי הם דואגים לסדר בגבולות אם כי זהו דבר של MAL שעליו הם סומכים. אמרתי לו שיאמר לאנשיו כי אין כמוני רוצים בשקט על הגבולות. שאלתיו על המלווה של הבנק ל75- מיליון דולר לפיתוח המים (מחוץ לירדן). הבטיח לשאול ולהודיע. ביחס לנשק אמר כי עכשיו הוא יותר אופטימי. - משה בא ומסר על דיון שלו במשרד הבטחון וסו"ב על בית מלאכה לטנקים (נוסף על זה שבתל השומר), יש לסו"ב מוסך גדול, ויש לסו"ב בית מלאכה. משהב"ט מסרב לחסוך, סו"ב הסכים, אבל משה סבור שאין זה הוגן לבטל מאתיים פועלים. אריה הבטיח שעד 10 באוגוסט יהיה מוכן בית מלאכה של סו"ב באותו בנין והסכמתי שנחכה עד אז. - ברבע לפני חמש הגעתי חזרה לחיפה. בבואי המציאה לי פולה מעטפה שמנה מאת משה. זוהי התשובה שהבטיח לי לפני כשבועיים להערותי על דבריו בחוג הרעיוני של עמוס דגני. כששאול אמר לי לפני ימים אחדים שהדבר המשונה עם משה הוא, כי הוא בטוח שרק הוא מסוגל להוות שר החוץ בישראל - הייתי סבור ששאול טועה. במכתבי הארוך (?) {0011-45} 13 עמודים במכונת כתיבה) אמנם אינו אומר זאת במפורש, אבל התימרות זו משתמעת מדבריו. תמיהני. בין השאר הוא שואל אותי: "היכן היתה כאן - מבחינת הממלכתיות הישראלית - ההצדקה המכרעת לשלוש לעת כזאת ממני את האפשרות לשרת את המדינה והמדינה את האפשרות להסתייע בשרותי ולגרום זעזוע מוסרי כמעט ללא תקדים לתנועתנו כולה,לצבוריות הישראלית ולדעת הקהל בתפוצות ?" טעות אחת אנסה לעקור מלבו של משה כי דברי במרכז המפלגה מיום 8 באבגוסט 1955 פירושם כי עליו (על שר החוץ) לשמש מעין דובר צה"ל.