יומנים > יומן - מלא 28/06/1932

{P001} {0108-26} כ"ד סיוון 28 ביוני יום ג' הערב בשעה 11 שבנו לחיפה. אתמול עברנו מחיפה לעמאן - דרך עמק הירדן ויריחו - 235 קילומטר; היום עברנו מעמאן לחיפה - דרך גרש, אירביד, נתרים, טבריא - 230 קילומטר. מעמאן נסענו גם למודבא ולהר נבו וחזרה - 84 קיל. בסך הכל עברנו 550 קילומטר. - הלילה לנו בעמאן - במלון פילדלפיה. שני פועלים יהודים העובדים כאן באינסטלציהאף הס מתאכסנים כאן, אם כי הם משלמים בעד לינה 20 גרוש ללילה. בערב הלכנו לסינמה - יש דבר כזה ברבת עמון. - במקום מודעות ופרסומים משמשת תזמורת העומדת על יד הכניסה ומנעימה זמירות. אמצעי זה לא מועיל בכל זאת הרבה - לכל הפחות בערב זה - כי האולם היה ריק. מלבדנו היו עוד כ10- - 15 {0108-27} מבקרים. ההצגה היתה ראויה למקום - אוסף של כל מיני קטעים ממחזות שונים על ריצות והתנפלויות והתגוששויות - אמנם את הסוף לא ראינו כי לא עמדה לנו סבלנותנו לשבת עד הגמר. התזמורת עם התחלת ההצגה נכנסה פנימה וניגנה בין השאר גם את התקוה... בעיר לא ראינו כל סימני איבה, להיפך, תמיד פגשנו אדיבות רבה. אפילו משוגע העיר שרקד ברחוב והשתולל - לא פגע בנו. בחנות סטינוס מצאנו בקבוקי "עסיס", והמשרת - צעיר נוצרי המקבל 3 לא"י לחודש בעד עבודת 12 שעה ביום - סיפר שהאנגלים בעמאן מרבים להשתמש ב"עסיס". בקרנו את האמפיטיאטרון הענקי שמול מלוננו - חצוב בסלע ההר. עקבות הרומאים מלפני 1800 - 1900 שגה. מה ישאירו כאן הרומאים של ימינו? - בשמונה בבוקר יצאנו למודבא. הדרך לא רעה. משמאל על גבעה נמוכה עקבות אלעלה ובמרחק לא רב - עקבות חשבון, עיר סיחון מלך האמורי. בשדה נטויים אהלי בני סקר, ואוהל גדול שבאמצע - של שיך המשיך מיתקאל פשה. נער רועה מצביע על האוהל ומספר שכאן גר השיך הגדול עם נשותיו הבידויות. אשתו ה"מדנית" - בת דמשק - יושבת בעמאן, בבית מרוהט. במודבא המון מערות, שבהן ישבו לפני חמשים שנה התושבים שעברו הנה מכרך. {0108-28} את המרחק בין עמאן ומודבא - 34 קילומטר - עשינו בשעה. נכנסנו לבית הכנסת שבו נמצאת מפת-הפסיפס, ולאחר שכל אחד מאתנו שלם 10 גרוש הרימו את מכסה-העצים המסתיר את הפסיפס וראינו לפנינו את מפת א"י הכי עתיקה שבעולם כתובה יוונית. ערבי צעיר, מנהל בית הספר במקום, נטפל אלינו וליווה אותנו להר נבו. לרגלי ההר, בגיא, הוריק מרחוק "מעין משה" - אולם הארץ מעבר לירדן לא נראתה לנו הפעם בהיקף רב, לרגל הערפל. כנראה שהאויר היה הרבה יותר שקוף בשעה שמשה עלה על הר זה לראות את הארץ אשר לא יבוא אליה. המורה לא דבר באהבה יתרה על רוב מעלתו האמיר. לעומת זאת גילה אהדה רבה לאנגלים. הוא גמר ביה"ס של סנט ג'ון בירושלים. ככל תושבי מודבא הוא נוצרי ושונא את הבידויים שמסביב. המודבאים מזוינים היטב; בבית כל אחד שמור רובה ואוצר כדורים שאספו בימי המלחמה. אם יקרה דבר מה - הם מוכנים, רוצים מאוד שיהודים יבואו הנה, יש הרבה אדמה, ריקה. עם הבידויים בלבד צפויה סכנה לישוב הנוצרי. לפני ימים אחדים היה מקרה ומושלימי הרג בבית המשטרה צעיר נוצרי - והאמיר סלח לו. אמנם בדרך כלל שורר שקט בעבר הירדן - הבטחון גדול מאשר במערב, אך מי יודע מה ילד יום? במדבר שליט גלוב - קוראים לו קיסר המדבר. מדבר ערבית כאחד הבידויים ויודע את נמוסי השבטים והליכותיהם. נפרדנו מצעיר זה בידידות וחזרנו לעמאן, ואחרי הצהרים יצאנו צפונה. הדרך עוברת בין רכסי הרים שבתוכם מתפתל היבוק. {0108-29} כעבור שעה ורבע הגענו לשפת הנחל - במרחק 40 קילומטר מעמאן, ושם אכלנו צהרים. הנחל צר אך מימיו רבים והם זורמים במורד בכוח רב. מכאן התרוממנו שוב בהרי גלעד, ולאחר עברנו 19 קילומטר הגענו לעיר-העתיקות גרש. לצערי הרב לא יכלתי לראות את שרידי בית הכנסת העברי שנתגלה לפני שנים אחדות, אולם גם העתיקות המרהיבות האחרות לא הספקנו לראות כהוגן, כי דחק בנו הזמן. החמה כבר נטתה לפאתי האופק כשיצאנו מהחרבות, ומיהרנו דרך אירביד לנהרים. הישוב בסביבות אירביד נעשה הרבה יותר צפוף מאשר בדרום. מהדרך ניראים כפרים ערבים, השדות מעובדים. בדרך מגרש לאירביד (15 קיל. אחרי גרש ו28- קיל. לפני אירביד) מצאנו אילן מרהיב בגדלו ויפיו: סדנו רב ועצום ואין שלושה אנשים יכולים לחבקו, נופו מתרומם כעטרת מעוגלת בצורת קונוס ענקי, כאילו נעשה בידים. באירביד לא עמדנו, כי השמש ערב. את המורד לנהרים עשינו עם שקיעת החמה. בין אירביד ונהרים (מרחק 38 קיל.) פגשנו כבר באוטומובילים ובפרשים. כשנכנסנו לנהרים כבר היה לאחר שקיעת החמה. בערב בתשעה יצאנו מנהרים, ואת המרחק לחיפה (דרך טבריה) - מהלך 90 קיל. עשינו בשתי שעות.