יומנים > יומן - מלא 28/11/1949

{P001} {0052-58} 28.11.49 חזרתי מטבריא. - באו אצלי ששון וראובן. נפגשו בשבע אמש עם עבדאלה בשוני. המלך היה בלוית סמיר ריפאי. המלך פחח בהרצאה של 15-10 רגע על רצונו לשלום ומסר ששון וראובן בידי סמיר ריפאי והלך. עבדאלה הביע צער על בואו של ששון, כי הוא הידיד, ומוטב היה שישאר לתווך בין שני הצדדים במקרה שלא יסכימו והביע גם צער על נסיעתו לאנקרה. {0052-59} נשארו כשלושת רבעי שעה עם סמיר, הוזמנו לארוחת ערב, וחזרו לסמיר שעה וחצי, בא המלך ושאל מה הספיקו ונפרדו על מנת להיפגש שנית ביום ה' בשוני. שמחו על פגישה שניה, וביחוד שתהיה קרובה. סמיר פתח בהרצאה על חשיבות שלום ושהגורל קשר אותנו, שם הקלפים על השולחן וביקש לשים הקלפים על השולחן. לא הסתיר שהאנגלים והאמריקנים יודעים על השיחות, הוא מועמד להיות ראש הממשלה, ויבצע השלום אס יהיה שלום. הם יודעים עלינו: קוראים, שומעים, קולטים. יש למדינת ישראל כמה בעיות כלכליות וצבאיות, קליטת עולים, אמנם היא מקבלת עזרה - אבל יש לה קשיים. מצבם יותר טוב, אם כי הס מדינה יותר קטנה. אין להם דאגות צבא והגנה. ביקש לקבוע סדר יום: ענינים מדיניים (שטחים וירושלים), כלכליים (מפעל חשמל וים המלח וכדומה, שיתכן בהם שיתוף פעולה), פליטים - חזירתם ורכושם. ששון הוסיף סעיף רביעי - ההסכם ביניהם ובין האנגלים. סמיר מתפלא על כך. הסבירו לו. סמיר טען מובן שהסכם אנגליה יחול על מערב א"י. סמיר פתח בבעיה המדינית. המלך עושה בניגוד לעולם הערבי, ולכן הכרחי הישג משהו לעולם הערבי. לעבה"י דרוש מוצא ליס. לא ידרוש דברים שלא.ניתנים לביצוע: יפו, לוד, רמלה, עכו, אתם שם ואיש לא יוציא אתכם, אפילו לא החלטת או"מ. אבל מוצא לים חיוני, עזה לא בידינו וזו דרושה להם, אולסלמען הגיע לעזה דרושה רציפות והם מבקשים הנגב. אמנם ישראל הקריבה קרבנות בנגב - אבל הנגב לא מיושב, וזוהי רק החזקה צבאית ואפשר לוותר. העולם הערבי לא שכח המכוח שקיבלו, היום הס חלשים, אבל יתחזקו. אף פעם לא אהבו אותנו, והדבר הכי טוב - חיץ של ידיד בין ישראל ובין הערבים, ומוטב שלא יהיה כל גבול עס ערבים מלבד הגבול אתנו. הנגב הוא טריז מפלג הרציפות הארצית הערבית, ואס יקבל הנגב יוכל להופיע בפני העולם הערבי. אנשינו הסבירו לו שהדבר לא בא בחשבון. שום וויתור טריטוריאלי לא יעשה - יסכימו רק למעבר חפשי. לשטח אין כל סיכוי. ראובן שאל איך יקבלו עזה מהמצרים. {0052-60} האין אנו רוצים בסכסוך עם מצרים. סמיר ענה זה ענין ביני ובין המצרים, הם יסתדרו. לששון ולראובן יש רושס כאילו היו בין עבה"י ובין מצרים דברים, אבל כנראה שהדברים היו על יסוד מסירת הנגב, כי המצרים אינם רוצים בנבול משותף אתנו. ולדעת ראובן נכונה מצרים למסור עזה - אם לא יהיה לה גבול עתנו. טמיר טען שמעבר לא מספק, ובשביל ישראל היא רק שאלת פרסטיזה. הוא מוכן לתת איזור חפשי באילת חמורת איזור חפשי בחיפה. אנשינו הסבירו שאפשר לדבר על עזה רק בתנאי שאין מצדנו שום וויתור טריטוריאלי. ש הוסכם על נוסח של מו"מ: שני הצדדים מכירים בחיוניות מוצא לים בשביל עבה"י ויעשו מאמץ להבטיח מוצא זה על מנת שלא יפגע אינטרס חיוני של ישראל. לא הגיעו לדבור על ירושלים - מחוץ להתנגדות לבינאום. לא דובר על העיר העתיקה. גם לא על גדת ים המלח. ולא על נחרים. אם כי טמיר דיבר על אשלג. נובומייסקי הטעה אותנו כשאמר שהם דרשו רק מעבר, הם לפי דברי טמיר הגידו בפירוש שדורשים הנגב.