יומנים > יומן - מלא 29/05/1936

{P001} {0130-05} לונדון, 29.5.36 בשבע הגעתי לפריס. עתונים אנגלים יש רק מאתמול - כאילו הארץ שקטה. המיניסטר החדש למושבות טרם נתמנה, אולם הטיימס ממליץ בחמימות על מנויו של אורמסבי-גור. אבל לבולדווין יש טבע משונה למנות איש בלתי צפוי כלל. טלפנתי לירבלום - והוא הספיק לבוא רגע אחד לפני לכת האוטו ללה-בורג'ה. נסע אתי עד תחנת האווירונים וסיפר לי לשון הרע. אופטימי ביחס לבלום. וונדרוולדה לא יהיה נשיא הממשלה - אבל ישתתף בה, כנראה בתור סגן הנשיא. הוא (ירבלום) גולדמן ולונגה נפגשו עם ריאד צולח - לדברי ירבלום האיש המרכזי (?) במשלחת הסורית. ריאד התאונן שנזכרים בערבים רק בזמן של פרעות. היהודים הם נגד השחרור הערבי. סיפר לו בסודי סודות מונמוסון שוויצמן היה בפריס ודיבר עם הממשלה הצרפתית שלא יתנו חופש לסורים. אם היהודים רוצים בהבנה עם הערבים - עליהם קודם כל לגלות דעתם ברבים לטובת התנועה הערבית. רק אז אפשר יהיה לדון על הסכם. יש שני מועמדים חדשים לנציבות העליונה בסוריה: {0130-06} לונגה וז'וסטין גודר. בלום נוטה לשני, והוא כנראה ימלא בקרוב מקומו של די-מרטל. - ירבלום הביא לי העתונים המקומיים ואחרי חיפוש מרובה מצאתי בפינה נידחת ב"מטין" טלגרמה באותיות זעירות שאורמסבי-גור נתמנה למיניסטר המושבות. - בתשע שלושים וחמשה רגעים הפלגתי מבורז'ה בספינה גדולה בת 36 מקומות ישיבה - כשהיא תפוסה כמעט במלואה. וברבע לפני שתים עשרה חנינו בקרודון. כל הדרך לא הרגשתי אף זיע. השמים היו כל הזמן בהירים, אך מעל התעלה רחפו תחתנו הרי עננים צחורים. במשרד .J.A חיכה לי ליאו. מהימים האחרונים אין ידיעות חשובות. אך נראה מדבריו שבקרב אנשינו בלונדון יש עיפות ודכאון. העברתי את חפצי לרוסל הוטל ובאתי למשרד. פה מצאתי את דוריס, לוריה - ולבסוף את דוב. הלכנו לסעוד בקורנר הוז - ופה שמעתי את הסנסציה הגדולה: הטלגרמה של וורבורג הדורשת פיטורי משה... מה יותר גדולה: החוצפה, הפחדנות או האיוולת של שקי-זהב אלה? וסנסציה שניה: ז'בו. כחב לוויצמן - ושני אלה נפגשו. המכתב של ז'בו. - מלאכת שנטז' נאיבית. עודנו מדבר בשם שבע מאות אלף... {0130-07} במשרד חיכה לי גל של טלגרמות - שנשלחו לויצמן מאמריקא. הציונים דורשים הודעה לטובת הקונגרס העולמי, והלא ציונים דורשים ביטול הקונגרס מפני שצפויה ממנו סכנה לקיום העם היהודי בכלל ולא"י בפרט. וויצמן לא ענה עד בואי. בא נמיר - מר נפש. אחר כבר שתי רכבות, מפני רצונו לראותני. עליו לנטוע לבחינות. זועף על מינוי אורמסבי- גור. איש חלש ורפה רצון. זועף על הממשלה. אין זו ממשלה כלל. מה יש לעשות פה? הוא ישוב הנה רק כעבור 5 - 6 ימים. בא חיים. גם הוא מדוכא. אין מה לעשות בלונדון. כבר ראה את כולם - ומה עוד? והפועל יוצא? הוא הולך עכשיו לדבר לפני אספת בישופים. אינו יודע מת לעשות עם הקונגרס העולמי. הראני נוסח תשובה שהכין - מבקש מהחברים באמריקא לדחות עכשיו כינוס הקונגרס. יעצתיו לא לשלוח טלגרמה זו, וטלגרפתי לזלמן: "ציונים ולא ציונים לוחצים על חיים בעד ונגד קונגרס עולמי. תסביר לידידים שלא רצוי בשעת חרום זו להכניס חיים וההנהלה לוויכוח זה". לאהד שתיים הלך - קראתי את הקורספונדנציה - מכתבי לוריה למשה, לוריה דב וליאו השלימו את השכלתי הפוליטית: לאחר הפעולה הקדחתנית שלפני בוא חיים ובימים הראשונים לבואו - באה עיפות. חברי הקבינט מסרבים - כאילו על פי פקודה - להפגש עם אנשינו. הנרי הזמין אתמאפי לארוחת ערב עם חיים, ומ. סירב {0130-08} באדיבות להשתתף. נפגש עם חיים רק במשרד המושבות. לאנשינו יש הרגשה שהגדישו בימים ההם את סאת האקטיביות. משום מה כולם אינם מרוצים ממינויו של א.ג. אבל מסופקני אם היו מרוצים מאיזה מינוי שהוא מלבד בפי. קראתי את הביולטנים של פלקור מארבעת הימים האחרונים - על הקורא החוצלארצי קריאה זו צריכה לעשות רושם מהמם. יריות, פצצות, מארב, הרוג, פצועים, מאסרים, התנקשויות, ועד שביתה, גירושים, פיקוח משטרה, סגירת עתונים, כרוזי מרר - ושוב יריות ופצצות והרוגים ובריקדות. בלי אלף אלפי המומנטים של אכילה ושתיה, עבודה, טיול, קריאה ושיחה ושמיעת רדיו ועשית מלאכה במשך שעות ארכות, ובחיי רבבות אנשים מחוץ ליריות ולפצצות, - בלי הרקע המציאותי של החיים הארצישראליים ידיעות אלה בריכוזן ובהפשטתן מדהימות. בכל הידיעות האלה המעידות על החמרת הסכנה גם בשביל הממשלה ועל המרצת הפעולה מצד הממשלה חסר דבר אחד: מאסר ועד העשרה: מה פשר הדבר? מדוע הללו מתהלכים עדיין חפשים - כשעושי דברם נאסרים מוגלים? מדוע ניתנת להם השגחה מיוחדת? כמדומני שיש טעם לדבר. הזקן רוצה מאוד מאוד ועדה מלכותית. בעזרת ועדה זו יקבע את המדיניות הבאה כרצונו. ועדה זו לא תהיה אם תוחרם ע"י הערבים. הערבים מתנגדים עכשיו לועדה. גם ועד העשרה עודנו מתנגד - אבל לא בלב שלם, אם ועד העשרה יאסר - חריפות ממלא מקומם תגדל - ואין כל תקווה לועדה מלכותית. וכל זמן שיש לזקן {0130-09} תקווה להביא את ועד העשרה לידי הסכמה וקבלת הועדה המלכותית - הוא לא יגע בהם, גם אם הארץ תתהפך. - בא אצלי נורמן בנטוויטש. שרוי בחרדה ורוצה לנסוע לארץ. אמרתי לו שנראה לי שכאן יועיל יותר. הוא האיש הראשון המרוצה ממינויו של א.ג. הוא אמנם אינו תקיף ביותר - אבל הוא ידיד, עמדתו בממשלה הרבה יותר איתנה מעמדת טומס. גם דעת הקהל ברובה לטובתנו. הוא מתנגד (נ.ב.) לנמל בת"א - כי זהו פרוד בין שני העמים... איני יודע אם עלה בידי להוכיח לו כי מותר לעיר גדולה ומודרנית לא להיזקק לעירה מעופשת, גם אם הראשונה היא יהודית והשניה - יש בה סכנת חיים לכל יהודי. אולם הוא מבין כבר שלא תכון הבנה פוליטית בין יהודים וערבים כל זמן שלא נהיה כוח גדול בארץ. הוא גם מבין צורך של עליה גדולה. נוסע מחר עם דידס לברלין וישוב בעוד שבוע. - דוב רוצה לשוב מיד. הנימוק: הפרלמנט עכשיו סגור ולא יפתח אלא בעוד שבועים. אנשי הלייבור יפגשו ברצון עם כל איש מהנהלת הסוכנות. לוריה כבר מכיר כמה מהם. אני פה, ואינו רואה צורך דחוק בהשארו כאן. גולדמן טלגרף לו לבוא לגנף ביום א' (מחרתים), כי היתה לו תאונה קלה באוטו והוא קשור למטה. וביום ב' מתאספת ועדת המנדטים. ודוב רוצה לנסוע מגנף ארצה. לאחר ששקלתי היטב את המצב הפצרתי בו לשוב מגנף הנה ולהשאר פה לכל הפחות עד סוף השבוע הבא. {0130-10} בשלושת הימים הקרובים אין איש פה, ורק במשך השבוע הבא יתברר קצת המצב. הדכאון והיאוש שאני רואה אצל ו-ן ונמיר אינם מיוסדים כשלא היה מיוסד האופטימיזם המופלג שלו לאחר הוויכוח בפרלמנט, כאילו דעת הקהל, העתונות והפרלמנט האנגלי הם בכיסנו. המטרה העיקרית של בואי הנה היתה לשם אוריינטציה פוליטית - לראות היכן אנו עומדים כאן, כי אוריינטציה זו דרושה גם בשביל כיוון פעולתנו בירושלים. סוף שבוע זה הוא במובן ידוע מעבר: מיניסטר הדש במשרד המושבות. וגם בשביל שובו של דוב לארץ מוטב שיבוא לאחר שתתברר במקצת משמעות המעבר הזה. במשך השבוע אראה אם אין הכרח בהשארותו של דוב כאן. הועדה המלכותית יכלה להופיע בכל יום - כשרק יצליח הזקן לשכנע את המופתי להסכים לועדה. ותהיה שאלת סמכות הועדה. וכל עזרה תהיה נחוצה, וכל החמצה ברגעים מכריעים אלה תהיה ללא סליחה. דוב הסכים להשאר - בלא לב שלם. גם לבי אני לא שלם, כי עניני תל-אביב ועניני הבטחון הם כרגע עומדים במרכז. אבל שבוע אחד לא יכריע גורל הענינים בארץ -.